הספר האחרון בטרילוגיית "נסיכת האפר" שמסיים את מסעה של תיאו בדרכה להיות מלכה. שם הספר, "מלכת הגחלת", מעיד על תיאו מי היא בספר הזה: היא כבר לא הנסיכה השבויה שהוכרחה לחבוש את כתר האפר לראשה ולהיות מושפלת לעיני כל – אלא מלכה שזורם בדמה אש, ויוצאת להילחם על הממלכה.

למען האמת, קראתי את הספר לא בתקופה האולטימטיבית. בגלל עומס, לקח לי כחודש ושבוע עד שסיימתי אותו. כנראה אם הייתי קורא בזמן חופש, הייתי מסיים בארבעה ימים ונהנה יותר, כמו בשני הספרים הקודמים. ככה גיליתי שלא מומלץ לקרוא ספרים בזמן ארוך כל כך! לומדים מטעויות.

עדיין זה ספר טוב. כנראה קצת התאכזבתי כי ציפיתי שהוא יהיה מדהים.
היו יותר מדי דיבורים על מהלכים פוליטיים עד שכבר נמאס; שיחות על אסטרטגיות שלא תמיד היה לי כוח להבין; הרבה משפטים חזרו על עצמם ואירועים התקדמו לאט.
בעיה נוספת לדעתי היא שהסוף לא היה מהודק מספיק. כמעט 1500 עמודים והרגיש שהסוף עצמו הסתיים מהר מדי. היה צריך אפילוג שיסביר מה קרה אחרי ולסיים מסודר יותר, והסופרת הייתה צריכה לחשוב אם הייתה יכולה לסיים בצורה יותר מספקת.

הדברים הטובים שבספר, כמו בקודמים לו, הם שיש רגעים מפתיעים, מותחים, רומנטיים, אקשן, והפעם גם חלומות מעניינים ביותר שמשתלבים עם המציאות.
דמויות עם כוחות על, ספינות קרב, תכנון אסטרטגיות, רעל, נשק יום הדין ומלחמה גדולה על מלוכה הם מה שמניע את העלילה המותחת עד הרגע האחרון, וגם אם הדרך לשם לפעמים איטית ומייגעת – אנו חווים אותה עם הדמויות, מחכים ומפחדים יחד איתן.

מאוד אהבתי את הספר, ואני ממליץ על הטרילוגיה לכל אוהבי הפנטזיה וקרבות על מלוכה.

*נסיכה בהסוואה – דברי ימי רוזווד 1*

אמ;לק: כן או לא? god no. לקח לחיים: כשהדבר הכי טוב שיש לכריכה להגיד על הסופרת הוא שהיא כוכבת רשת, שזו דרך יפה יותר להגיד "יודעת להוציא הרבה לייקים מאנשים" – זה לא מבשר טובות באשר לאיכותו של הספר

תקציר מגב הספר:
לוטי פמפקין ( =^.^= כן, זה מה שאתם חושבים שזה, נסיון כושל לתת לדמות שם עם משמעות סטייל סיריוס בלק ורמוס לופין. כי כאילו היא מתחלפת עם נסיכה אז היא כמו סינדרלה אז פמפקין שזה כאילו דלעת הבנתם?! =^.^= ), יתומה בת 14, חובבת אגדות מושבעת, מגשימה חלום ומקבלת מלגה לפנימיית רוזווד היוקרתית. רצה הגורל ושותפתה לחדר, אלי וולף, היא נסיכה אמיתית מממלכת מרדובה ( =^.^= אפשר לעצור רגע ולשאול למה ספרים תמיד ממציאים מדינות אירופאיות קטנות? אם ניקח את כל המדינות האירופאיות הקטנות שהומצאו אי פעם נוכל להרכיב מהן עוד כדור ארץ שלם =^.^= ). אלא שאלי ידועה כסוררת ואינה מעוניינת כלל בחיי המלוכה והזוהר.
למרות השוני המוחלט ביניהן, נקשרת בין השתיים חברות אמיצה. הן מחליטות להחליף זהויות ולהציג את לוטי כנסיכה, על מנת שאלי תוכל לחיות חיים של מתבגרת “רגילה" כפי שתמיד רצתה.
לוטי זוכה לחוות את העולם כנסיכת מרדובה. כעת, לא רק שעליה לקבל ציון סביר במתמטיקה, ללמוד ליהנות משיעורי הספורט ולהסתדר חברתית, היא גם לומדת את תפקיד הנסיכה ודרישותיו. החלפת הזהויות אינה פשוטה כפי שהשתיים חשבו. מישהו בפנימייה גילה את סודן, ואם ייחשף יהיו לכך השלכות חמורות. יחד עם ג׳יימי, נער מסתורי ( =^.^= למה. תמיד. יש. חתיך. מסתורי! =^.^= ), הן חוקרות את רזי הפנימייה במטרה לשמור את סודן ולגלות מי עלול לחשוף אותן. עליהן להגן על עצמן וללמוד על מי הן יכולות לסמוך.

הייתי בת קצת פחות משנתיים כשאחי נולד.
אמא שלי היתה מאושפזת אחרי ניתוח קיסרי, וכשלקחו אותי לברית והבטיחו לי שעוד מעט אראה את אמא מן הסתם התרגשתי, אבל כשאמא שלי הושיטה לי ידיים פרצתי בבכי וסירבתי ללכת אליה.
היא חבשה פאה בהירה, אתם מבינים.
אני הכרתי אותה עם מטפחת או עם השיער הכהה שלה, והפאה בילבלה אותי כליל.
לא זיהיתי אותה.
בדיעבד אולי היה אפשר לאבחן כבר באותו רגע שיש לי בעיה בזיהוי פנים.
זה גם לא מפתיע, זאת תכונה שעוברת במשפחה.
אבל איכשהו לקח לי שנים להבין שיש לי בעיה אמיתית. שזה לא עניין של להקדיש יותר תשומת לב, של להיות אכפתית יותר כלפי אנשים, של להתאמץ קצת יותר.
היכולת לזהות פנים היא תכונה ואצלי היא כנראה חלשה יותר מאשר אצל רוב האנושות, חוץ מלהיות מודעת לזה... אין לי הרבה מה לעשות כדי לשנות את זה.

***

גיבורת הספר הזה, סיידי, היא ציירת דיוקנאות שעקב ניתוח שהיא עוברת מאבדת את היכולת לזהות פנים.
זה נקרא פרוספגנוזיה והיא יכולה להיות מולדת או נרכשת.
סיידי היתה יכולה לשתף את האנשים סביבה בכך שהיא עברה ניתוח מוח ולכן כרגע היא לא יכולה לזהות אותם, אבל מסיבות עלומות כלשהן היא מחליטה שמדובר במידע רגיש ומביש ושומרת את המידע הזה בסודיות מוחלטת.
טוב, הסיבות לא באמת עלומות, הן די ברורות: חוסר היכולת של סיידי לזהות פנים מניע את העלילה, יוצר סצנות קומיות, סיבוכים והתרות מהסוג שאליו מצפים מקומדיות רומנטיות.
או שאולי שכחתי לציין שמדובר בקומדיה רומנטית?