אין מילים לתאר את המתיקות הקסומה שעברה עלי בין דפי הסידרה הזו במשך השנים. אין ספק שזאת היצירה המקסימה ביותר שיצא לי לקרוא. הייתי שוקעת יחד עם אן בעולמה הקסום ואף פעם לא נמאס לי מהדמויות או מהסיפור, גם כשהתבגרה, גם כשהפכה לאישה עם ילדים, הסיפור של אן ריתק אותי ולא זכור לי אף דמות בדיונית שאהבתי כמו שאהבתי ואני עדיין אוהבת את אן שירלי. זה היה התנ"ך שלי בילדותי. כילדה עם דמיון מפותח מדי, אן הייתה המפלט שלי, רק בין דפי הספרים האלו יכולתי להיות אני מבלי שישפטו אותי לטוב או לרע.

קראתי את הספר בשיניים חורקות, לופתת בכוח את הכריכה, קראתי עצבנית, חסרת סבלנות, מתוך תרעומת. ולא הצלחתי להבין למה. למה הספר הזה מכעיס אותי כל כך. אבל אז הגיע אדון לפיד ופרסם את הגזרות החדשות שלו לשנת 2013 וניגשתי לפייסבוק וקראתי תגובות של אנשים בסגנון: "העשירים מחזקים את הכלכלה." "אי אפשר שהעשירים יממנו את העניים." "לעשירים יש זכות על הקניין שהם הרוויחו." והבנתי שמה שמכעיס אותי זה עצימת העיניים הבוטה והמרושעת הזאת. בזמן שכל דבר שיש לו ערך במדינה הזאת מופרט, בזמן שהעשירון העליון מקבל הקלות והטבות מס, שחברות בינלאומיות מתחמקות מחובות של מיליארדים לקופת המדינה, שהבנקים מתמוטטים בגלל ניהול כספים לקוי והציבור הוא זה שצריך לתרום מכספו כדי שלא יפשטו רגל, איך אפשר לספוק כפיים להסתכל בלהבות ולתרץ תירוצים? כלכלה שמושתתת על חוב, כשכל דולר הוא חוב של מישהו אחר, כשהכול קורס, הרפואה, הכלכלה, התקשורת, תעשיית המזון, כשאנשים גוועים ברעב בצד אחד של העולם בזמן שבצד השני אנשים- שאבותיהם אחראים באופן ישיר למצוקה ולעוני- רוכשים יאכטות, מטוסי סילון פרטיים, בתים מפוארים ומנקרי עיניים. איך אפשר לטעון בחוצפה, בבוטות גסה ווולגרית כל כך שלאנשים האלה יש זכות קניין על ההון שהם צברו במרמה ובשוחד ממשאבי טבע השייכים לכולם? הרי לא מדובר כאן בכמה עשרות ביל גייטסים שעשו את הונם בזכות הגאונות שלהם, מדובר פה באנשים שאבותיהם פלשו ליבשת זרה, הכחידו כמעט לגמרי את האוכלוסייה שלה ולקחו בכוח את משאבי הטבע שלה, אבל את זה היא לא מציינת בספר שלה, כמובן, מאוד נוח לשכוח. הספר של ראנד מסוכן, מסוכן מאוד מכיוון שהוא מתעלם מהאמת ומהמציאות ומייצג השקפת עולם שהיא תסלחו לי אבל פשוט קשקוש שנכתב בגסות, שנטלא ברשלנות ונמרח לאורך אלף עמודים מיותרים. כל מה שהיה לה להגיד היא כבר אמרה במאה העמודים הראשונים, כל מה שהיא עשתה לאחר מכן זה לדחוף את אותם הרעיונות שוב ושוב לתוך הגרונות של הדמויות החסרות אינדיבידואליות שלה דרך מצבים ודיאלוגים משתפכים ולא אמינים. אולי אם לפחות היא הייתה בונה דמויות או סיפור שניתן להזדהות איתם, זה היה איכשהו נסלח או לפחות פחות מביש. אבל הספר כל כך שטחי. הטובים יפים, מוכשרים, גאונים, אמיצים, בעלי ערכים וטובי לב ואילו הרעים הם פחדנים, כעורים, חסרי עמוד שידרה, יללנים ועלובים. הקפיטליזם החזירי מצטייר בתור המושיע של הכלכלה העולמית, הוא זה שמוביל את החברה קדימה, מחזיק על גבו את הלא יוצלחים וברוב טובו מאכיל את העניים. כמה נוח לשכוח שהקפיטליזם הוא הראשון לפגוע בפיתוח מוצרים עמידים ומציאת פתרון לבעיות מכיוון שלא ריווחי למצוא תרופות שירפאו מחלות, או אנרגיה חילופית בלתי מוגבלת, או מוצרי חשמל שמחזיקים יותר משנתיים. יותר ריווחי ליצור צורך וכל האמצעים כשרים. מה שמפחיד אותי זאת העובדה שעל הקשקוש המבזה הזה, על ההשתפכות הבלתי נסבלת הזו היא התפרסמה והצליחה לסחוף אחריה מאות אלפי אנשים, זה מפחיד אותי כי אני מבינה מה זה אומר על כולנו כחברה, כאנושות, כבני אדם.

אין מילים לתאר את המתיקות הקסומה שעברה עלי בין דפי הסידרה הזו במשך השנים. אין ספק שזאת היצירה המקסימה ביותר שיצא לי לקרוא. הייתי שוקעת יחד עם אן בעולמה הקסום ואף פעם לא נמאס לי מהדמויות או מהסיפור, גם כשהתבגרה, גם כשהפכה לאישה עם ילדים, הסיפור של אן ריתק אותי ולא זכור לי אף דמות בדיונית שאהבתי כמו שאהבתי ואני עדיין אוהבת את אן שירלי. זה היה התנ"ך שלי בילדותי. כילדה עם דמיון מפותח מדי, אן הייתה המפלט שלי, רק בין דפי הספרים האלו יכולתי להיות אני מבלי שישפטו אותי לטוב או לרע.

במילה אחת- מתיש. יש עמודים שלמים של שיממון כולל אגב סצנות סקס שלמות שאפשר היה ולטעמי רצוי היה לחתוך בעריכה. מה שמזכיר לי, מי ערך את הספר הזה בכלל? הקיים בכלל עורך לסופרת ג'ין מ. אואל? אם כן, כדאי שתפטר אותו, כי הוא חסר כל תועלת. לזכותה של הסופרת יצוין כי היא מתארת בקסם פלאי את חייהם של אבותינו בתקופה הפרא היסטורית, וכי רוב הספר מבוסס על עובדות. זאת אגב הסיבה היחידה מדוע אני ממשיכה בייסורי קריאת הסדרה הזו. מכל מקום המלצה אישית שלי היא לעצור בשיא, כמו שגם הסופרת הייתה צריכה לעשות ולקרוא רק את הספר הראשון בסדרה, טוב אם אתם ממש מתעקשים אז גם את השני, אבל זהו, לעצור שם. האמינו לי, אני חוסכת לכם זמן רב ומצילה אתכם משעות של שעמום מיסר.

קראתי את הספר בשיניים חורקות, לופתת בכוח את הכריכה, קראתי עצבנית, חסרת סבלנות, מתוך תרעומת. ולא הצלחתי להבין למה. למה הספר הזה מכעיס אותי כל כך. אבל אז הגיע אדון לפיד ופרסם את הגזרות החדשות שלו לשנת 2013 וניגשתי לפייסבוק וקראתי תגובות של אנשים בסגנון: "העשירים מחזקים את הכלכלה." "אי אפשר שהעשירים יממנו את העניים." "לעשירים יש זכות על הקניין שהם הרוויחו." והבנתי שמה שמכעיס אותי זה עצימת העיניים הבוטה והמרושעת הזאת. בזמן שכל דבר שיש לו ערך במדינה הזאת מופרט, בזמן שהעשירון העליון מקבל הקלות והטבות מס, שחברות בינלאומיות מתחמקות מחובות של מיליארדים לקופת המדינה, שהבנקים מתמוטטים בגלל ניהול כספים לקוי והציבור הוא זה שצריך לתרום מכספו כדי שלא יפשטו רגל, איך אפשר לספוק כפיים להסתכל בלהבות ולתרץ תירוצים? כלכלה שמושתתת על חוב, כשכל דולר הוא חוב של מישהו אחר, כשהכול קורס, הרפואה, הכלכלה, התקשורת, תעשיית המזון, כשאנשים גוועים ברעב בצד אחד של העולם בזמן שבצד השני אנשים- שאבותיהם אחראים באופן ישיר למצוקה ולעוני- רוכשים יאכטות, מטוסי סילון פרטיים, בתים מפוארים ומנקרי עיניים. איך אפשר לטעון בחוצפה, בבוטות גסה ווולגרית כל כך שלאנשים האלה יש זכות קניין על ההון שהם צברו במרמה ובשוחד ממשאבי טבע השייכים לכולם? הרי לא מדובר כאן בכמה עשרות ביל גייטסים שעשו את הונם בזכות הגאונות שלהם, מדובר פה באנשים שאבותיהם פלשו ליבשת זרה, הכחידו כמעט לגמרי את האוכלוסייה שלה ולקחו בכוח את משאבי הטבע שלה, אבל את זה היא לא מציינת בספר שלה, כמובן, מאוד נוח לשכוח. הספר של ראנד מסוכן, מסוכן מאוד מכיוון שהוא מתעלם מהאמת ומהמציאות ומייצג השקפת עולם שהיא תסלחו לי אבל פשוט קשקוש שנכתב בגסות, שנטלא ברשלנות ונמרח לאורך אלף עמודים מיותרים. כל מה שהיה לה להגיד היא כבר אמרה במאה העמודים הראשונים, כל מה שהיא עשתה לאחר מכן זה לדחוף את אותם הרעיונות שוב ושוב לתוך הגרונות של הדמויות החסרות אינדיבידואליות שלה דרך מצבים ודיאלוגים משתפכים ולא אמינים. אולי אם לפחות היא הייתה בונה דמויות או סיפור שניתן להזדהות איתם, זה היה איכשהו נסלח או לפחות פחות מביש. אבל הספר כל כך שטחי. הטובים יפים, מוכשרים, גאונים, אמיצים, בעלי ערכים וטובי לב ואילו הרעים הם פחדנים, כעורים, חסרי עמוד שידרה, יללנים ועלובים. הקפיטליזם החזירי מצטייר בתור המושיע של הכלכלה העולמית, הוא זה שמוביל את החברה קדימה, מחזיק על גבו את הלא יוצלחים וברוב טובו מאכיל את העניים. כמה נוח לשכוח שהקפיטליזם הוא הראשון לפגוע בפיתוח מוצרים עמידים ומציאת פתרון לבעיות מכיוון שלא ריווחי למצוא תרופות שירפאו מחלות, או אנרגיה חילופית בלתי מוגבלת, או מוצרי חשמל שמחזיקים יותר משנתיים. יותר ריווחי ליצור צורך וכל האמצעים כשרים. מה שמפחיד אותי זאת העובדה שעל הקשקוש המבזה הזה, על ההשתפכות הבלתי נסבלת הזו היא התפרסמה והצליחה לסחוף אחריה מאות אלפי אנשים, זה מפחיד אותי כי אני מבינה מה זה אומר על כולנו כחברה, כאנושות, כבני אדם.

קראתי את הספר בשיניים חורקות, לופתת בכוח את הכריכה, קראתי עצבנית, חסרת סבלנות, מתוך תרעומת. ולא הצלחתי להבין למה. למה הספר הזה מכעיס אותי כל כך. אבל אז הגיע אדון לפיד ופרסם את הגזרות החדשות שלו לשנת 2013 וניגשתי לפייסבוק וקראתי תגובות של אנשים בסגנון: "העשירים מחזקים את הכלכלה." "אי אפשר שהעשירים יממנו את העניים." "לעשירים יש זכות על הקניין שהם הרוויחו." והבנתי שמה שמכעיס אותי זה עצימת העיניים הבוטה והמרושעת הזאת. בזמן שכל דבר שיש לו ערך במדינה הזאת מופרט, בזמן שהעשירון העליון מקבל הקלות והטבות מס, שחברות בינלאומיות מתחמקות מחובות של מיליארדים לקופת המדינה, שהבנקים מתמוטטים בגלל ניהול כספים לקוי והציבור הוא זה שצריך לתרום מכספו כדי שלא יפשטו רגל, איך אפשר לספוק כפיים להסתכל בלהבות ולתרץ תירוצים? כלכלה שמושתתת על חוב, כשכל דולר הוא חוב של מישהו אחר, כשהכול קורס, הרפואה, הכלכלה, התקשורת, תעשיית המזון, כשאנשים גוועים ברעב בצד אחד של העולם בזמן שבצד השני אנשים- שאבותיהם אחראים באופן ישיר למצוקה ולעוני- רוכשים יאכטות, מטוסי סילון פרטיים, בתים מפוארים ומנקרי עיניים. איך אפשר לטעון בחוצפה, בבוטות גסה ווולגרית כל כך שלאנשים האלה יש זכות קניין על ההון שהם צברו במרמה ובשוחד ממשאבי טבע השייכים לכולם? הרי לא מדובר כאן בכמה עשרות ביל גייטסים שעשו את הונם בזכות הגאונות שלהם, מדובר פה באנשים שאבותיהם פלשו ליבשת זרה, הכחידו כמעט לגמרי את האוכלוסייה שלה ולקחו בכוח את משאבי הטבע שלה, אבל את זה היא לא מציינת בספר שלה, כמובן, מאוד נוח לשכוח. הספר של ראנד מסוכן, מסוכן מאוד מכיוון שהוא מתעלם מהאמת ומהמציאות ומייצג השקפת עולם שהיא תסלחו לי אבל פשוט קשקוש שנכתב בגסות, שנטלא ברשלנות ונמרח לאורך אלף עמודים מיותרים. כל מה שהיה לה להגיד היא כבר אמרה במאה העמודים הראשונים, כל מה שהיא עשתה לאחר מכן זה לדחוף את אותם הרעיונות שוב ושוב לתוך הגרונות של הדמויות החסרות אינדיבידואליות שלה דרך מצבים ודיאלוגים משתפכים ולא אמינים. אולי אם לפחות היא הייתה בונה דמויות או סיפור שניתן להזדהות איתם, זה היה איכשהו נסלח או לפחות פחות מביש. אבל הספר כל כך שטחי. הטובים יפים, מוכשרים, גאונים, אמיצים, בעלי ערכים וטובי לב ואילו הרעים הם פחדנים, כעורים, חסרי עמוד שידרה, יללנים ועלובים. הקפיטליזם החזירי מצטייר בתור המושיע של הכלכלה העולמית, הוא זה שמוביל את החברה קדימה, מחזיק על גבו את הלא יוצלחים וברוב טובו מאכיל את העניים. כמה נוח לשכוח שהקפיטליזם הוא הראשון לפגוע בפיתוח מוצרים עמידים ומציאת פתרון לבעיות מכיוון שלא ריווחי למצוא תרופות שירפאו מחלות, או אנרגיה חילופית בלתי מוגבלת, או מוצרי חשמל שמחזיקים יותר משנתיים. יותר ריווחי ליצור צורך וכל האמצעים כשרים. מה שמפחיד אותי זאת העובדה שעל הקשקוש המבזה הזה, על ההשתפכות הבלתי נסבלת הזו היא התפרסמה והצליחה לסחוף אחריה מאות אלפי אנשים, זה מפחיד אותי כי אני מבינה מה זה אומר על כולנו כחברה, כאנושות, כבני אדם.