הספר הנ"ל ארוך מידי בשביל העלילה הטיפשית שלו.
לטעמי 200 עמודים לפחות מיותרים לחלוטין.
סיפורם של זוג תאומים שהופרדו בלידתם והחיים מביאים את כל המעורבים בדבר להתערבב אחד עם השני בסיפורי נפט וטקסס של שנת 1900.
כל הסיפור שבאמת לא ממש מורכב לא צריך מעל 500 עמודים כדי לבטא את עצמו בפני הקורא.
כבר בעמוד 100 מצאתי את עצמי צועקת להם בראש : "נו יאללה... תתקדמו" כל פגישה נמשכת על פני עמודים שלמים והכל נ

הספר די ארוך עם פרטים מלאים אפילו מעל הנדרש. אי אפשר לומר שהוא רומן, פה מדובר על סאגה משפחתית. סיפור החיים של המשפחה . לקח לי ממש הרבה זמן לקרוא אותו מהסיבה שהוא לא כל כך זרם לי לעומת ספר השושנים שהיה ממש נעים לקריאה. השושנים זה היה רומן שאהבתי ולכן המשכתי בקריאת הספרים של הסופרת. מי דואב דאגות מלוות בקצת רומן הספר הזה בשבילם.

הספר הזה פשוט לא טוב.
העלילה מתקדמת לאט להחריד, הדמויות וההתנהגות שלהן לא אמינות, אפילו הכתיבה לא טובה - וזו נקודה קריטית, כי ככל שהספר התקדם הרגשתי שגם לסופרת נמאס לכתוב אותו. דיאלוגים ארוכים בתחילת הספר התחלפו בגישה של "הקורא ישלים את החסר בעצמו" - לדוגמה: שתי דמויות נכנסות למשרד לדבר; כעבור שעה המזכירה נכנסת ורואה את שניהם בוכים. תבינו לבד מה הם אמרו, משמע למה לטרוח לכתוב את זה, משמע למה לטרו