בלי ספק הסיפורים האלה שופעים קסם.
אין הם דומים לסיפוריהם הקצרים של צ'כוב או גי דה מופסאן, שכן הם שזורים בחייו של פקרובסקי עצמו בדרך זו או אחרת. בעת שקראתי אותם חשתי שאני פוסע על איזשהו קו המפריד בין מציאות חייו של המחבר לדמיון . הוא עובד כשומר ברחוב דובנוב 10 בתל אביב – בית אמות משפט, בו ממוקם גם בית הקפה 'אלתרנתיב'. את הפרט הזה אני כבר שיננתי ואני יורה אותו גם אם יעירו אותי בשלוש בלילה וישאלו א

לרוב אני מדלגת על קבצי סיפורים קצרים ומעדיפה רומנים רחבי יריעה ומרובי דפים, אבל כאן הצצתי ונפגעתי.
ההומור הדק ללא כל שמץ מרירות, הידע הנרחב בתחומים רבים ושונים, החיבור האמיץ למציאות הישראלית - של מי שכותב בכלל ברוסית - כל אלו שבו את ליבי. נהניתי מכל הסיפורים, אבל גולת הכותרת הוא הסיפור שנתן לספר את שמו: "עשר אגורות" שפותח בתיאור מקורי וחביב של המטבע שרובנו לא העפנו בה מבט שני מעולם - אם אנחנו לא