בחור צעיר שלמד רפואה, מגיע לכפר מרוחק ברוסיה בתחילת המאה ה-20, ומתבקש לשמש כרופא האיזור. פרק אחר פרק, הוא עובר עוד פציינט ועוד פציינט, מטפל בו בבעיותיו השונות.

בשורה התחתונה - פחות לאוהבי הסיפרות (והסיפרות של בולגקוב), יותר לאוהבי הרפואה. אין כאן התפתחויות ותפניות מסעירות, אין כאן גם ממש סיפור מסודר, אך מי שמבין ברפואה וודאי ימצא עיניין במושגים הרפואיים ובציוד הרפואי, ובתהליך הניתוח והטיפול המ

פעם, בפורים התחפשתי לאחות רחמנייה.
אמי התקינה לי כומתה מבריסטול לבן ואבי צייר באמצעות סרגל ומחוגה מגן דוד אדום בדיוק באמצע.
באותה עת עבדה אמי בחנות שמכרה אביזרים לאחיות ורופאים: היא השיגה לי חלוק וסטטוסקופ, פגום אמנם אך אמיתי וכן פלסטרים מהפכניים דו פרצופיים שמדביקים על המצח וכל אימת שיש חום מתקבלות פנים עצובות על משטח אדום ובזמן שהמצח קריר ויבש נקלטות פנים מחויכות על רקע ירוק ותחבה אותם לכיס חל

המעבר מהתאוריה לפרקטיקה הוא בלתי נתפס, ולעיתים כמו למשל בקרב רופאים מתחילים, הוא עלול להיות חורץ גורלות של ממש.

בוגר רפואה צעיר וחסר ניסיון מוצב לבדו כרופא היחיד האחראי על בריאותם של תושבי כפר נידח בפרוורי רוסיה. במסגרת הסיפור (המגולל בגוף ראשון) אנו נחשפים למגוון החששות המקצועיות העמוקות המלוות אותו במהלך שנתו הראשונה בתפקיד.

בולגקוב, בין היתר רופא בהסמכתו, מיטיב לתאר את עול האחריות המוטל

''ובראשי התבצרה מחשבה אחת ויחידה: איך אוכל להצילו? וגם את ההוא! את כולם!''

זה הספר הראשון של בולגקוב שאני סיימתי לקרוא, והוא אחד הספרים האלה שאני אקרא שוב. אפילו שהספר נכתב לפני הרבה זמן, עדיין יש בו קסם ומספיק הומור להלהיב ולהעניק הרבה ממה שקוראים דורשים מספרים.

גבר צעיר בן 23 שנראה צעיר במיוחד אפילו לגיל הצעיר שלו, נשלח לכפר נידח, ומכאן והלאה הקריאה מבחינתי הייתה מהירה ומהנה, צחקתי הרבה בה

ספטמבר 1917. "...רופא בן עשרים וארבע בלבד, שהשלים את חוק לימודיו רק לפני חודשיים
ומונה לנהל את בית החולים בכפר ניקולסקויה." (עמ' 33)
הרופא נשלח לכפר רוסי נידח לשמש כרופא המחוז.
אין לו ניסיון והוא מפוחד.
הרופא ניתמך בעזרתן של שתי אחיות מיילדות מנוסות וחובש, אך עדיין הוא חרד מכל מקרה רפואי ובטוח שהוא יכשל,
על אף שברוב המקרים הוא מצליח ומציל את החולה.
הספר מסופר כיומנו האישי של הרופא הטירון

ברצוני שתדמיינו לעצמכם כי ברגעים אלו סיימתם תואר ברפואה ואתם רשאים להכשיר לעצמכם את השטח כרופאים מומחים לעתיד.
כעת אני רוצה שתדמיינו מה היה מתרחש לו היו מזמנים אתכם לעבוד כרופאים בכפר מרוחק בפאתי רוסיה הקרירה והמושלגת .
אני מאמינה שהחוויה הייתה קשה ולחלקכם אף בלתי אפשרית , הלא כן ?
לגיבור הספר זו איננה אשליית שווא ,זו המציאות ,הוא נשלח לעבוד בכפר מרוחק מכל מנעמי החיים אשר מוכרים לו על מנת לר

יש ספרים שאין צורך להלעיט עליהם שבחים ואין סיבה לתקצר את עלילתם. כלומר, הדחף הלוהט הזה, ה-לדבר ולדבר על ספר טוב שקראת – בחלק מהספרים הטובים הדחף הזה אינו. במקום הדחף יש שלווה שכזאת, נחת רוח של אחרי צהריים. סוגרים את הספר, חושבים עליו קצת, נותנים למחשבות לדאות הלאה. שידאו, למה לא. מה הבהלה, למה החיפזון. אפשר לשכב קצת ולחשוב.

רופא צעיר שהרגע סיים את לימודי הרפואה, בן 23 בסך הכל, נזרק למרפאה בעייר

רופא, במשרתו הראשונה, נזרק למים העמוקים להיות
לכהן במרפאה קטנה עם מספר עוזרים בכפר נידח.
על כתפיו תלויים גורלם של חולי האיזור, מקרים, מוזרים, משונים, קשים
חלקם מצחיקים אחרים מחרידים, שגורמים להרהר, קצת להתעצב ולהזדהות עם סיבלו,גבורתו, וחדוותו
של איש מקצוע הזה, מלאכת ריפוי שבמובנים מסוימים היא שדה קרב של ממש. כמובן שדרך עיניו גם מזדהים
עם הקשיים והסבל והשמחה של מטופליו. תוהה עד כמה זה תואם וקר

ספר מעניין מאוד,כתוב מנקודת מבטו של רופא צעיר וחסר פרקטיקה.
הספר סובב סביב בית חולים בכפר נידח אליו נשלח,בלית ברירה,מיד עם סיום לימודיו.שם הוא מתמודד לראשונה עם מצבים עליהם קרא רק בספרים.

הספר חושף את הקשיים ואת החרדות של רופא בתחילת דרכו ומאפשר לקורא להציץ אל מעבר לכותלי בית החולים בניתוחים המצמררים שבזכותם הרופא מציל את חיי האנשים.