נכון לפעמים יש את הספרים האלה, שפשוט מפעילים את המתגים הפנימיים שלכם, ובשביל לא לאבד נקודות או לדעת על מה להתרגז, אתם פשוט לוקחים דף ומעירים הערות תוך כדי קריאה? כן. זה מה שקרה לי.
כבר מהביקורת של אריאל ניחשתי שספר טוב, זה לא. מצטערת ריפ, מצטערת פיירי, אבל לא שכנעתם אותי. אבל כבר החלפתי את הספר עם פיירי (היא נתנה לי את שלדון פוקס ואת הספר הזה, נתתי לה את אגדה ועוד ספר ששכחתי את שמו), אז החלטתי לל

ואוו, ואוו, ושוב פעם ואוו, הספר הראשון של בני לוריאן שגם הפך לסרט בזמנו, הוא מותחן לנוער בוגר שמספר על קבוצה של חייזרים אנושיים בעלי כוחות שחיים בכדור הארץ בגלל שהם ברחו מכוכב הלכת שלהם שהושמד במתקפת חייזרים רצחניים אחרים. הסיפור עוקב אחרי בחור צעיר (שהוא חייזר מבני לוריאן) שמגלה את הכוחות שלו אבל נאלץ גם לברוח על חייו עם אביו המאמץ שהוא גם השומר והמאמן שלו שברוח איתו ברחבי ארצות הברית.
זהו בעצם

אני פיטקוס לור, ואני כל כך מקורי ומגניב עד שאני כותב בתחילת הספר "הסיפור הזה אמיתי! תזהרו!" וקורא לאחת הדמות המוערצות ביותר בשמי.
אוקיי, זה היה ממש דורש. חוץ מזה ששמעתי על הספר שהוא לא מדהים, האינטראקציה הישירה הראשונה שלי איתו (מלבד הכריכה) היתה בעמוד הראשון בו היו כתובות השטויות האלה של "תזהרו, יש באמת חייזרים, והסיפור הזה אמיתי, תאמינו או לא!". ישר חשבתי לעצמי: אוקיי, זה הולך להיות ספר אידיוטי

הספר מצוין, בעיקרו של דבר. לא בכדי הוא זכה להערכה בין לאומית. המחבר, שבהצלחה רבה שוזר גם את עצמו ברשת השתי והערב של העלילה, יוצר רקמה סיפורית של אקשן תמידי, רומן מסוכן, מתח לא נגמר והמון דמיון - של הקורא והסופר כאחד.
הבעיה היא שהסיפור מאוד מהיר. אצטט מביקורות מוקדמות יותר שלי, ואומר שהעלילה רצה מהר מדי, וחומקת מבעד אצבעות הקורא. זה לא שהספר נגמר מהר, העניין הוא שהמסר שלו עובר מהר. הוא לא מתעכל בד

ספר אדיייייר!!!
וגם הסרט מעולה. (שמגלם אלכס פטיפר-שחקן תותח)
עלילה מעולה, דמויות מעולות, וגם אקשן.
זה אחד הספרים שבאמת נהניתי ממנו כמו שצריך. הוא לא ארוך במיוחד, אבל בהחלט כל דף שלו שווה קריאה.
והקטע הזה עם המורשות פשוט גאוני.
דרך אגב, גם את הספר השני קראתי, וכמו שכל שאר החבר'ה כבר אמרו כאן, הוא אפילו התעלה על הראשון. חוץ מזה שהוא היה קצר מידי :(
זה ספר שמשאיר טעם של עוד, ואני ממש (אבל ממש)

מה סוחף כ"כ הרבה בני נוער לספר הזה, מה מרתק אותם בו?
נותרתי חסרת תשובה.
אני בטוחה שפיטקוס לור ( אגב, גם את שמתם לב ששם המשפחה של המחבר הוא לור והחייזרים בספר הם מכוכב לוריאן?) התכוון ליצור ספר מותח ומרתק, שאינך יכול להוריד את העיניים ממנו ולו לשניה. זאת המטרה של כל סופר, לא?
לא הצליח לו.
הספר התחיל די טוב (הרעיון המקורי, הכתיבה הזורמת בשפה לאו דווקא גבוהה), הסופר הצליח לרתק אותי למאה עמודים

אני גמרתי את הספר אתמול ולא יכולתי לכתוב ביקורת ( כתבתי למה בביקורת ארנה 1 וציידי העבדים שלי ) ואני פשוט לא הייתי מסוגלת לוותר על ביקורת של ספר כזה אז למרות זה גררתי את עצמי ללפטופ והנה הגענו לעכשיו....

ותקבלו בבקשה במחיאות כפיים סוערות את ה.ב.י.ק.ו.ר.ת ::::::::

ואו לא נראה לי שיש לי מילה 1 רעה על הספר הזה הוא היה פשוט מעולה...

הסופר שם את ג'ון כדמות הקשוחה והמרכזית אבל למרות זאת התדמית ש

כשאנחנו קטנים מדברים איתנו על חייזרים. מספרים לנו שאלה יצורים מוזרים, שלא יודעים לדבר בשפה שלנו ונראים אחרת מאיתנו. עיניים אליפטיות שחורות, ראש ירוק וקירח, ענק ביחס לגוף הירוק הרזה.
מספרים לו שהחייזרים חיים בכוכבים אחרים, ושאף אחד לא יודע אם הם באמת קיימים.
אף ילד קטן בן ארבע ששומע את הסיפור לא מעלה בדעתו שיכול להיות שחייזרים נראים אחרת, שאולי הם בעצם נראים כמונו. אולי הם כן יודעים לדבר בשפה של

תצפו לספויילרים.


[אני צריכה להתחיל לזכור איפה אני שמה דברים. זה מתחיל בדברים מטופשים כמו ספרי לימוד ונגמר בזה שאני לא מוצאת את דף הביקורת שלי.
עולם אכזר.
אני מניחה שאצטרך להמציא תוך כדי כתיבה.]

אז למה קניתי את הספר?
אני לא בטוחה. שמעתי עליו דברים טובים, אבל אחרי שחקרתי את הספר בויקיפדיה קצת התייאשתי ממנו. ציפיתי לעלילה מלאת אקשן, עלילה שבה לדמויות אין דבר מלבד הצורך לשרוד ולברוח. זה מה