בתרגומו היפה של יהושוע קנז -
מביא הסופר טאהר בן ג׳אלון יליד מרוקו שחי בצרפת את סיפורו של חייל בכוחות הצבא המלכותיים שמוליכים אותו, יחד עם עוד כשישים חיילים, שולל לבצע התפרצות חמושה לארמונו של מלך מרוקו חסן השני - פעולה שהתבררה כניסיון הפיכה משטרי מאורגן ומחושב.
העונש קשה מנשוא. הטלה לבור כליאה חשוך מתחת לפני האדמה לזמן בלתי מוגבל, או עד למוות הבלתי נמנע
״....הקבר הותקן באופן שהגוף יעבור כל סב

מסע ייסורים פנימי שמתחזה לספר עלילתי. זהו רומאן שמוותר מראש על הניסיון להסביר, לכמת ולתאר את מה שאי אפשר לתאר- שנים על גבי שנים בצינוק חשוך. עונש שלא אמור להיות לו התאמה לפשע. אור שמש שמגיע רק כשיוצאים לקבור את אחד האסירים. גסיסה איטית.
אך מעל כל זה זהו מאבקו של אדם בעצמו. בגופו ובנפשו ובמוחו. כל אחת מהרשויות האלה יכולות להרוג אותך. במצב כזה, אתה השופט, המושבעים והתליין של עצמך. כך מתאר בן ג'אלון

העדרו המסנוור של האור הוא מהספרים היפים,הפיוטים והמרתקים שקראתי. סיפור חיים כתוב ביד אומן.
יצירה ספרותית שמקורה בסיפור חיים אמיתי
המעצים ומחדד את הדברים המשמעותיים לנו כבני אדם
על ערך החיים,האדם ןהאור בחיינו.
ספר חובה מבחינתי שגם מלמד אותנו פרק קצר בהיסטוריה של המדינה האקזוטית -מרוקו.