היום פגשתי בחנות הספרים איזו ילדה. למען האמת, זה לא היה נדיר. יצא לי מפעם לפעם לראות ילדות אקראיות מפזזות בין ספרי הנוער וממלמלות בינן לבין עצמן מלמולי סלנג כבדים על המשמו החתיך החדש.
בכל מקרה, אחרי עשר דקות של עמידה ובהייה בספרים, אזרתי קצת אומץ ושאלתי אותה אם היא מתכוונת לקנות אחד מהספרים שהיא הופכת ומעיינת בתקציר שלהם. מסתבר שלא, לא היה לה כסף. השיחה התעמקה, גיליתי שהיא קראה ספרים כמו "הערפילא

כמו רוב האנשים, גם אני ראיתי קודם את הסרט. אבל עם הספר נפגשתי כשהייתי בת 10, נראה לי, כשדוד שלי קרא אותו בשבת ואני הצצתי לו כל הזמן מאחורי הגב כתולעת ספרים מיומנת. במקום להתעצבן עליי, דוד שלי פשוט נתן לי לקרוא. אבל הייתה רק בעיה אחת:
לא הבנתי כלום.
אז בשלב מסוים נטשתי את הספר והבטחתי לעצמי שאני אחזור אליו מתישהו.

הבזק קדימה [למדתי את זה מהספר]. שבוע הספר. מוצ"ש. אני ואחי שקטן ממני בשנתיים משו

"סיף. קרבות. עינויים. רעל. אהבת אמת. שנאה. נקמה. ענקים. ציידים. אנשים רעים. אנשים טובים. הגברות הכי יפות. נחשים. עכבישים. חיות מכל סוג ותואר. כאב. מוות. אנשים אמיצים. אנשים פחדנים. אנשים הכי חזקים. מרדפים. בריחות. שקרים. אמיתות. תשוקה. ניסים."
(הנסיכה הקסומה)

ספויילרים=קלקלנים

זה לא הסיפור האהוב עליי בעולם.
אבל ברצינות, מעטים הספרים שמהם אני נהנה כפי שנהנתי מהספר הזה.
אני תוהה כיצד עליי

רומן פנטזיה בדיוני יפהפה, שמיועד כנראה לצעירים ואולי גם למבוגרים כמוני (כמעט 72) שצעירים ברוחם.
לפי מה שקראתי בויקיפדיות, הספר נכתב על בסיס סיפורים שסיפר הסופר לשתי בנותיו כשהיו בנות 4 ו 7.
אכן, יש בספר את כל המרכיבים שיכולים לעניין צעירים.
ראשית גיבורי הספר :
צעירה יפה ולא כל כך חכמה, כמעט נסיכה, שמבלה זמן רב ברכיבה, ומתאהבת – אהבת עולם, בנער ההחווה וסטלי, ולא פוסקת לאהוב אותו גם כשנודע לה ש

כן, כן, אני יודעת מה אתם חושבים. זו מילימי, היא הולכת לרדת על הספר הזה כי הוא קיטשי והיא שונאת קיטש; היא בטח תגיד שהיא לא מאמינה באהבת אמת, ושמי שכתב את זה הוא בן אדם תמים בלי שום קשר למציאות, אולי הוא חייזר שחי בתוכנו כבר כמה עשרות שנים.
למען האמת, הנחות היסוד האלו בהחלט סבירות. תנו לי לסתור אותן מההתחלה, וכדי להתחיל ממש מההתחלה, אתם צריכים לדעת איך התחלתי לקרוא.

למדתי לקרוא בגיל מוקדם יחסית,

".Hello, my name is Inigo Montoya, you killed my father - prepare to die"



שמעו, אני בטח אחד האנשים היחידים שקראו את הספר לפני שהם ראו את הסרט.
עוד משהו - טיפ עתידי לכל מי שעוד לא ראה וקרא: לא משנה מה תעשו אל תראו את הסרט באותו היום שסיימתם את הספר.
למה?
כי אז תהיו כל כך שקועים בעולם שגולדמן יצר, שמכה ביד תגרום לכם לגחך ולומר "אני יודע משהו שאתה לא - אני לא שמאלי!" (או ימני), ובקשה קטנה ת

"שמו המלא של הספר שכתב גולדמן הוא: "הנסיכה הקסומה - האגדה הקלאסית מאת ס' מורגנשטרן על אהבת אמת והרפתקאות נועזות". בהקדמת הספר, סיפר גולדמן כי הספר הוא עיבוד מקוצר מספרו של מורגנשטרן, או בלשונו "מהדורת 'החלקים הטובים'". למעשה, סיימון מורגנשטרן הוא דמות דמיונית, והיצירה היא מקורית של גולדמן. הפרטים על חייו האישיים של גולדמן בדיוניים אף הם; יש לו שתי בנות ולא בן, ואשתו אינה פסיכיאטרית.
שתי הארצות בס

מצאתי את התיאור המושלם לספר הזה-
זה ספר שלא קוראים כדי להינות מספר מוצלח עם עלילה יפה, זה ספר שקוראים כדי לצחוק.
לצחוק על מה? לצחוק על הכתיבה, לצחוק על הטמטום של הדמויות, ולצחוק מחדש כי ההומור של הספר הזה פשוט.. שונה.

זה ספר טוב, באמת. עם כל כמה שזה בערך הספר הכי בנאלי בכל היקום כולו, הוא עדיין מעניין בדרכו שלו. הדמויות טיפשיות ומצחיקות, העלילה צפויה אבל הכתיבה מעולה. העניין שהכי גרם לי לאהוב

ספר נהדר, הרבה טוב יותר מהסרט (דעתי האישית, כמובן), למעשה, זה כמעט הספר היחיד שקראתי לאחר שראיתי את הסרט שנעשה עליו. (זה ופיטר פן, אולי יש עוד כמה, אבל ממש מעט). אהבתי מאוד את ההערות של גולדמן, והופתעתי מאוד מהסוף, סוף נהדר, אבל אין יום שעובר בלי שאני מקווה לגלות ספר המשך. כמובן, בל נשכח את הציטוטים הקלאסיים שעושים חלק גדול מהספר. ציטוטים כמו "שלום, שמי הוא איניגו מונטויה, אתה הרגת את אבי, התכונן