#
בספרייתי יש כמה וכמה ספרים של קסטנר, חלקם לילדים חלקם למבוגרים. דווקא הספר הזה אחד הידועים של הסופר, נעדר ממנה. לכן שמחתי מאד שילדה ששמה עדי התבגרה, כנראה, והניחה אותו על הספסל. בעבר קראתי אותו כמה פעמים והתענגתי. הקריאה עכשיו, לא בעיניים של ילד, גרמה לחוויית קריאה שונה, אם כי קסטנר והאופטימיות עדיין היו שם.

תאומות שהופרדו בינקותן על ידי הוריהם שהתגרשו וחיים היום בערים שונות, נפגשות במקרה ב

היום השלושים וחמישה במאי!
אז גם אם אין לכם דמיון:
במקרה שאתם רואים היום בשכונה שלכם סוס שחור, מדבר, שרוכב על גלגיליות - הזמינו אותו הביתה!
ואם יש לכם ארון בגדים - כנסו!
אולי תזכו לעבור ביער הפרחים, לפגוש עצלנים בחינם (ילדים - בחצי מחיר), לקבל שיעור בהורות, לחטוף מכת חשמל ולהגיש ממחטה לחניבעל.
ובסוף-בסוף, אולי תגיעו אפילו לים הדרומי, וזה - תודו - הרבה יותר נחמד ממה שקורה כאן בימים אלה.
שלושים

בדיכוטומיה הכוזבת בין ''הומני'' ו''ריאלי'' דני, הלא הוא קונרד, הוא טוב בחשבון ועל כן נטול דימיון ומקבל משימת חיבור על הים הדרומי בעוד שאר חבריו נדרשים לתאר בניין בן ארבע קומות. הוא מיואש מהמשימה, אבל לא עולה בדעתו לא לבצע אותה. למזלו זה היום שבו הוא מתארח אצל דודו הפוחז רינגלהוט, וזה שלושים וחמישה במאי ולכן הדוד מתנדב לסייע לו במשימה וללכת איתו לים הדרומי כדי לראות מה קורה שם.
כך מתחיל מסע הרפתקא

הייתי ילדה קוראת, הכי תולעת ספרים שאפשר, רזה מאוד, עם משקפיים עם זכוכית עבה, “תחתיות של קולה” קראו לזה פעם, ביישנית שהעדיפה ספרים על ילדים.

אבא שלי כבר היה ממש מודאג שלא יהיו לי חברים והיה נוזף בי מדי פעם שארד לשחק למטה לגינה. לא צריך לדאוג יותר מדי, גדלתי, השמנתי, יש לי חברות וחברים. רק המשקפיים והאהבה לקריאה נשארו עד היום.

אחד הסופרים האהובים עליי כמו על רבים מבני גילי שגדלו בשנות השישים ש