מכירים את זה שאתם מתעוררים מחלום ולוקח לכם זמן להבין מה אמיתי ומה לא? כמו תחת סם משנה תודעה אתם מתהלכים סהרוריים עד שניתן אט אט להתחיל להסתגל בחזרה למציאות, כביכול.

איון טיכי, מגיע לסקר את כנס העתידנים השמיני שמתרחש במלון הילטון בקוסטה ריקה העתידנית. הוא מתערה בחברה האנושית המודרנית, שהמיניות והתוקפנות בה גלויים בהרבה. כבר ביום הראשון, נקלע טיכי, יחד עם שאר דרי המלון למתקפת טרור בגז מעורר הזיות

הספר הגאוני הזה הוא אוסף סיפורים על אגדות של רובוטים. הוא מספר על עתיד רחוק בטירוף שבו ביקום יש רובוטים תבוניים שחיים את חייהם כמו בני אדם. הסיפורים עוקבים אחרי דמותו של רובוט מתכנן וממציא שמסתובב ביקום ומנסה לפתור כל מיני בעיות ואתגרים מיוחדים שרק הוא וחברו הקרוב שגם הוא ממציא יכולים להצליח למצוא להם פתרון. הסיפורים כתובים בצורה כרונולוגית שבה מסיפור לסיפור המתכנת לומד עוד ועוד על היקום ועל עצמו.

ספר מבריק, מצחיק עד דמעות, שחיכה לי זמן רב על המדף.
באופן כללי סופרים רוסים מאוד מצחיקים אותי, והעלילה שלהם הרבה יותר מחוספסת. אמנם סטניסלב לם הוא פולני, אז כנראה שארחיב את ההגדרה הזו ל"סופרים סלאבים" :)
הספר הזה אולי קצת מזכיר את ספריו של פיליפ ק. דיק - השפעת הסמים ושילובם בתפאורה עתידנית. בספר הזה "מלחמה כימית" של סמים משגעת את האנושות. כל הספר נע בפיתולים הזויים שברור לקרוא שאינם המציאות, אך

25 שנים לפני '12 קופים', כמעט 30 לפני 'מטריקס' הסופר הפולני סטניסלב לם כתב ספר שלא רק הניח את היסודות לאותן יצירות פוסט-אפוקליפטיות פילוסופיות, אלא למעשה כמעט וייתר אותן. לם, שידוע בעיקר בזכות ספרו 'סולאריס' (שאותו טרם קראתי, ובהחלט מתכוון לעשות זאת במהרה), חקר בספר זה את ההשלכות החברתיות והפסיכולוגיות של התפוצצות האוכלוסין שעומדת להתרגש על העולם.

הרומן הקצרצר (148 עמ') מציג בפנינו את איוון טיכ

ספר מעולה שבו כמה רגעים עוצמתיים של התגלות המציאות כמו שהיא מהטובים שנתקלתי בהם בעולם הסיפורת.
בעיקר בכל הקשור בחווית התפוגגות האשליה וחזרה למציאות ומה שביניהם.
ה- 50 עמודים אחרונים של הספר יגרמו לכל אדם אשר התנסה באסקפיזם קיצוני לבכות בבכי תמרורים אך לא ממקום של עצבות וכאב אלא ממקום של הזדהות והבנה.
כדרך אגב, סרטו של ארי פולמן המבוסס על רעיונות מספר זה ואף נקרא "כנס העתידנים" מומלץ ביותר ואני

לספר "כנס העתידנים" הגעתי בעיקבות מאמר על סטניסלב לם.
עודני תוהה אם המאמר הוסיף או גרע מהנאת הקריאה בו.
הספר מתאר תקופה נוראה שבה ארועי טרור, הפיכות עקובות מדם, רציחות ומעשי אלימות הנם מעשים שבכל יום.
בניגוד לכל המאמרים והכתבות המבכים את תקופתינו, ומשום מה קיימים לאורך כל ההיסטוריה של העיתונות מקדמת דנא,
אינני מבכה את תקופתי. האלימות והטרור קיימים בכל זמן. ובספר, כיאה לסיפור בדוי המצב מוקצן ו

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, חשבתי לתומי שללכת לישון באותו הלילה, מכיוון שבכל לילה הולכים לישון, יהיה דבר שבשגרה.
נרדמתי, וחלמתי שאני באותו עולם "אוטופי" שמתואר בספר, שאני איון טיכי של אותו עולם. טיילתי לי בו עם הרגשה קצת מוזרה וחשדנית. באמצע החלום כנראה ששאפתי מן הנוגדן וראיתי את אותו העולם כפי שהוא באמת, כפי שתואר בספר והפחיד אותי מאוד. החלום הפך לסיוט של ממש, וניסיתי להתעורר ממנו בכל כוחותיי. א

כנראה בהשראת התקופה בה נכתב (תחילת שנות ה-70 כשהסמים משני התודעה נכנסו לאופנה בדלת הראשית), נברא לו העולם ההזוי והמוזר של הספר.
התפאורה היא מלון ברפובליקת בננות וכנס על עתיד האנושות, עם קבוצות סהרוריות, מורדים ואפצצות ממשלתיות של חמרים פילנטרופיים כהתגוננות.
השלב הבא הוא עולם עתידני (שסרט מד"ב מפורסם, מן הסתם הושפע ממנו רבות) אליו הגיבור "מתעורר", ובו האנושות המסוממת נמצאת לכאורה בשיאה.
הספר, כ