זהו הספר הראשון של ז'ורז' פרק שאני קוראת, אך אין ספק שלא האחרון (תודה רבה על ההמלצה, עמיר).

פרק כותב באופן שונה ומיוחד. אין זה רומן, גם לא ספר עיון. מדובר באוסף של רשימות, הרהורים ותובנות הסובבים סביב נושא כללי מאחד, נושא החלל והמרחב המקיף אותנו.

פרק מתחיל עם מרחבים קטנים. דף נייר חלק. מרווחים בין מילים, בין שורות שורות ועובר בהדרגה דרך מקומות כמו מיטה, חדר, רחוב, שכונה, עיר וארץ. הוא משתף א

"לגור בחדר, מה פירוש הדבר? לגור במקום, האם פירושו להשתלט עליו? מה פירוש להשתלט על מקום? ממתי מקום נעשה שלנו באמת?"
מיטה, חדר, דירה, בניין, רחוב, שכונה, עיר, מחוץ לעיר, ארץ, חלל. מה באמת פירושם של כל מרחבי המחיה בהם בחרנו להקיף את עצמנו? האם יש בידינו את הכלים לנתח את המרחבים האלה בצורה אובייקטיבית, להתנתק מכל המוסכמות הרגילות ולנסות להבין את המהות האמיתית של כל אחד מהמרחבים האלה עבורנו?
בחלק של

מה ניתן להגיד על ז׳ורז׳ פרק שעדיין לא נאמר? אמן המילים, תיאורטיקן מחונן, פילוסוף עמוק, חוקר מוכשר, סופר המצליח להתעלות על עצמו שוב ושוב.
הספר הזה הולך מהפרטי, האישי- החלל שהוא שלנו, החדר הפרטי וממנו יוצא שלב אחר שלב עד שהוא מגיע ליקום ולחלל בכלל כמושגים מופשטים יוצר ופחות מושגים.
התפיסה של מרחב פרטי אישי אל מול זה הציבורי, הכללי מעולם לא נראה בעיניי באופן בו מציב אותו פרק, כאילו בסופו של דבר ברו

"לחיות פירושו לעבור ממרחב אחד למשנהו,תוך השתדלות מרבית שלא להתנגש"

כך מסיים ז'ורז' פרק את פתח הדבר בספר זה.בדרך כלל אני לא מחבב ספרי פילוסופיה,כאלו נטולי עלילה כביכול (כמו ב"כמעיין המתגבר" שממש התעניתי איתו עד שהפסקתי אחרי מאה עמודים).אבל ז'ורז' פרק לא צריך עלילה.קשה בכלל להגדיר את הספר הזה בתווית מוכרת.זה לא ספר קריאה,וזה גם לא ספר עיון.זה מין אוסף של רשומות של הסופר,בהן הוא מפרק את החללים שאנ

בהיה בחלל הוא אחד הדברים שאנחנו עושים כנראה הכי הרבה, וגם מנסים להימנע מזה כל זמן, אבל לא צריך להתספק רק בבהייה בחלל או במחשבות גזומאיות, ניתן לקרוא את הספר, זה יעסיק את הקורא לשנה הקרובה, נכון, זהו לא רומן, לא צריך גם לצפות לקורא אותו בשקידה ובמתח,וזהו בדיוק העניין, היום, המחשבות של זורז פרק הם סופר רלוונטיים, זאת פריבילגיה כל כך גדולה פשוט לעצור ולחשוב, תנסו לזרוק את הפלאפון ליום אחד ולחכות לאוט