צנחתי על הכיסא בפרוזדור ההמתנה של הפסיכיאטר. בקופת חולים, כמובן, אני לא יכולה להרשות לעצמי שסן פרטי. עשיתי את עצמי כאילו אני מחכה לדיאטנית שבחדר הסמוך, אם אפגוש חלילה מי ממכרי. התור היה ארוך. אחינו בני ישראל סובלים מבעיות נפשיות שונות, אבל אני, רק שאלה.
לבסוף הגיע תורי. התיישבתי מול הרופא שנעץ את מבטו בצג המחשב ולא העיף מבט לכיווני. המממ... נהם לעומתי, אכפתי ומביע עניין כמו העט שעל שולחנו.
יש ל

החיים קצרים מדי בשביל לקרוא ספרים כמו שחייה בעירום. 502 עמודים, לא פחות, של עלילה סטריאוטיפית, דמויות בנאליות וסוף צפוי לעייפה. אני מבינה שהספר היה רב מכר של הניו יורק טיימס, So **** What!
לפחות למדתי משהו על האקולוגיה של ביצות האברגליידס בפלורידה אז החוויה לא הייתה בזבוז זמן מוחלט.
יש קוראים המכנים ספרים כאלו ספרים קלילים, עליי הם מכבידים לאללה כי אני מרגישה שבזבזתי זמן קריאה.
אני חושבת שקוראי

חייב לכתוב פה משהו על התרגום מאת שרונה גורי: זוועה. לא סתם תרגום לא טוב, אלא תרגום שהורס את הספר. זה פשוט כאילו לא שילמו למתרגמת מספיק או שהיא היתה בעומס והפרוייקט הספציפי הזה קיבל אצלה עדיפות נמוכה. מעבר לסתם שגיאות של חוסר תשומת לב וחוסר אכפתיות, יש פה טעויות שצריך להתאמץ כדי לעשות אותן. למען השם, כשבנאדם לוקח את החכה שאיתה הוא נוהג לדוג דגים בשיטה של פיתיון-זבובים - rod ו-fly fishing - איזה מין

אני מוכן להישבע שיש לי נסיבות מקלות ואת הספר הזה לא קניתי, אלא הוא הגיע אליי יחד עם חבילה גדולה של ספרים שמישהו הביא לי!... זה ספר גדול-ממדים (כחמש מאות עמודים) ואינני אומר זאת במקרה ; אני די אוהב ספרי מתח ובימי נעוריי קראתי ספרי מתח בכמויות בלתי מוגבלות...
אבל אינני מוכן לקבל את זה שלספר מתח לא יהיה בכלל שום ערך ספרותי! הוא מתורגם מאנגלית ייתכן שבאנגלית הוא נשמע קצת יותר טוב... למען האמת אני די

ספר מרתק כשאר ספריו של קרל היאסן, הוא כותב בצורה כלכך משכנעת שתמיד יש הרגשה כאילו העלילה היא לא מפרי דמיונו אלא משהו שבאמת אירע פעם ובסך הכל מדווח עליו. תמיד כשאני קורא ספר שלו אני חושב שזה שאלה של זמן עד שיעבדו את אחד מספריו לסרט קולנוע (לא ידוע לי אם זה נעשה עד כה). כפי שמצויין בעטיפה הקדמית הספר היה רב מכר של הניו יורק טיימס, אך הנקודה היותר מעניינת למרות שהיא לא כלכך קשורה לעלילת הספר, אבל בגל

ספר משעשע וכל כך אמיתי! כרגיל קרל היאסן משרטט לנו דמויות בצורה כה ריאליסטית, אנושית והומוריסטית. מצד אחד הדמויות המונעות מתאוות בצע ואטימות שלמזלנו בספרי היאסן הן גם נענשות על כך (חבל שלא כך במציאות...) ומצד שני התמימים שמתעקשים שניתן לחיות בעולמנו זה תוך שמירה על הטבע, על כבוד האדם ועל האנושיות שבנו. מה שאני הכי אוהבת בספריו של היאסן זה המידה נגד מידה. הצדק הפואטי והנקמות בגיבורים הרשעים בספריו.