נהניתי וסיימתי את הסיפור בתוך חצי יום. זה ספר כייפי! לא גאוני במיוחד, העלילה ברורה ואין יותר מדי עומק של דמויות משנה, הכל מאד ברור. ועדיין- הכתיבה מהנה, שנונה ודי מצחיקה, הדמויות צבעוניות, כיף איך שהעלילה התפתחה וסיפור האהבה התקדם בצורה זורמת. זה לא ספר שילווה אותי או ייחרט אצלי אבל זה זה בהחלט ספר ששמחה שקראתי והעברתי איתו יום של מנוחה.
אני לא חושבת שהוא רדוד מדי או תת רמה כי למרות שאין מלא נפח

אני תוהה אם לעגל כלפי מטה או כלפי מעלה, כי מבחינתי זה ספר של 3.5 כוכבים.
יש שני דברים שלא אהבתי בספר הזה, הראשון זה הקלות והחוסר אמינות שבה דברים מסוימים קרו.
לדמות הראשית שלנו קוראים בּי, ולגבר קוראים ליווי, ואני חושבת שאפשר למצוא דימיון רב בין הדמויות האלה לדמויות בספר הקודם, "ההיפותזה של האהבה".
לי הם הרגישו די שונים, אבל הכותבת עשתה בחירות שגרמו להם להיראות דומים.

אחת הבחירות האלה הייתה

כן כן, כולנו עוברים את זה. אני קוראת לזה, "תקופת ספרי המבוגרים". גיל 18 קרב ובא, ובמקום לעשות שוט אנחנו עושים סיבוב בספרי מבוגרים ולוקחים כל ספר שנראה somewhat מעניין.
טעות.
שמישהו ילחץ על הבאזר בבקשה, תודה.
אוקיי, אני אתחיל מלהגיד - למה?
אני אמשיך מלהגיד - מה עשיתי רע שזה מגיע לי?
אני אסיים בלהגיד - דיי!!! עם הטרופ (trope)!!!! של שונאים לאוהבים!!!!!!!! בספרי!!!!!! רומנטיקה!!!!!! לא!!!!! של!!

הספר הזה ריסק אותי.
זה הדבר היחיד שאני מצליחה לנסח כרגע, אני פשוט מרוסקת, בקטע הכי טוב שיש.
ואני עדיין לא יודעת מה הדירוג שלי הולך להיות... אוף.

אני חושבת שבשביל ספרים כאלה אני קוראת רומן רומנטי.
הבעירה האיטית כאן הרגה אותי.
הכתיבה כאן כל כך ממוקדת בתחושות, ואנחנו ממש מרגישים מנקודת המבט של הדמות הראשית כאן, את המשיכה והבלבול, ואני חושבת שהתגעגעתי לסגנון הזה.
כי קראתי הרבה ספרים ששומרים על