223 עמודים, כולל תודות.
הוצאת כנרת זמורה ביתן.

יש לי כל כך הרבה מה לומר על הספר הזה ואני תוהה מהיכן כדאי להתחיל.
"כמה פעמים בחיים שלנו עשינו משהו כזה עם ריח של הרפתקה? בסוף נתפגר מהבורגנות. זה באמת החלום שלנו? חלונות בלגיים, ג'יפ, ועד הורים? מערכת השקיה ממוחשבת. לא חנוק לך בגרון כשאתה חושב על זה?" (עמוד 32)

קומונה! הייתם עוברים לגור בקומונה עם החברים הטובים ביותר שלכם? לעזוב את מירוץ החיים, העבודה, המרדף אחרי הכסף ופשוט לעבור לגור בקומונה.

הספר הזה עורר בי את מחשבותיי ורצונותיי מהעבר לעבור לגור בקיבוץ. (חלומות שלא התגשמו, בסוף עברנו לגור במושבה קטנה ומדהימה, ואני לא מצטערת על זה לרגע).
לחיות בקומונה. מצד אחד זה מרגיש כמו חופשה בצימר שאינה נגמרת. הילדים עם החברים שלהם כל הזמן, וגם אנחנו, אבל, וזה אבל גדול. האם כל אחד מכם היה מוכן לוותר על האני הפרטי שלו לטובת הקומונה?

אהיה כנה עם עצמי ואומר שאני ממש לא בטוחה שהייתי מסכימה לכך. ואחרי שקראתי את הספר הזה, התעוררו עוד כמה סיבות טובות למה לא לעשות זאת.

"קרקרתי בין האורחים, החברים הותיקים, אלה שלא מכירים אותי כשאני עצבנית, או לפני שצחצחתי שיניים בבוקר. אלה שלא היו ערים לכל אחד ואחד מהריבים שלי עם בעלי בחודשים האחרונים, או רגעי הפיוס, ועוד חשבו עליי בעיקר דברים טובים. חברים רגילים. סתם. וקצת התגעגעתי לזרות הזאת, שאיבדתי בקומונה, ולתחושה שהבית שלך הוא אמנם כל המרחב שיש, אבל הוא שלך". (עמוד 142).

שלוש משפחות, כמה חברים טובים, משתעשעים ברעיון של "לעבור לקומונה". אחרי לא מעט לבטים והסתייגויות מצד מי מהחברים, נופל הפור, ומחליטים, עוברים לגור בקומונה. עוזבים הכל! את הכאן ועכשיו, והולכים לחיות את החלום".

אחינועם ובועז, נעמה ומרקו, ויונתן, ביחד עם הילדים של כולם, התחילו את החיים בקומונה המודרנית שלהם בווייב חיובי (או לפחות השתדלו שכך יהיה) ועד מהרה, המציאות טפחה להם בפנים, והבהירה להם שלא הכל סוגה בשושנים.

מערכות יחסים התערבבו זו בזו, ערערו והעירו שדים מרבצם. תשוקה סוערת מול אדישות, כעס לצד שנאה יוקדת. כל אלו מנת חלקו של הספר הקסום הזה.

רואים כי נעשתה "עבודת שטח" טובה, מרגישים שהכותבת "יודעת על מה היא מדברת". חיי השיתוף, המושגים בחקלאות, ושאר תיאורים שתרמו לאמינות של הספר.

זה המקום להדגיש כי קראתי ביקורות רבות על שימוש בשפה בוטה בספר, מה שהרתיע קוראים רבים. בעיני השימוש בשפה הבוטה אל מול השימוש בשפה מאוד עשירה, אותו דיסוננס, מעניק לספר את הקסם שבו.

הספר קולח ומסעיר, ובד בבד חצוף ובועט בבטן הרכה. יש בו ביקורת נוקבת על החיים הצבועים במידה כזו או אחרת של "האנשים החדשים", כמו שעברי לידר מכנה אותם. ואצטט מתוך שירו זה: "ויש לו טונה כסף, ובכל זאת הוא לבד". אני חושבת שזה אומר הכל.

הספר הזה יצירת אומנות של ממש בעיני.
הוא כתוב בצורה משובחת, ערוך בצורה מצוינת. יש בו משלב גבוה אל מול "שפת רחוב", והם משתלבים מצוין זה עם זה, כפי שכבר הדגשתי.

בהתחלה פחות אהבתי את המעברים מגוף שלישי לגוף ראשון, אך עם הקריאה הבנתי את "כוונת המשורר" (המחברת במקרה הזה) והצלחתי להבין מדוע בחרה הסופרת לבנות את הספר בצורה כזו, לעיתים מפי מספר כל יודע ולעיתים מפיה של אחינועם. נהניתי לקרוא את הפרשנות שלה לסיפור, את הסיפור האישי שלה.

שוב, כפי שאמרתי, לספר הזה קסם משלו, יש שיאהבו, ויש שפחות.
אני אהבתי. ואני כאן כדי לספר על זה.

קריאה מהנה.

שורת מעשי נבלה פוקדים את העיר ניו יורק פשעים שמזעזעים את אמות הסיפים.
חטיפת נערות בנות טובים משטח בית הספר, ככה מתחיל המותחן המבריק הזה, ספרה השלישי (וללא ספק הטוב מכולם) של ענבל אלמוזנינו.

אתחיל בגילוי נאות. את הספר הזה קראתי טרם צאתו לאוויר העולם, וגם היום, ממרום שלוש חזרות עליו, עדיין אינני בטוחה כיצד לסקור אותו. מרגישה שכל מילה שתתאר אותו, תחטא למציאות הטובה הרבה יותר. הספר הזה פשוט סנסציוני, נדיר, פנומנלי.

סוגת המתח היא המועדפת עליי ועל כך אין עוררין. מה שענבל הצליחה לעשות כאן, מעטים סופרי המתח בעולם הצליחו לעשות.
כן כן, אשף הטוויסטים הרלן קובן, אמן המתח לינווד ברקלי ואף גרג הורוביץ שהפך נערץ עליי ממש לאחרונה.
ההתרחשויות הבלתי פוסקות, המתח שנבנה, העלילה המסועפת והטוויסטים בסוף הספר, כל אלו שמורים לטובים שבין סופרי המתח, כן אף הסקנדינביים שבעיניי הם המשובחים ביותר.

סאם רדפילד, עיתונאית חוקרת גדלה בחיק דודה הנאמן רוברט אשר לאחר היעלמותם המסתורית של הוריה, לקח אחריות על גידולה. ביחד עם חברתו לחיים, קתרין, פרופילאית בכירה במשטרת ניו יורק הם גילו בסמנתה ניצוצות של סקרנות לעולם הפשע. חלומם היה שתהפוך לפרופילאית מובחרת כמותם. לה, לעומת זאת, קסם יותר עולם העיתונות, וכך בשילוב מושלם בין השניים, הפכה עיתונאית חוקרת בכירה.

עם הישמע הבשורה המרה אודות מעשי החטיפה הנתעבים, נשלחת סמנתה על ידי דסק החדשות לניו יורק על מנת לסקר את האירועים החריגים.

עם קצת עזרה מידידים (בכל זאת, היכרות רבת השנים עם קתרין ורוברט), היא מצליחה לחדור אל תוככי הצוות האמון על החקירה ומקבלת פריווילגיה שלא ניתנת להרבה אנשים, ליווי צוות החקירה, כולל ביקור בזירות הפשע וסיקור בלעדי של האירועים.

בביקורה הראשון בתחנת המשטרה, פוגשת סאם את העומד בראש החקירה, והוא לא אחר מצ'יף ג'ייקוב טורס. למן הרגע הראשון ובמהלכו של הספר נרקמת מערכת יחסים מורכבת ביותר ביניהם, משהו שבין עבודה משותפת על רקע עבירות קשות לבין תשוקה לוהטת, מאבק מוחות מבריק של שניהם ומלחמות על אגו, חדות, חברות ואהבה סוערת.

ג'ייקוב טורס איננו נמנה על הגברים הטיפוסים מהרומנים הרומנטיים. הוא לא העשיר בן האצולה או דומה . הוא פשוט גבר! יהיר ושחצן אך רגיש להפליא, בעל לב ענק! כזה שכל אחת תרצה.

ענבל אלמוזנינו רקחה במוחה המבריק עלילה מסועפת, מותחת עד כדי מצמררת, ולצידה, ולא פחות חשוב ממנה, סיפור על אהבה ותשוקה, מלחמה ושלום.
מותחן פסיכולוגי הכתוב לעילא ולעילא, המסתיר טפח וחושף טפחיים עד לסוף המותח.

העלילה מהודקת, אין פרט שנזנח, אין קצה שלא נסגר וננעל בבריח.

כקוראת מושבעת של הז'אנר, אני נוטה תמיד לבצע ספקולציות מה יהיה בסוף העלילה? מי עומד מאחורי הפשע? האם אני יכולה להיות הבלש ולגלות את הסוף?

פה המחברת התעלתה על עצמה ומדובר בספר גאוני בכל אמת מידה אפשרית.

אז מה יש לנו כאן?
מותחן פסיכולוגי חושני סוער, חקירות רצח מסועפות ושלל תיאורים שהאמינו לי שלא תוכלו להישאר אדישים אליהם.

זהו ספר ברמה בינלאומית. אין סופרים ישראלים שכותבים כך. ספר זה שראוי שיתורגם (ולא רק לאנגלית).
מדובר במה שלימים יהפוך רב מכר עולמי!

ממליצה בחום רב. רק עשו לעצמכם טובה וקחו כמה נשימות טובות לפני כן, כי לא בטוח שתזכרו לנשום במהלך הקריאה בו.

קריאה מהנה.

בית הצעצועים השבורים / יונתן יוגב
הספר מוגדר כרומן מתח פסיכולוגי. לעניות דעתי הוא הרבה יותר מזה.
זהו ספר שמוביל את הקורא מקצה אחד של קשת הרגשות לקצה השני שלה.
זה ספר שגרם לי לכעוס, להזדעזע וגם לצחוק ולהתרגש.
הספר מתאר את סיפורו של נתי, ילד שנות השמונים בבאר שבע של אז. גם אני הייתי ילדת שנות השמונים בבאר שבע. הזדהיתי עם המון חלקים בספר.
החל ממילים שמוכרות כנראה רק לילדי באר שבע כמו "מיץ קרח", דרך "גלידה באר שבע" האגדית עם המתכון הסודי הידוע רק לסבתא, "הגשר", וכלה בבדיחות והומור של ילד שגדל בבאר שבע באותן שנים.
הספר בעיקרו מתאר ילדות קשה, לא פשוטה בעיר. לשמחתי ולמזלי אני לא חוויתי את הצד הזה של באר שבע בילדותי. אני גדלתי במשפחה טובה, משפחה נורמטיבית, תומכת ואוהבת. לא הסתובבתי בשכונות המצוקה של באר שבע, אך הכרתי אותן היטב מסיפורים "בשכונה". מזלם של גיבורי הספר לא שפר עליהם כמוני.
נתי מספר את סיפורו כיום, כשהוא כבר בוגר, עובד בפיצוציה באשדוד, נזכר בילדותו הקשוחה בעיר באר שבע. הספר נע בין זיכרונות ילדותו/בגרותו לבין ההווה במשמרת באותה פיצוציה. נתי גדל במשפחה לאם חד הורית שגדלה אותו בעצמה לאחר גירושין מכוערים מאביו, שלא ממש עניין אותו. מידי פעם הוא קפץ לבקר או קבע להיפגש עימו, וגם אז, אלו לא היו הפגישות הכי חיוביות, בלשון המעטה.
הספר קשה. מאוד. התיאורים בו אכזריים, ומבהירים כמה ילדים יכולים להיות נקמנים וחסרי רחמים.
כמה עונשו של "מלשן" יכול להיות קשה לאין שיעור. המוח לא מצליח לתפוס את גודל הזוועה.
ילדות רוויה באלימות, בסיגריות, בסמים, בסיפורים למי יש יותר גדול ומי "זיין" יותר. מנת חלקם של אותם ילדים הייתה גם גניבות ופריצות. חלק מהסיפורים כמובן הם פרי דמיונם הפורה של ילדים מתבגרים ובחלק מהם, למרבה הצער, המציאות עולה על כל דמיון.
"הומואים מזדיינים פחדנים", ישי אמר ופתח בריצה אל שרידי המדורה הקרובה. הוא הרים קרש גדול ומושחר ששלושה מסמרי פלדה הזדקרו מקצהו, איגף במהירות את השביל שתמיר רץ בו .... ואז בתנועה ידה שיגר את הקרש השחור אל הבטן הרזה של תמיר. הבטן השקופה עם כלי הדם הכחולים. תמיר נעצר. לרגע עמד המום, הפה שלו פתוח, כאילו קפא..... "זה מה שקורה למלשן, יא מזדיין". (עמוד 120)
עוד בספר ישנו המשוגע, אותו משוגע שהיה בכל שכונה, בכל תקופה. פה זה דרומר הזקן, הסוטה, שהפחיד את כל ילדי השכונה.
"הבית של דרומר היה בקצה הרחוב. זאת היתה וילה ישנה עם חצר אחורית ענקית מוקפת עצים.... חלון שפנה אל הפארק והיה תמיד פתוח ותמיד חשוך, וילדים היו אומרים שאם תסתכל לתוכו יותר מדקה דרומר ייקח לך את העיניים..... הדבר השני שהתמיה את כל מי שעבר שם היה החצר הענקית של דרומר, שהיתה מלאה צעצועים: היו שם מתקני טיפוס, ונדנדה גדולה עם שלושה מושבים, וכולם היו במצב איום, חלודים, מתפוררים.... " (עמוד 52).
כמה מזה אמת ? כמה בדיה ? איך דרומר השתלב עם זיכרונות הנעורים של אותה חבורה, עד לאן המצב הידרדר ? ואיך כל זה קשור לשטר של חמישים ₪ שמקופל בכיסו של נתי במשך שנים רבות ?
תשובות לשאלות אלו (גם אם לא במלואן) תמצאו בספר.
חלק גדול מהספר כאמור הם זיכרונותיו של נתי והם מסופרים מפיו כילד. השפה היא שפת רחוב, מלאה בסלנג, בקללות. מאוד אותנטי, יוצר הזדהות עם הדמויות ואמינות.
נתי מגיע לנקודה שבה, כאדם בוגר, הוא סוף סוף מצליח לראות את חייו עוברים למסלול חדש, אחר, אולי עם נקודת אור קטנה בתוך האפלה.
ספר מאוד לא קל לקריאה, ויחד עם זאת, מאוד מומלץ.
קריאה מהנה.

משחק החיים / ענבל אוחנה
ענבל אוחנה היא מחברת ישראלית, הכותבת בז'אנר הרומנטי אירוטי. הכרתי אותה דרך קבוצות הקריאה בפייסבוק, ואף קראתי איזה ספר אחד או שניים שלה.
אך בספר הזה היה משהו אחר. היה בו המון רגש, ומיד אפרט על כך.
לא הכרתי אותה ברמה האישית, ולצערי נפגשנו לראשונה בנסיבות קשות, כשבאתי לבקר אותה בביתה.
את ענבל אוחנה פקד אסון נוראי. אחרי תקופה ממושכת של ניסיונות רבים להרות, היא סוף סוף הצליחה במשימה, אך הנורא מכל קרה. לאחר שאוריאל נולד, התגלתה בגופו מחלת הסרטן, והוא רק בן ארבעה שבועות. לאחר זמן קצר של מלחמה עיקשת, אוריאל הלוחם נכנע למחלה הארורה.
בעודו בבית החולים, כשכולה אחוזת תקווה ומלאת אופטימיות, הבטיחה ענבל לאוריאל שתכתוב ספר ואת רוב הכנסותיו תתרום לאגודה למלחמה בסרטן. היא לא שיערה בנפשה שבמלחמה הזאת הם יפסידו, ובכל זאת, כפי שהיא אמרה הבטחות צריך לקיים, והיא החליטה להוציא את הספר.
בתוך זמן קצר – בו אנשים רבים וטובים עשו כמיטב יכולתם ותרמו מזמנם, ממרצם ומכספם, יצא הספר משחק החיים, ביום בו מלאו 30 ימים לפטירתו של אוריאל. סיפור קצר ומרגש, לא על המקרה האישי שלה, אלא פשוט ספר על מציאות חיים לא פשוטה, מציאות חיים קשוחה בעיר באר שבע – בה, גם אני גדלתי והתחנכתי.
אדם, בחור צעיר שעבר לא מעט בחיים, עובר טרגדיה והופך בן לילה להורה לכל דבר, אשר דואג ומפרנס את אחותו ואת סבתו. החיים במשפחה ללא משפחה אינם פשוטים והוא עושה הכל כדי לשרוד, הכל כולל הכל.
הוא "עושה עסקה עם השטן", כך כתוב על הכריכה, וזה בהחלט לא רחוק מן המציאות. הוא בוחר בחירות שלהן השלכות משמעותיות ביותר עליו ועל קרוביו היקרים, והולך עם זה עד הסוף.
כאשר שרידי המשפחה שנותרה לו מצויים בסכנה, הוא מגיע למבוי סתום ותוהה מה הפתרון הנכון לצאת מן הסבך אליו נקלע.
האם אפשר לצאת מהסבך הזה ? האם לא מאוחר מידי ? החיים חוזרים ומוכיחים פעם אחר פעם שהם לא משחק ילדים.
"כלים במשחק החיים. לכל אדם בעולם מחולקת יד של קלפים, ועם הקלפים האלה אנחנו מתנהלים בחיים, משחקים את המשחק, אך מה עלינו לעשות כשהקלפים שחולקו לנו גרועים ? כל החיים נלחמנו והתמודדנו. גם עכשיו נתמודד". (עמוד 75)
תשמעו, הסיפור אמנם קצר (כ- 80 עמודים בלבד), ונגמר די מהר, אך מרגישים את הרגש, את עוצמות המילים שנכתבו על ידי אמא אחת שעולמה חרב עליה ביום בהיר אחד. רואים שאנשים עבדו על הספר, שהוא נערך בצורה מהודקת, והוא כתוב בצורה קולחת.
ענבלי יקרה, הצלחת להגשים את ההבטחה שלך לאוריאל, ואני מאחלת לך שמעתה רק בשורות טובות יפקדו את ביתך.
נוח על משכבך בשלום ילד יקר,
יהי זכרו של אוריאל ברוך.

פרויקט אליס הנו מותחן פסיכולוגי שונה לגמרי מכל מה שהכרתם.

אליס, בחורה צעירה, עיתונאית מוכשרת, לוחמת צדק, מוצאת את מותה בנהר, ככל הנראה נפלה מהגשר הבנוי מעליו.

בדמה נמצאו כמויות אלכוהול. האם איבדה שליטה ? האם התאבדה ? האם נדחפה אל מותה ?
שאלות אלו ורבות נוספות מטרידות את האנשים הקרובים אליה, בני משפחה וחברים.

פרופ’ ג’רמי קוק, שהיה, בין היתר, גם המרצה שלה באוניברסיטה, לוקח על עצמו פרויקט לפענוח הטרגדיה האיומה.

אט אט מתגלים שקרים וסודות, שמסתירים יותר מידי אנשים המעורבים בסיפור.

הספר בנוי כולו קטעים קטעים החושפים רובד אחר רובד את זהותה של אליס. אנו הקוראים מכירים את אליס תוך כדי עיון בכתבות בעיתון (גם כתבות שלה בעצמה), עיון בבלוג של חברתה הטובה, מכתבים מבן זוגה לשעבר (אחד מהם לפחות), מכתבים של פרופ’ קוק לאחד בשם לארי, התכתבויות בין פרופ’ ג’רמי קוק לאמה שלה אליס (מה הקשר ביניהם וכיצד הדבר קשור לפרויקט אליס?) ועוד.

פרופ’ ג’רמי קוק ממשיך לחקור את מותה ויודע שכל מה שאנחנו רואים באינטרנט, ברשתות החברתיות ובמדיה בכלל, אינו חזות הכל. הוא פועל ללא לאות, הגם שאנשים מנסים להניא אותו מלהמשיך במשימה.

מי היא אותה אליס ? מה מסתתר מאחורי זהותה ? מי אלו אותם אנשים אשר הקיפו אותה בימי חייה וכיצד כל זה קשור למותה ? תקראו ותגלו.

גילוי נאות, הקריאה בספר בפורמט בו הוא כתוב היתה לי קשה. יהיה נכון יותר לומר קצת שונה, קצת מוזרה. לאט לאט מתרגלים לזה והסיפור נחשף מתוך הידיעות והמכתבים השונים.
מניחה שהייתי נהנית ממנו קצת יותר אם היה כתוב בצורה אחרת, אך יחד עם זאת, זה היופי שבו, זו הייחודיות של הספר.

הספר כתוב וערוך טוב, מהודק, נכנס לנבכי נפשם של הדמויות השונות ומרתק בעלילתו.

אסכם בציטוט מתוך קטע שאמרה אמה של אליס בהלווייתה :

“במוות אין דבר.
אני רק חמקתי לחדר הסמוך.
אני נותרתי אני ואתם נותרתם אתם.
כל שהיינו זה לזה,
כל זה עדיין נכון.

קראו לי בשמי הישן והמוכר.
דברו אליי באופן הנינוח
שדיברתם בו תמיד.
אל תשנו דבר בנימת קולכם. אל תחדירו בה רצינות או צער מאולצים” (עמוד 3499)

עכשיו, אחרי שסיימתי את הספר, אני יכולה לומר בלב שלם שאני ממליצה עליו.

קריאה מהנה חברים.

ינשוף לילה / מ.פירס

רומן רומנטי אירוטי, שהתחיל בצורה מבטיחה....

האנה קטאלנו בת ה- 27, בעלת חיים די שגרתיים, מתחילה לכתוב להנאתה ופוגשת ברשת את מאט סקיי, בן ה- 28, הכותב אף הוא להנאתו. הם מראים האחד לשני את כתביהם ואף משתפים פעולה יחדיו.
למאט יש חוקים, בלי שמות, בלי פרטים מזהים, בלי תמונות. אט אט הסקרנות גוברת וכשהאנה בטעות שולחת מייל מכתובת המייל האישית שלה, הכולל את תמונתה, החוקים נשברים ומתחילה מערכת יחסים סוערת, פראית, מוטרפת.

המשיכה הלוהטת ביניהם חוצה את גבולות הרשת והם נפגשים, בניגוד לכל הכללים שנקבעו מראש.

מה שהאנה לא יודעת זה שמאט הוא אותו סופר ידוע מ.פירס שבאמתחתו ארבעה רבי מכר. הוא מנסה להסתיר זאת, וזה לא הסוד היחידי שהוא שומר ממנה.

הספר רווי תיאורי סקס פרועים ומפורטים למדיי, ללא עכבות וללא הנחות.
הסקס פראי, קינקי ולעיתים אף אפל. לי זה הרגיש באיזשהו שלב קצת יותר מידי, עד כדי כך שזה האפיל על העלילה.
לפתע הבנתי אנשים שקראו ואמרו שהספר הוא רק סקס ללא עלילה (זה אמנם לא מדויק לגמרי, אבל התחושה שלהם מובנת).
יחד עם זאת, הספר ערוך בצורה מושלמת, המבנה התחבירי, הידוק הטקסט וצורת הכתיבה הסוחפת, הפכו את הספר לכזה שקוראים בכמה שעות.

אז כן, אין פה יצירת מופת אבל בהחלט ספר חביב פלוס לחובבי הז'אנר האירוטי.

קריאה מהנה.

כמה פעמים שמעתם את המשפט "צריכים לקבל רישיון כדי להיות הורים" ?



אז אם לא רישיון (למרות שממש חבל שאי אפשר), לפחות ספר שייתן לכם את הכלים להיות הורים טובים יותר, או לפחות הורים טובים דיים (על משקל "אמא טובה דיה" של ויניקוט).



בספר הנפלא הזה, תוכלו לקבל כלים לחיים טובים יותר, שלווים יותר, הורות הרמונית ומכבדת.

תוכלו ללמוד כיצד לגדל משפחה שוויונית ומאושרת. נשמע כמו חלום רחוק ? לא בטוח בכלל.



זה המקום להבהיר שלא מדובר בספר הדרכה פר אקסלנס, וגם לא "ספר מתכונים לגידול ילד מאושר" כמו שכתוב בהקדמה, אך הספר מעניק צורת התבוננות חדשה על ההורות, החינוך, השילוב המעניין הזה בין הורים לילדים וחייהם המשותפים. (והאמינו לי בחרתי בקפידה את הניסוח, אני מתכוונת לכך באומרי "השילוב המעניין הזה")



הספר מלווה אותנו בנקודות זמן שונות במסענו כהורים. הוא נותן לנו ארגז כלים ובו מספר דרכי התמודדות עם מצבים שונים ומאתגרים – בו כל אחד מאיתנו יכול לבחור את הדרך בה הוא פוסע במסע.

אין פה שחור ולבן, אין פה "איך צריך להתנהג", יש פה גישות, המלצות, וההשלכות של כל אחת מהדרכים.



הספר מבוסס על השיטה האדלריאנית והוא מורכב מחמישה שערים :



מניחים תשתית.
הילד מעצב את אישיותו.
התנהגויות מפריעות של ילדים.
גיל ההתבגרות.
עצב, לחץ ומשבר.


כל פרק בספר מתחיל בקטע/ציטוט שנותן הצצה לשיטת אדלר והמשך הפרק דן באותה סוגיה, מפרט אותה ומפרק אותה לגורמים.

כמו כן, בספר ראשי תיבות שמסייעים להבנת הגישה וליישומה ביתר קלות בחיי היומיום שלנו.



אשתף אתכם במשהו, כשאתה סוקר ספרים, אתה נוהג "לשמור לך בראש" (או ממש לסמן) משפטים שאתה רוצה אח"כ לצטט בסיקור. פה מצאתי את עצמי כל כמה עמודים אומרת לעצמי, "את זה אני אצטט", "וואי זה ממש חשוב".



אם הייתי ממשיכה כך , קרוב לוודאי שהייתי מצטטת לכם את הספר כולו, אבל אני לא יכולה לעשות את זה, ולכן אסתפק בהמלצה חמה לקרוא אותו.



מדובר בספר חובה לכל הורה, אשר יכול לקחת ממנו מה שמתאים לו ולהעשיר את עולמו כהורה ומחנך, כישות משפיעה, יוזמת ומשתפת.



בספר דוגמאות רבות לויכוחים, עימותים, משברים ומצוקות שהורים נתקלים בהם על בסיס יומי. הוא נותן פרשנות לכל אחד מהמצבים, כיצד הילד רואה את הסיטואציה, כיצד ההורה רואה אותה וכיצד כל אחד מהם מפרש אותה. הוא בוחן סוגי משפחות שונות ודרכים שונות לחינוך ומאיר את ענינו לגבי כל אחת מהדרכים.



מאז ומתמיד התחום הזה ריתק אותי. במהלך דרכי המקצועי עשיתי הסבה ולמדתי ליווי התפתחותי לתינוקות. תמיד אמרתי שלקבל כלים יהפוך את מלאכת ההורות לפשוטה יותר. כמו עם תינוקות, כך גם עם פעוטות, ילדים צעירים, נוער ואילך. לכל גיל יש את האתגרים שהוא מציב, ואין ספק שאין מתאים מהשם שנבחר לספר, זהו בהחלט תפקיד חיינו.



אני מאושרת שקראתי את הספר הזה, החכמתי, העשרתי את עולמי, נחשפתי לרעיונות חדשים, יצאתי קצת מהקופסא (באופן כללי אוהבת לעשות את זה). אני חוזרת להיות אמא טובה דיה, ואתם ? לכו לקרוא את הספר המרתק הזה.



ממליצה בחום.

כאשר קראתי פרסומים על הספר, והבנתי כי הוא מבוסס על סיפור אמיתי, אשר העמיד את הכותבת בסכנה, נמלאתי סקרנות לגביו.

מנגנוני ביטחון המדינה, השב"כ, המוסד, תמיד ריתקו אותי, וספר שמבוסס על חייה של הכותבת, ספר שכמעט ונאסר פרסומו, ספר שהמחברת נאבקה קשות כדי להוציאו לאור ולחשוף את סיפורה, הוא ספר חובה מבחינתי.

קראתי אותו ובהחלט קיבלתי אישור לתחושותיי. ספר מרתק שלא ניתן להניח מהיד.

החיים המשעממים, השגרתיים לא היו ולא יכלו להיות מנת חלקה של סלי. היא היתה נשואה באושר לג'רי ורק באחת מנסיעותיהם, גילתה שהוא איש שירותי הביטחון. התגלית! בעלה הוא איש המוסד.
עד מהרה השתלבה סלי בחיים הללו ואף ביקשה להצטרף אליו ולעבור להתגורר עימו במדינה ערבית במסגרת עבודתו. כל ניסיונותיו להניא אותה מכך עלו בתוהו.

"את יודעת." אמרה, "הערב הבנתי שאני לא רק נשואה לאיש מוסד. אני נשואה למוסד, לשליחות, להרפתקאות, לאחריות....". (עמוד 38 בטאבלט).

ואתם לא מאמינים כמה האמירה הזו הייתה נכונה.

סלי אישה מאמינה, שוחרת צדק, יחידה מסוגה. היא מאמינה באמת ובתמים שהיא יכולה לתקן את העולם, וכאשר היא מגלה נסיונות לרמות איש עשיר כקורח, יהודי, אשר , בין היתר, שם לו למטרה לעזור לזולת, נתון בפני ניסיונות מרמה, עושק, ניצול וגזילת כספו, היא מחליטה לקחת את המושכות לידיים ולצאת לעזרתו.

היא שומרת לו חסד מהימים בהם היתה בתחילת דרכה בלונדון ובמצוקה הקשה שליוותה אותה, ואת עזרתה האדיבה של קרן פייר מרן, שהציעה "מלגות לסטודנטים שיעמדו במבחניה. המלגות כוללות תשלום שכ"ל ומענק מחיה". (עמוד 9)

היא יוצאת למסע מטלטל לגילוי הצדק. היא לא מניחה לאף אחד ולשום דבר להפחיד אותה או להרתיע אותה.
היא דבקה במטרתה.

תוך כדי כך היא מסכנת את עצמה ואת הסובבים אותה אבל היא נחושה להמשיך ולהוכיח את צדקת דרכה.

כל כך הרבה אנשים מעורבים בעניין עד שקשה מאוד להבחין מי נמצא בצד של "הטובים" ומי לא. על מי אפשר לסמוך ועל מי לא.

הכתיבה סוחפת למן הרגע הראשון ועד לעמוד האחרון ממש בספר.
בתור חובבת ספרי מתח מושבעת, השאלות לאורך הקריאה לא מרפות, ההשערות מהדהדות בראש, עד לסוף העוצמתי !!

מבלי לדעת כמה באמת מתוך הספר הוא האמת כהווייתה וכמה פרי דמיונה של המחברת (בהתבסס על נסיון חייה), אני שמחה שהספר יצא לאור.

ממליצה בחום!

הם התחייבו האחד לשנייה, האחת לשני, בתמורה ל"הטבות", הם יינשאו נישואי נוחות. הוא, חייל נאצי בחזית, ייקבל חופשת "ירח דבש", והיא, תקבל גמלת אלמנות אם ייהרג. כיצד הדברים יעבדו ? האם בכל מחיר ? מה קורה כאשר המציאות חזקה מהכל, ובעיקר אינה תלויה בהם ?

הספר הזה הוא ספר קשה, אכזר.
כשקיבלתי את הספר, לא חשבתי שהקריאה בספר תהיה לי כל כך קשה. חשבתי שאצליח לנתק את הרגשות, אך טעיתי. כנראה שבנושא כל כך טעון כמו השואה, אין אפשרות לנטרל רגשות (לפחות לא אצלי).

פטר פאבר, חייל גרמני פשוט נמצא בחזית המזרחית, רצה להימלט מהתופת ולו לזמן קצר אז הוא נושא לאישה את קתרינה שפינל – אותה הוא מעולם לא פגש. היא, גם כן בהמלצת הוריה, בוחרת בנישואים הללו לטובת עתידה הכלכלי. הם לא ציפו להתאהב באמת.

לאחר ירח הדבש, פטר חוזר לחזית, וכל העת מחזקת אותו העובדה שאשתו מחכה לו. הוא מתחילים להתכתב, היא מעדכנת אותו באירועים שונים מחייה, כולל אירועים משמחים ביותר שאמורים להשפיע על עתידם המשותף, ושניהם מטפחים ציפיות לגבי המשך הקשר. הם מצליחים איכשהו לשמור על קשר עד ש.....

הספר רווי אירועים אכזרים, ביזה, אונס, רציחות בדם קר, מעשים נוראיים כלפי יהודים, קומוניסטים וכל מי שלא "גרמני טהור".

הסוף אכזרי אף הוא, באופן אחר, וכן, זה נגע לי, כן זה כאב לי במידה מסוימת, ואולי זה ההבדל בינינו לבינם.