• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

מאת יהודית קציר

הביקורת של יסמינוש

תמונה של יסמינוש
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

מאת יהודית קציר

הביקורת של יסמינוש

תמונה של יסמינוש
הוצאה לאור:הקבוץ המאוחד
שנת הוצאה:2003
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
לוטוס
לפני 17 שנים

“כתיבה מופלאה, עלילה מרתקת, הותיר בי רושם בל ימחה. העלילה היא אודות רומן לסבי בין מורה לתלמידתה בת ה”

15/17
ביקורות על הנה אני מתחילה
הבאה
קוראת הכל

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•1 דקות קריאה

ספר מעולה

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של יסמינוש

יסמינוש

חברה מזה 18 שנים
1 ביקורות
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית
תמונה של יסמינוש
יסמינוש
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות1
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות על "הנה אני מתחילה"

הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

יהודית קציר

לא אשכח את הפעם הראשונה שקראתי את קציר. חול המועד פסח 2020, סגר ראשון, אני יושב במרפסת, מעלי השמים תכולים כאילו "מנקה חלונות צחצח אותם היטב-היטב", שמש ניסן, רוח מלטפת, חורשות הכבשים הירוקים של הכרמל מזמינות מאי פעם אך אין מי שיפקוד אותן. אני רכון על עותק מנומש של "סוגרים את הים" שהתגלגל בבית, ורואה דרכו עולם אחר. התיאורים הצבעוניים של חיפה, הכרמל הבלתי נראה, הים השוקק, השקיעות ששורפות את השמיים, היקים שפורשים לשלאף שטונדה, עוגות האפפלשטרודל, אהבה צעירה ואסורה, ומשם אל תל-אביב הססגונית והמוטרפת, דיזינגוף סנטר הענק והמתעתע, חבורת שחקנים אמריקאיים בבית מלון, במאי קולנוע שלא מוכן לוותר על חלומו, וכדור פורח עם אישה זקנה עף לו בשמיים. כל העולם היה בסגר ובשקט בשקט, בלי שאף אחד ישים לב אלינו, קציר לקחה למסע באוטובוס הקסמים וברכבת השדים שלה, והכירה לי את ארצנו הקטנטונת באור שונה לגמרי.

לא ידעתי להכיל את כל הצבעים והרגשות שהספר עורר בי. כן ידעתי שאם יום אחד אהיה סופר, ככה אני רוצה לכתוב. כמו שיהודית קציר כותבת. מה יש בכתיבה שלה שכל כך שובה את ליבנו? האם זו היכולת לשלב בין עלילה קלילה ומהנה לספרות גבוהה ורבדים עמוקים? הדמויות הצבעוניות? העולמות האסורים הנחשקים שאליהם היא מעפילה בכתיבתה? הציוריות שבעברית שלה, שמאפשרת לכל קורא לדמיין את העלילה כמו סרט בראשו?

חמש שנים עברו ואת כל הרגשות שעורר בי "סוגרים את הים", הרגשתי גם כשקראתי את "הנה אני המתחילה" המופתי, וביתר שאת.

חיפה, 1977. ריבי שנהר רק בת 13, אך החיים שלה רחוקים מלהיות קלים. אמה, האישה הכי יפה בכרמל, מחליטה לפרק את נישואיה, מכיוון שהיא מנהלת רומן עם גבר אחר - נשוי גם הוא. ריבי ושני אחיה הקטנים נשארים לגור עם האם והאב עוזב את הבית. מסיבה שאינה ברורה הוא שומר על הקשר עם האחים הקטנים אך לא עם ריבי. בינתיים בכל ערב בשעה שבע האם נבלעת במכונית לבנה מסתורית, והילדים אפילו לא זוכים לדעת מה השם של הגבר שנוהג בה ("מה איכפת לכם איך קוראים לו, נגיד שקוראים לו מוישל'ה").
בגיל צעיר ריבי מוצאת את עצמה אחראית לעזור לאמה בשמירה על האחים, בחימום אוכל ובשטיפת כלים.

נקודת האור בחייה של ריבי הם השירה והספרות. מרגע שהים והעצים החלו כולם לדבר אליה באותות מורס הבינה שייעודה בחיים להיות משוררת. ריבי היא תולעת ספרים לא קטנה, וכבר חיסלה כמה מספריות הילדים שהיו לחיפה להציע לה. בבת המצווה שלה היא מקבלת את היומן של אנה פרנק כמתנה, ומרגע זה הופכת הנערה ההולנדית עבורה למודל השראה וחיקוי בכל הקשור לכתיבה, היחשפות ואהבה. ריבי מתחילה לכתוב יומן משל עצמה ובו היא מתעדת את קורותיה, בו ביום שהמורה לספרות מטילה על הכיתה לכתוב חיבור על אנה פרנק, כשהחיבור היפה ביותר - ייקרא מול כל התלמידים ביום השואה.

הנה עוד נקודת אור בחייה של ריבי: המורה הצעירה לספרות, מיכאלה ברג. איזו מורה נפלאה! מספרים על המורה היפה הזו עם שיער הנחושת והנמשים שהיא עומדת להינשא לד"ר יואל רוזן, רופא מתמחה ברמב"ם. כשהיא חוזרת מירח הדבש לכיתה עם טבעת נישואין כל הבנות פונות לברך אותה חוץ מריבי ("טבעות-נישואים לא כל כך מעניינות אותי. ממילא אחרי כמה שנים זורקים אותן לבית-שימוש ומורידים את המים, כמו שאמא עשתה ביום של הגירושים".). עבור ריבי, היצירות שאליהן היא נחשפת בתיווכה של מיכאלה, הדרכים החדשות לביטוי, ההגשה של המבט המנצנץ שאליו המורה אורבת לאחר שהקריאה שיר בכיתה - מהווים את רגעי השיא ביום הלימודים ואולי בחייה בכלל.

נראה כי הקשר המיוחד בין השתיים ממשיך להתפתח בסדרה של אירועים שמקרבת אותן זו לזו. תחילה מיכאלה בוחרת בחיבור של ריבי שייקרא מול כל בית הספר ביום השואה. לאחר מכן, כשהמנהל מזמן את מיכאלה לשיחת נזיפה על הרעיונות הנלוזים שהוצגו בחיבור ("אנחנו לא נידונים עוד לכליה, יש לנו מדינה משגשגת שמגן עליה צבא חזק, אבל האם אנחנו מופת לעולם? אינני בטוחה בכך. האם למדנו את הלקח ושמנו לנו לחוק לכבד את השונה מאיתנו, את החלש, את הזר החי בתוכנו? ... אני מאמינה שכל אדם שחי במאה שלנו, שבמרכזה נפער הפצע הענק שממאן להגליד - ולא משנה אם הוא יהודי או ערבי, גרמני או הולנדי או תאילנדי, כי כולנו נבראנו בצלם אלוהים - צריך להחליט בינו לבין מצפונו, שכל עוד נשמה באפו לא יצטרף לאלה שגוזלים מאחרים את אנושיותם, פוגעים בהם ושוללים את זכויותיהם, לא יזדהה איתם, ואף יתנגד להם בכל כוחו".), מיכאלה מגינה על החיבור ותוכנו בכל תוקף. מאוחר יותר, בחופש הגדול, ריבי וחברתה עוברות במקרה (או שלא) ליד ביתה של מיכאלה והיא מארחת אותן שם, וריבי מרגישה כאילו היא בתוך סצנה במארי פופינס. בהמשך הן נתקלות זו בזו ביריד שבוע הספר ונהנות להראות אחת לשניה את השלל. כשהן חוזרות מהחופש הגדול התלמידים מקבלים ממיכאלה מטלה לכתוב חיבור על הדמות התנ"כית האהובה עליהם, וריבי בוחרת לכתוב שיר על איזבל. מיכאלה נדהמת ומתרגשת מיכולתה של תלמידתה לגלות רחמים כלפי דמות כמו איזבל, מבקשת מריבי להקריא את השיר מול כל הכיתה, ואחרי שכל התלמידים יוצאים מהכיתה היא מחזיקה את ראשה של ריבי ו... מנשקת אותה על פיה.

השתיים קובעות להיפגש שוב בביתה של מיכאלה, שם ריבי תוכל להראות לה עוד משיריה שכתבה. השבועות עוברים ועם הזמן השתיים מקלפות זו מזו בגד אחר בגד עד ש... את השאר אשאיר לדמיונכם הפרוע.

ביחד עם ריבי ומיכאלה נכנס הקורא לקרוסלה של הטירוף והאהבה שהשתיים שרויות בה ומהסחרחורת הזו קשה מאוד לרצות לצאת.
לאלה מכם שעוד לא קראו את הספר והרימו גבה, אז כמו שיש בדיחות שאומרים עליהן שצריך להיות שם כדי להבין את זה, אני חושב שככה זה בדיוק עם הספר הזה, צריך לקרוא אותו כדי להבין את זה.

יהודית קציר היא אחת הסופרות הגדולות שלנו ולטעמי השם שלה צריך להופיע בלי בושה לצד שמות כמו עוז, גרוסמן ויהושע.
איזה עולם רענן ומגוון היא יודעת להעמיד בכתיבתה.
לא להסס, לרוץ לקרוא!

לפני שנה•
★★★★★
•ילד זיגזג
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

יהודית קציר

"הנה אני מתחילה", כך התחילה אנה פרנק את יומנה וכך מתחילה קציר את סיפור יומנה של ריבי שנהר, המתכתבת עם יומנה של אנה פרנק. ריבי שנהר היתה גיבורתה של למאטיס יש שמש בבטן. זהו ספר ההמשך, למרות שהוא מדבר על תקופה שקדמה לקודם, כשריבי היתה בת שתים-עשרה וחצי עד לנערה בוגרת והלאה. היומנים נמצאו במחילה בה הוסתרו בכרמל, ולאחר מותה של אמה של ריבי הוצאו מחביונם.
הספר הוא רומן הומוארוטי. ריבי התלמידה בחטיבה מתאהבת במורה לספרות שלה, מיכאלה ברג. בתחילה זו "התאהבות" במורה המייצגת ספרות ושירה, אבל בהמשך זו אהבת בשרים, על כל המשתמע מכך, ללא תחפושת של בגדים, תרתי משמע. ריבי בת 14, המורה בת 27 והפרשי הגילאים לא מפריעים לשתיהן לזנק למיטה, להשתכשך באמבטיה ולהתפרקד על מחטי האורן ביערות הכרמל. אבל אם תחשבו שבזה העניין מסתכם, אתם טועים.
אביה של ריבי נפרד מאמה, וכך על הדרך נפרד גם מבתו הבכורה, אבל לא משני אחיה הקטנים. הוא פשוט חדל מלדבר עם שתי הנשים בחייו. ריבי לא מבינה את זה, אבל גם מאמה אינה מקבלת ניחומים והבנה ואמהות ורוך. זה בא בשפע ממיכאלה, יחד הם סקס.
אהבתי יותר את הספר הזה מהקודם, שאף אותו אהבתי מאוד. קציר יודעת לכתוב. אין רגע דל, העברית משובחת, הפתרונות לא קלים, ההתמודדות ראויה ונטועה היטב בנוף ה(חיפאי) ישראלי.
הספר מתמודד עם אהבה חד-מינית, תוצאותיה מבחינת יחסי מורה-תלמידה ומתפתח הלאה לאהבה מקובלת יותר, מקובלת על אוהבי הסדר, לא על אוהבי האהבה. מאיגרא רמא צריכות שתיהן, המורה והתלמידה, ליפול לבירא עמיקתא כדי לצאת לדרך חדשה משמתרחש פיצוץ. אבל אז צריך להתמודד עם החיים סתם ומתברר שהחיים סתם הרבה פחות מענגים, אפרוריים ומלאים בבחירות אוטומטיות כמעט, עפ"י ברירות מחדל של מעשה הבריאה הגדול והמשמים.
בבית הקברות כבר זולגות הדמעות (שלי) מעצמן. מישהו שם עשה בחירה אחת נכונה.
יופי של ספר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מורי
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

יהודית קציר

לאור הביקורות היפות על הספר, הצטרפתי לקוראיו, ולאחר קריאתו אני מצטרף לכל המהללים אותו.

לפני שנה•יוסי נינוה
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

יהודית קציר

לפני כחודשיים לקחתי את הספר לידיים.
שבועיים של ייסורי תופת עברתי בכדי להחזיק את עצמי מלקרוא את הספר בתקופת מבחנים.רציתי לקפוץ קפיצת ראש ולגמוע את הספר בבת אחת. משהו בעלילה הכל כך שנויה במחלוקת לא נתן לי מנוח.(וכמובן הידיעה שאותה אותה ריבי מ'למאטיס יש את השמש בבטן' הולכת לחשוף בפני [בגוף ראשון,חשוב לציין] את אותן האצבעות ש"לשו" אותה והפכו אותה למה שהיא הייתה במאטיס).


ואכן,באותו בוקר שבת שטוף שמש הסתערתי על הספר. וככל שהתקדמתי בעמודים,אולצתי להוריד הילוך (בעל כורחי).
למה? מהסיבה הפשוטה.
זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שספר העניק לי תחושה שאני ממש שם,בין האותיות השוחות.
הצלחתי להרגיש את הדמויות. התהלכתי ברחובות חיפה,נשמתי את ריח האורנים,חלפתי על פני הבית של מיכאלה...
הרגשתי ממש כמו הצל של ריבי... רציתי ללכוד כל רגע מאותן התמונות שקציר ציירה בשבילי בדיוק שכזה.
ומה שמעצים את הכשרון הזה של קציר,הוא תחושת ה"אחרי". גם לאחר שסגרתי את הספר,מצאתי את עצמי בוהה בכריכה,ומחכה לריבי שתקפוץ מתוך הספר ותמשוך אותי בחזרה אל תוך המפלט הזה שמצאתי לעצמי...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•I'm nobody,who are you?
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

יהודית קציר

התחלתי לקרוא לפני מספר חודשים,לא צלחתי את ההתחלה.היום החלטתי להמשיך בקריאה ולא הצלחתי להפסיק לקרוא עד שסיימתי.מוזר,כנראה תחילת הספר פחות דיבר אלי מהמשכו,, בכל מקרה סיפור אהבה בין מורה(אשה)לתלמידה כמה שיהייה תמים.יפה, ורך מלא תשוקה עדיין בעיני לא מוסרי.נכון שאין לחפש מוסר בספר, בדרך כלל מחוסר מוסר נוצר סיפור יפה,מעניין,קריא..אך בנושא הזה קשה לי להשלים.יתכן עם הספר היה מספר על סטודנטית ומרצה הייתי יותר נהנית,,מכיוון שנכתב על ילדה בת 13 ,בעיניי זה אונס כמו שאומר החוק היבש למרות שהיחסים היו בהסכמה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•מימי
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

יהודית קציר

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים של יהודית קציר.
היא אחת מהסופרות האהובות עליי.
בקריאת הספר הזה הרגשתי רגשות מעורבים: מצד אחד הוא סוחף, ואמין, ולרגעים בכמה מקומות אפילו בכיתי.
ולרגעים הוא ממש הכעיס אותי, אולי בגלל שאני מורה.
ספר מדהים, כתוב בצורה מופלאה, וכמובן, שאני ממליצה לקרוא אותו.
הוא עורר בי הרבה רגשות של חמלה, ואפילו גרם לי להסתכל קצת אחרת על התלמידים שלי, שאולי מגיעים ממקומות לא טובים של הנפש, בגלל מצבים לא טובים בבית, ומבקשים קצת את קרבתי, או רוצים לספר לי משהו אישי שבכלל לא קשור בשיעור. (אני מלמדת בבי"ס תיכון) ואני צריכה לאפשר להם יותר ממה אני מאפשרת.
הספר עוד גרם לי אפילו לחשוב על החיים קצת יותר בתשומת לב, שאף אחד לא יודע כמה זמן הוא יחיה, וכדאי לעשות דברים שאוהבים, כדאי לחזק קשרי משפחה, ואת הקשר עם הבעל והילדים וההורים.
אני כעסתי על המורה מיכאלה, וגם על ההורים של ריבי.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•חגית
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

יהודית קציר

בתיכון למדתי קולנוע, והסרט הזכור לי יותר מכל הוא "התפוז המכני" של סטנלי קובריק.
זה הסרט שפקח את עיניי לעובדה שאם מספרים את הסיפור בצורה הנכונה, אפשר לעוות את הנפש האנושית ולגרום לה לחוש שלל רגשות הסותרים את כל הערכים וההיגיון שאותם היא מכירה.

הספר "הנה אני מתחילה" יצר אצלי את אותה הבעיה בדיוק.

כל כך הרבה פעמים במהלך הקריאה הפסקתי לקרוא בגועל, וצעקתי על עצמי (בלב): "מה פתאום את נהנת ממה שכתוב פה?! זה חולה!!! את מגעילה אותי!!!"
ואז אמרתי לעצמי: "אבל זו ספרות וכו', וזה כל כך... יפה".

הסיפור חולה, שלא יהיו טעויות. נפש עדינה לא תעמוד בקריאה שלו.

אבל הוא כתוב בצורה כל כך טובה וכל כך סוחפת, שאי אפשר שלא להיסחף איתו.

וכך, כמו ילדה שמסתירה את העיניים חלקית מול סרט אימה, קראתי את הספר הנהדר הזה, מזועזעת וכועסת על עצמי על שבכלל יש לי כלפיו רגשות חיוביים.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•עידיתה.
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

יהודית קציר

יהודית קציר סופרת ייחודית בעלת ספרים מדהימים אחד אחד.
הספר מחולק לשני חלקים כאשר הראשון עולה על החלק השני ורק לקראת סופו נוצר מעין איזון. בסך הכל אהבתי מאד את הספר וסיימתי לקרוא אותו ביומיים כמו כל ספריה המקסימים.
ממליצה בכל לב.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•יפה
הנה אני מתחילה

הנה אני מתחילה

יהודית קציר

יהודית קציר אחת מהסופרות היותר מוצלחות, אחרי שסיימתי לקרוא את הספר לא עצרתי בדחף להיתקשר אליה. התקשרתי ודיברתי איתה, היא הודתה בפניי שהביקורת הכי טובה הם הקוראים. אני מאוהבת בה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•אטיה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 17 שנים

“ספר יפה, כתוב נפלא ובכשרון. אהבתי במיוחד את חלקו הראשון של הספר ופחות את ההמשך, שיש בו לדעתי עודף ת”