לאחר שקראתי לא מעט ספרי פנטזיה ועשיתי הפסקה קצרה מהז’אנר, חיפשתי משהו ארוך להיכנס אליו שוב – בדומה למשחקי הכס. כך הגעתי ל„כס הזכוכית“, אחרי שראיתי עליו לא מעט המלצות. העלילה נשמעה מעניינת והחלטתי לתת לזה צ’אנס.

בהתחלה זה פחות זרם לי. השפה הרגישה לי מעט דלה, והייתה לי תחושה שמדובר בכתיבה של מישהי צעירה ולא מוותיקי הז’אנר. כשקראתי על המחברת וגיליתי שהיא כתבה את הספר הראשון בגיל 16, זה בהחלט התחבר לתחושה הזו.

ובכל זאת, המשכתי – וטוב שכך. מאמצע הספר ואילך הסיפור פשוט שאב אותי פנימה, ומצאתי את עצמי מחכה להזדמנות להמשיך לקרוא. עם הזמן התחברתי יותר ויותר לסגנון הכתיבה של המחברת ככל שהעלילה התקדמה והעמיקה.

בלי להיכנס לפרטים כדי לא לעשות ספוילרים – אני בהחלט ממליצה לתת לספר הזדמנות. אני מתכוונת להמשיך לספר השני, ומקווה שההמשך יהיה אפילו טוב יותר.

לא, זהו, דיי, מספיק, יש גבול מסוים.
אני התייאשתי באופן סופי.
כמה עוד ספרי נוער אני אצטרך לסבול? כמה פעמים אני אפול בפח של 'ספר מצליח בחו"ל עם טונות שבחים והמלצות שמתברר כלגמרי דפוק'
באמת שנמאס לי מזה.
אז כן, כס הזכוכית הוא עוד אחד מהספרים האלה.
האמת שגם אותו לא התחלתי בכזו התלהבות עצומה כי שמעתי עליו כמה וכמה דעות שציננו קצת את הציפייה, אז לא היו לי כאלו ציפיות, למזלי.
בכל מקרה, זאת הולכת להיות קטילה, עצבנית במעט וכנראה קצת מתוסכלת, תהנו.

אז הבעיה המרכזית של הספר הזה זה שהוא לא אמין, א י ן א מ י נ ו ת, בכלל.
אני מצטערת, אף שליט שפוי לא הולך לקחת את המתנקשים הכי מסוכנים בממלכה ואשכרה לסמוך עליהם שיעבדו בשבילו בשביל חירות ולא יברחו באמצע או משהו, נופ, לא יקרה, הבסיס של העלילה לא אמין, מה שהופך את כל העלילה עצמה ללא אמינה.
ותחרות בין המתמודדים לראות מי מהם הכי ראוי? רציני, אפשר להעתיק יותר מכל ספר נוער קיים?

והדמויות, הדמויות, לעזאזל.
שוב - החוסר אמינות קיים גם כאן, הדמויות לא אמינות.
סלינה היא מתנקשת אכזרית שנשלח למחנה עבודה נוראי שבו עברה התעללות.
האם חלק מזה מתבטא במהלך הספר? לא, אני לא רואה על הדמות שלה איזושהי טראומה, פחד, שיגעון, ניכור, התרחקות, אכזריות. כ ל ו ם.
היא תוך שניה וחצי נהפכת לנסיכה מפונקת שכל מה שמעניין אותה זה כמה יפה היא נראית וכמה דוריאן חתיך.
ודוריאן עצמו, באמת, הוא פשוט קלישאה, קראתי על הדמות שלו כבר ככ הרבה פעמים, היא לא הפתיעה אותי, לא חידשה לי, ככה גם הדמות של קייאול.

וכאילו, הבאתם מתנקשים ורוצחים לארמון, אין אבטחה? אין שמירה? למה נותנים להם להסתובב חופשי ברחבי הארמון? וללכת לנשפים?
למה כשמתחילות הרציחות הם לא חושדים באחד מהמתנקשים? כל אדם שפוי היה פשוט אוסר את כולם בחדרים שלהם בשלב הזה ולא נותן לאף אחד לבקר אותם ומשחרר אותם רק ורק למבחנים.
אבל כמובן שזה לא קורה - למה? כי זה מה שהעלילה צריכה, ושדוריאן יוכל להתאהב בסלינה, כמובן.

ועוד משהו שהפריע לי זה שהספר מסופר בגוף שלישי, ולרוב הוא עוקב אחרי הדמות של סלינה, אבל לפעמים מספרים על דוריאן וקייאול ולפעמים עוד דמויות אחרות, אבל שזה קרה, זה היה תמיד בקשר לסלינה.
לא אני מצטערת, זה לא עובד ככה, אם את כותבת על דמויות אחרות, אני רוצה לדעת גם עליהן ועל החיים שלהם, כי אז זה יוצר את הרושם שהחיים שלהם סובבים סביב סלינה. ואני מצטערת, זה פשוט לא אמין ועצלני במיוחד.
והיו איזה כוחות קסם הוזכרו בשלב מסוים? לא? זה פשוט הוזכר לאיזה פעמיים ונעלם,אז או שאת מזכירה כוחות קסם ומשלבת אותם בעלילה, או שאת לא כותבת עליהם בכלל. כי אז זה פשוט מיותר.

שאני אתחיל לדבר בכלל על המשולש אהבה? נראה לי שלא, אין טעם, כולנו היינו שם, רק אגיד שהיו כמה וכמה צעקות של תסכול מצידי.

עלול להכיל ספוילרים קטנטנים, אבל באמת שזה כנראה לא יפריע לרובכם, רק לאלו שממש ממש ממש נמנעים גם מהפרטים הכי קטנים
אבל מה שהכי מעצבן אותי בכל העניין, זה שהסופרת עשתה כאן איזושהי תעלומת רצח כלשהי, הייתה לה הזדמנות לטוויסט, להתפתחות בלתי צפויה, לקחת את הדמות שהכי לא חשדנו בה ולהפוך אותה לזאת שעומדת מאחורי זה, זה לגמרי עבד בספר 'מלכה אדומה' וגרם לי לחבב את הספר הזה טיפה יותר ולא לתייג אותו כ'גרוע'.
וזה היה יכול לקרות פה, באמת, היא הייתה יכולה להפתיע את כולנו.
אבל לא, היא בחרה ללכת בדרך הצפויה, מה שהפך את הספר לאפילו יותר פתטי, חבל.
סוף ספק-ספוילר

אבל בכל זאת, למרות היותו פתטי וקישטי ומייאש ביותר, מצאתי את עצמי נהנית מחלקים מסוימים של הקריאה, והכתיבה דווקא הייתה נחמדה מאוד. ויש לפעמים משהו נחמד בלקרוא עלילה קלילה כזאת שלא באמת מאלצת אותי לחשוב. ואני חושבת שכמה הדברים הקטנים האלה הפכו אותו מ'אסון מוחלט' ל'קריא מינוס'
אבל בכל זאת, אני לא ממליצה עליו וכנראה שלא אגש לספר השני.

לסיכום - אם אתם רוצים פנטזיה אפית טובה, לכו תקראו את הספרים של ברנדון סנדרסון.

אני הולכת לשמור על הביקורת הזאת קצרה וחסרת ספויילרים כי ממש מאוחר עכשיו ובדיוק גיליתי שהספר הכי אהוב עליי בעולם תורגם לעברית ושהכריכה שלו נראית כמו סרט פורנו משמנות השמונים (כן, כס הזכוכית, אם היה לכם ספק על איזה ספר אני מדברת).
בתור התחלה, אני קוראת באנגלית. הגעתי למסקנה שהתרגומים דופקים את הספרים, ואני קוראת רק באנגלית כבר שנים. את כס הזכוכית, או THRONE OF GLASS מצאתי שנה שעברה, והתאהבתי בספר. בדמויות, בעולם. הספר השני היה אפילו יותר טוב, והשלישי אפילו יותר טוב, והספר עם הסיפורים הקצרים גם כן מעולה. ביליתי חודשים בציפייה לספר הרביעי כמו פאנגירלית אמיתית בטאמבלר ובכל מקום וכשהוא הגיע, מפלצת ענקית של כמעט 700 עמודים, לא עשיתי כלום במשך יומיים חוץ מלקרוא אותו עד שגמרתי אותו.
הנקודה שלי היא, שהספרים האלו מדהימים. אני לא יודעת איך הספר בעברית, ולמען האמת אני גם לא הולכת לקרוא אותו בעברית מתוך פחד שזה יהיה נורא ואיום.
אבל אני מכירה את הספרים ואת הדמויות ואת העולם ואת הכל והכל בספר הזה, וזה מדהים. מדהים מדהים מדהים מדהים. מליון כוכבים. הספר הראשון ממש ממש טוב, ורק אחרי הספר השני אתם מבינים שיש בכלל אופציה שיתקיים ספר יותר טוב מהראשון, כנל לגבי שאר הספרים בסדרה. הם רק הולכים ונהיים טובים יותר ככל שהסדרה ממשיכה. בבקשה אני מתחננת בפניכם אל תשפטו את הספר על פי הכריכה שלו, כי למרות שהיא נוראית ואיומה, הספר עצמו ממש ממש טוב.
אני במשך שנה וחצי הייתי תקועה עם כל הספרים האלה והסיפורים האלה בתוכי בלי אף אחד לדבר עליהם איתו, כי, למרבה ההפתעה, אף אחד לא קורא ספרים, ומי שכן קורא, לא קורא באנגלית.
זה עולם בודד לחיות בו ללא מישהו לדבר איתו על הסדרה האהובה עלייך בעולם.
אז דמיינו את ההפתעה שלי באחד עשרה בלילה בערב בית ספר כשאני פותחת ראש אחד לתומי ורואה שם מוכר מבצבץ בטור של הספרים, ואז אני רואה את הכריכה. ואז אני מתחילה לבכות. אני התחלתי לבכות, כתבתי מכתב תלונה להוצאה לאור ואז מחקתי אותו, ואז באתי לפה. ואם זה נראה לכם מוגזם, לא אכפת לי, כי הספר הזה אומר בשבילי כל כך הרבה. אני חושבת לעצמי, מי לעזאזל ירצה לקרוא את הספר הזה כשהכריכה שלו נראית ככה?! סוף סוף הגיע היום שהספר מתורגם לעברית, יום שאמור להיות אחד הימים הגדולים בחיי (הגזמההה(אבל לא באמת)) ואז אני מגלה שהכריכה כל כך מכוערת שאף אחד לא הולך לקרוא אותו גם עכשיו ושאני הולכת להישאר תקועה במציאות הבודדה הזו של חוסר באנשים לדבר איתם על הספר הזה לבד. שוב.
בבקשה תקראו את הספר. אל תפספסו. ואם לא תאהבו את הראשון בבקשה תחכו לשני או שתקראו את השני באנגלית כי הוא יהיה הרבה יותר טוב באנגלית.
הספרים, יותר נכון הדמויות, מסמלות בשבילי כל כך הרבה ושאבתי מהן המון המון השראה בכל כך הרבה דברים בחיים והן עזרו לי לעצב את מי שאני היום ואת מי שאני אהיה ואת מי שאני רוצה להיות ולספר הזה (לסדרה הזאת) תמיד יהיה מקום ענקי בלב שלי.
אז בסוף זאת ביקורת לא קצרה בכלל, נסחפתי קצת בסערת רגשות שאני עוברת כאן.
בבקשה תקראו את הספר.
אני אוהב אותכם למשך כל החיים.
ומעבר.
בבקשה.
ספר.
לקרוא.
תודה.
3>

כל אגדה יש התחלה...
לכל הרפתקה יש צעד ראשון...
ולכל מתנקשת יש עבר...

אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אני לא רוצה למסור שום ספוילרים למי שלא קרא את הספר או קורא אותו כרגע.

אני מאוד אהבתי את הספר, הוא לא בדיוק שונה מספרים אחרים. אתם יודעים את המתכון: גיבורה אחת פלוס שני בנים שמתאהבים בה וקמצוץ סכנה שמאיימת להשמיד את הכל....כמו כל ספר

נתתי את מספר הכוכבים הגבוה בגלל הדמות הראשית, סלינה. אתם מכירים גיבורות של ספרים??? שפתאום נכנסו לכל "הרעש" אפשר לומר... לדוגמא בלה מדמדומים, מי שקרא את הביקורת שלי על דמדומים יודע שהדמות של בלה היא שטחית ורדודה או בושה גדולה שהדמות שלה כתובה על דפים לפי דעתי אז תחשבו על הדמות של בלה שהיא בדיוק ההפך מסלינה...

סלינה היא אישה עצמאית וחזקה, לא פוחדת משום דבר, סקרנית מתחשבת וכמובן חמומת מוח. הדמות המושלמת לספרי פנטזיה!!! אני מבטיחה שתאהבו אותה.

אני מליצה על הספר מאוד . הוא מפחיד, מרענן ומותח עם כפית קטנטונת של רומן חדש . המתכון המנצח

סלינה היא מתנקשת מוכשרת אך היא נתפסת ומועברת למכרות המלח לחיי עבדות. יום אחד נסיך הכתר מגיע ומציע לה את חירותה בתמורה לכך שתייצג אותו כלוחמת בתחרויות למציאת אלוף בשרות המלך וכשתזכה תשרת בתפקיד מספר שנים. סלינה מסכימה ועוברת לחיות בארמון. היא עוברת אימונים, משתתפת בתחרויות ונחשפת לפוליטיקה של חיי האמון. אך מעבר לכל זה משהו אפל אורב בצללים, המתמודדים מתחילים להירצח ואיש לא יודע מי או מה אחראי למעשה. כעת, לא רק שעליה לנצח בתחרויות כדי לזכות בחירותה, עליה קודם כל להישאר בחיים. מסתורין, מתח, לחימה, פוליטיקה, כח, חברויות ואהבה. הכל מגולם בספר אחד שהוא הפתיחה לסדרה (שהיא עד עכשיו) מעולה.
ספר מעולה, עם עלילה מותחת ומרתקת, שממש לא מתחשק להניח מהיד. התקציר פשוט לא עושה לא חסד. אחד מהספרים הטובים שקראתי השנה. מומלץ בחום.

אתם מכירים את הרגעים האלה, הרגעים בהם אתם רואים הכל בבהירות, בצלילות? רגעים בהם אתם מרגישים שהראייה שלכם מתחדדת ואתם רואים את הכל פשוט כל כך, כמו שהוא?

***

כשהייתי קטנה האמנתי, אני חושבת שכמו כל ילד אחר בעולם, בקסם כוחות על טבעיים. האמנתי שאיכשהו, הכוחות האלה קשורים אליי, ושמתישהו תהיה לי הרפתקה – אולי אני אקבל מכתב מהוגוורטס, או שסאטיר יבוא לחפש אותי.
אחרי כל יום שלא קרה כלום – הרגשתי ריקה. תמיד חשבתי: 'זה הכל? זה כל מה שיש?' כל כך רציתי להיכנס לספרים האהובים עלי ולפגוש את הדמויות האהובות עלי. רציתי מציאות אחרת.

***

לפני כמה ימים נכנסתי לרחוב שלי ופתאום ראיתי את הכל טוב יותר. העצים היו ירוקים יותר, השמיים היו כחולים יותר, הכל היה שוקק חיים.
זה בטח נשמע לכם כמו חלום או הזיה, אבל לא. זה באמת מה שראיתי והרגשתי.
הרגע של הצלילות הפך להיות הרבה יותר מרגע ונמשך כל הזמן שקראתי את 'כס הזכוכית'. באותו הזמן לא רצית שום הרפתקה או מסע ולא חשבתי שהעולם כל כך מעפן, משעמם ונוראי. כן, יש מלחמות. וכן, יש מחלות ורעב. אבל העולם לא מושלם. הוא לא אמור להיות מושלם. אם הוא היה מושלם לא היינו צריכים מקום מפלט. אני בטוחה שבשביל הרבה אנשים הספרים הם מקום המפלט, ואם הם לא היו צריכים אחד כזה, הם היו מפסיקים לקרוא ספרים טאםטאםטאם

***

אני לא יכולה לדרג את הספר הזה. בזמן שקראתי אותו הרגשתי אחרת, לא ההרגשה שאני בדרך כלל מרגישה כאני קוראת ספרים (אני לא חושבת שזה היה בגלל הספר עצמו. אולי זה היה בגלל הרגעים של הצלילות.)

עכשיו לביקורת:
אמנם היו בו כמה דמויות (לא, לא דמויות. הדמויות היו בנויות טוב ואני מתכוונת לתכונות שלהן. אפשר לומר שהיו כמה בני אדם) ממש מעצבנים, והשמות של המקומות היו קצת מבלבלים בהתחלה, אבל זה בכל זאת ספר שכדאי לקנות אם עדיין אין אותו בספרייה.

***

שלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין מאמינה שיש דברים שאנחנו, בני האדם, לא יודעים ולא גילינו. אבל אני כבר לא מאמינה שהדברים האלה קשורים אליי.

וואו. אין לי מילים. הוא הספר האהוב עליי.
חברה הכי טובה שלי, שגם אוהבת לקרוא, המליצה לי עליו, אז התחלתי אותו. בעמודים הראשונים (שניים-שלושה עמודים ראשונים) הספר לא נראה לי משהו, אל אז המשכתי ופשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא. הספר לא צפוי בכלל, והדמויות כתובות מדהים ואתה יכול או ממש להתחבר אליהן או ממש לשנוא אותן.
ספוילרים
ממש עצבן אותי כשסלינה הייתה עם דוריאן. דוריאן נחמד, אבל הוא פשוט לא קייאול. אלוהים, כמה אני אוהבת את קייאול וסלינה ביחד. אבל כמובן שהסופרת לא תאפשר להם להיות ביחד ותשאיר אותי במתח בכתר חצות ויורשת האש (ספרי ההמשך).
סיום ספוילרים
סלינה היא דמות שבהתחלה נראית מושלמת מידי- בלונדינית, המתנקשת הכי מפורסמת, אמיצה, יפיפייה, כולם מאוהבים בה, מסוג הדמויות שבדרך כלל אני לא אוהבת, כי הן פשוט מושלמות מידי, אבל אז העלילה מתפתחת ואתה מגלה שהיא פשוט נערה צעירה שחוותה יותר מידי ומנסה להתמודד עם הכל. אבל זה לא מחליש אותה, והיא מתמודדת עם הכל לא משנה עד כמה מתנכלים לה ומנסים להוריד אותה למטה. היא מדהימה מכל בחינה שהיא.
הספר הרביעי, מלכת הצללים, עדיין לא יצא, ואני ממש מקווה שהוא ייצא בקרוב, אבל הוא יצא באנגלית ב2015. כתבתי מייל להוצאת קוראים לגבי זה אבל הם לא ענו לי.

אזז.. קניתי את כל ספרי הסדרה שיצאו לעברית לפני זמן מה.
הספר לצערי, מרד בכל הציפיות שלי.
אז שנתחיל מהביקורת הנוראה שלי?
בואו נתחיל מהקטע המרכזי, העלילה. התקציר עשה לי ציפיות לגביי העלילה, ציפיות מוגזמות מדי. העלילה עצמה לא הייתה מסתורית או נחמדה או מרתקת כמו שחשבתי שתהיה. הייתי מצפה למשהו אחר לחלוטין מאשר מתנקשת שמתאהבת בנסיך נאה, חכם ומקסים. אילו הייתי רוצה מישהי שמתאהבת בנסיך כזה, הייתי הולך לראות סרטי נסיכות של דיסני. באתי לספר הזה בשביל עלילה, בשביל לקרוא על תחרות מלאת אקשן ובשביל דמויות מרתקות. לא מצאתי כאן לא את זה ולא את זה.
הדמויות: הדמות הראשית הכי אכזבה אותי.-אזהרת ספוילר, אל תקראו עד הסוף בערך-. הדמות הראשית שהייתה בכלא קשה, יוצאת משם בלי טראומה -עד לספר השלישי בערך-, באה ומתחילה לנהל מסע ומתן עם נסיך , כמובן שהיא דמות צינית, שמבינה בכלי נשק, מהירה להתרגז, בלונדינית, חתיכה ומתה על אופנה. האם אי אפשר דמות טובה שאינה אוהבת אופנה או בלונדינית? אני מצטער, אך אני באמת מאוכזב. הייתי מצפה שיהיה לה קצת טראומות מיוחדות שיעשו משהו מרתק לסיפור. לא היה כלום.
שאר הדמויות, הן פשוט סתם אחד גדול.
ספר כזה אני לא אקרא שוב, ולא אתחרט שמסרתי לספרייה.

הספר הכי טוב שקראתי..משתפר בהמשך הסדרה
סלינה היא מתנקשת עוקצנית וצעירה שיוצאת מאנדוביר למען התחרות של המלך שבתנאי שהיא תנצח
היא תצא לחופשי כעבור כמה שנים בשירותו.
במהלך הספר מגלים פרטים על האישיות המורכבת של סלינה.
אתם תזדהו עם סלינה עד עמקי נשמתכם ובלי שהיא תדע היא תהיה חברתכם הטובה ביותר