*יהיו טיפונת ספוילרים.

היי אוקיי אז לפני שאני אתחיל בביקורת. תנו לי רק להצביע על דפוס שיש פה ושאני רואה.
אם מישהו קרא את הביקורת שלי על 'כס הזכוכית' (שהוא ספר מצויין שכל העולם צריך לקרוא, שהעורכים בישראל חשבו שיהיה רעיון ממש טוב לקחת את הכריכה היפה והמתאימה שלו לגמרי ולהחליף אותה בכריכה שנראית כמו איזה סרט פורנו של ברביות), יכולתם לראות שהקטע עם השינוי בכריכה קצת... עצבן אותי.
אז אותו דבר פה. הכריכה של הספר הזה באנגלית הייתה רגילה ויפה לגמרי ומושלמת לגמרי לספר, ואז הספר הגיע לישראל, ובום טראח, היה לעורכים רעיון ממש טוב- לשנות את הכריכה של הספר. כאילו הם לא למדו את הפאקינג לקח. (למרות שנראה לי שמלכה אדומה יצא לפני כס הזכוכית, אבל זה לא שלא היו מליון מקרים כאלה קודם). אז עכשיו הכריכה נראית כמו איזה משחק במיקמק שאפילו לא מרוויחים ממנו הרבה מטבעות.
טוב עכשיו לביקורת.
אני באמת לא יודעת למה לא כל כך אהבתי את הספר. שמעתי עליו הרבה ביקורות שנויות במחלוקת, אבל באמת שרובן היו טובות. פשוט לא הצלחתי להתחבר לדמויות ולסיפור, ולמרות שחלק מהביקורות הרעות היו על הקטע של הדם כסוף ודם אדום וכמה שהקטע של אלה עם כוחות ובלי כוחות חרוש, דווקא אהבתי את הקטע הזה, (ולא שזה נראה לי הכי מקורי בעולם כן? פשוט לא עד כדי כך לא מקורי כמו שאנשים טענו. זה היה סבבה.)
קראתי את הספר ממש מזמן בשנה שעברה או משהו, אז אני לא זוכרת את השמות של הדמויות אפילו XD אבל אני זוכרת מה בערך היה שם.
אוקיי אז הדמות הראשית (מר? מאר? מארי?). אהבתי את מר. אני לא זוכרת למה, אבל אהבתי אותה. מה שלא אהבתי, היה את המשולש אהבה, הכל כך מוכרח ולא הכרחי הזה שהיה שם. בין מר לנסיך הקטן לנסיך הגדול?
זה.
את הנסיך הקטן אהבתי. הוא היה חמוד ונחמד והסוף הרג אותי ממש ובאמת היה אחד החלקים הטובים והלא צפויים בספר.
אבל הנסיך הגדול?
מה שזה לא יהיה שהיה בין מר לבין הנסיך הגדול הרגיש כל כך מוכרח שזה מצחיק.
והשורה שהורידה לספר הזה כוכב שלם? שורה שאני זוכרת משנה שעברה מרוב שהיא זעזעה אותי?
כשמר הסיקה לבד על דעת עצמה שהנסיך הגדול אוהב אותה.
כן מר. באמת.
"איך שלא שמתי לב כמה הוא אוהב אותי." או משהו כזה.
וואט. דה. פאק.
הוא לא אמר לה שהוא אוהב אותה.
אני לא בטוחה שהם התנשקו אפילו.
(או שהם שכבו והיא הצטערה על זה? אני באמת לא זוכרת.)
אבל הנקודה היא- שהוא לא בא ואמר לה שהוא אוהב אותה.
אז במקום להסיק שאכפת לו ממנה מאוד או שהוא מחבב אותה, היא קפצה למסקנה שהוא אוהב אותה.
לא רוצה להמשיך לדבר על זה מרוב שזה מטופש.
מה עוד?
המורדים. התחברתי למורדים. זה היה מגניב ומרגש והסלוגן שלהם RISE, RED AS THE DAWN היה מגניב. (לא יודעת איך הוא בעברית, קראתי את הספר באנגלית.)
מה עוד?
שנאתי ממש את החלק שהיא חוזרת למשפחה שלה ומגלה להם שיש לה כוחות.
היה לסצנה הזאת כל כך הרבה פוטנציאל להיות מגניבה לגמרי ומלאה בסאס וציניות ודברים מגניבים, והיא די אכזבה אותי.
הסוף.
הסוף- היה מצויין. הסוף היה החלק הכי מעניין בספר. לא הסוף -סצנה אחרונה- הסוף, הסוף -הבגידה של הנסיך הקטן והקרב- הסוף.
הבגידה של הנסיך הקטן והמוות של המלך והסצנה בכלא וכל הקטע של הקרב מול כולם- מדהים. יש לספר שלושה כוכבים ולא חצי כוכב בזכות כל הקטע האחרון.
מה עוד?
אח שלה חי בסוף? ובמקרה נמצא ברכבת שהיא נמצאת בה? (או לא במקרה אני לא זוכרת?)
זה היה מפתיע.
יש לו כוחות כמו שלה?
גם מפתיע.
כאילו, אם כמעט ולאף אחד אין את הכוחות האלה והם כלכך כלכך נדירים, זה ממש הגיוני ששני אחים קיבלו אותם.
בכל מקרה, אני יוצאת די סתומה שאני כותבת ביקורת על ספר שאני לא זוכרת, פשוט די משעמם לי ואין לי מה לעשות.
מקווה שנהנתם.
גל.
^-^

אוקיי אז קראתי את כל הסדרה לפני חודש כשהספר האחרון WINTER יצא, ותאמינו לי, הסדרה הזאת שווה את זה.
בתור ספר ראשון, סינדר עושה את העבודה. אתם מכירים את העולם, את המצב של סינדר, את הדמויות והכל. ראיתי בהרבה מקרים ספר ראשון ממש טוב, ואז בספר השני והלאה הספרים באמת מתחילים להידרדר, אך לא עם סינדר. לא ולא. הספרים נהיים טובים יותר עם כל ספר.
ולפני ה"ביקורת" (אני לא באמת עושה ביקורות אני סתם מדברת הרבה), ראיתי הרבה תלונות על זה שהרעיון לא מקורי ודברים כאלה, אז תנו לי להגיד, בבקשה, תסתמו את הפה.
סיפור מחדש של אגדות בעולם עתידני שכולם רובוטים וסייבורגים ויש אנשים שגרים על הירח שיש להם כוחות? סינדרלה היא סייבורגית בת 16 והיא מכונאית ממש מצליחה? כן כל כך לא מקורי כל ספר היום הוא ככה.
ראיתי מישהו מתלונן ששוב פעם ילדה בת 16 שהיא גיבורה ובלה בלה בלה. זה. הפאקינג. קטע. של. YA. ברוב הספרים של YOUNG ADULTS הגיבורה הראשית היא בת, ממש חזקה ומגניבה ודמות שמעצימה את הכוח של הנשים, ושנותנת לנוער פרספקטיבה חדשה על כל העניין של "בנות לא יכולות להיות חזקות, בנים הכי חזקים וקשוחים ואיכס". וזה כל מה שיפה בז'אנר הזה. איך שהוא נותן לבני נוער ספרות מעצימה כזאת לקרוא. כי, הפתעה למי שלא שם לב, זה 2016. אין יותר "בנים יכולים בנות לא". יש "כל מה שבנים יכולים לעשות בנות יכולות לעשות טוב יותר". והספר הזה מראה את זה בצורה מהממת.
עוד תלונה שראיתי זה שעושים ניסויים בבני אדם ושזה "הו כל כך לא הגיוני כי הם חיים בעתיד! איך יש להם רחפות וכל מיני דברים טכנולוגיגים והם עושים ניסויים בבני אדם כדי למצוא תרופה למגפה קטלנית שהורגת בני אדם???". תנו לי להסביר את זה בצורה הכי פשוטה שיש:
מבחינתם הם לא עושים ניסויים על בני אדם. הם עושים ניסויים על סייבורגים. וסייבורגים, מבחינת האנשים בספר, מתחת לבני האדם, ולכן זה התפקיד שלהם והחובה שלהם להתנדב לניסויים. וזאת בעיה שסינדר מתמודדת איתה. וספויילר----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------פותרת אותה בסוף של WINTER-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אז טראח בום בלאם סיימנו עם הקטע שאני מבטלת דברים רעים שאמרו על הספר.
ועכשיו- לדעה! (שלי. על הספר.)
נתחיל בסינדר. איזה פאקינג דמות מגניבה. הקטע עם הסייבורגיות? 10. יש בה בגרות כזאת שלא רואים בהרבה ילדים בגילי (16) אבל יש בה גם סרקסטיות ותמימות כזאת שפשוט הופכת אותה לדמות שכל כך קל להתחבר אליה. היא חזקה, חכמה, מצחיקה, ודמות שכיף לקרוא מהנקודת מבט שלה ולראות את כל מה שהיא עוברת דרך העיניים שלה.
נמשיך לאמא של סינדר. האמא החורגת של סינדר. אני לא חושבת שאני יכולה לקלל פה כי כולם כותבים כל כך יפה ורהוט או משהו, ואני אוהבת לקלל אז חבל.
בכל מקרה. &^%$#$%^&)&^%$# על אמא של סינדר. ייצור מרושע ונורא, ואני לא חושבת שזה ספוילר להגיד את זה, כי כאילו, זה סיפור שמבוסס על סינדרלה, אז אם לא הבנתם שהאמא החורגת שלה תהיה &^%$#@ זאת כבר בעיה שלכם.
זה היה כל כך מתסכל לקרוא על הדברים שהאמא המטופשת שלה ואחותה המטופשת (לא זאת פאוני, זאת השנייה ששכחתי איך קוראים לה) שלה עשו לסינדר ולראות איך שוב ושוב ושוב סינדר פשוט מקבלת את זה כאילו זה דבר שבשגרה ואני מניחה שבשבילה זה באמת היה דבר שבשגרה אבל אומייגאד איך היא עשתה את זה אני לא יודעת (ולכאן מתחבר הקטע שסינדר היא דמות מאוד חזקה, כי זה שהיא התמודדה עם המשפחה החורגת שלה לכך כך הרבה זמן והצליחה לשמור את כל התסכול והעצבים והכל בפנים רק מראה כמה בוגרת וחזקה נפשית היא לגילה).
ועכשיו לקאי. רק עושה לכם ספוילר קטן שלא יזיק לכם, יהיו עוד הרבה בנים ובנות בסדרה, אבל אין משולש אהבה בין אף אחת מהדמויות! לכל אחד יש את המישהו שלו והם בכלל לא שוקלים מישהו אחר וזה פשוט נפלא כי אני שונאת משולשי אהבה ואם אתם אומרים שאתם לא אתם שקרנים.
איפה היינו?
קאי.
הוא הטיפוס העדין והחזק שאני חושבת שסינדר צריכה. לא שהיא צריכה אותו כדי להישען עליו או דברים כאלה, כי כמו שאמרתי, היא דמות חזקה, והיא יכולה להחזיק את עצמה ולהישען על עצמה כי היא חזקה, וזה חלק מהשינוי שרואים כיום בספרות לנוער- שהדמויות הראשיות חזקות בזכות עצמן ולא בזכות אנשים אחרים. הייתי שמחה אם היינו רואים צד פחות לחוץ ופחות... עצוב (?) של קאי, אבל זה כנראה לא היה הגיוני שבאמת נראה את הצד הזה שלו הרבה כי יש עליו כל כך הרבה לחץ ואחריות והמצב של אבא שלו מן הסתם השפיע עליו. מה שהכי אהבתי בקאי היה זה שהוא היה הגרסא הכי טובה של עצמו כשהוא היה עם סינדר. הוא היה אמיתי ומצחיק ונער- כי בוא נודה בזה, התפקיד שלו די לקח לו את הילדות, ואני חושבת שהוא בעצמו אפילו לפעמים שכח שהוא רק נער. המערכת יחסים שלו עם סינדר ממש חמודה, וממש כיף לראות איך היא מתקדמת במהלך הספרים.
ואחרי אחרונה, המלכה לבנה.
טוב בעצם לא בא לי לדבר עליה.
היא מגעילה אותי מדי.

מקווה שנהנתם ממה שחירבשתי פה ו................זהו.
ביי.


נ"ב: אני לא כותבת יפה ורהוט כמו שכולם פה כותבים אז מצטערת מראש. בעצם זה לא מראש כי אני כותבת את זה בסוף, אז אני מצטערת אם זה מפריע לכם ואם זה לא מפריע לכם אז אין לי על מה להצטער ועכשיו ביי.


-_-

אני הולכת לשמור על הביקורת הזאת קצרה וחסרת ספויילרים כי ממש מאוחר עכשיו ובדיוק גיליתי שהספר הכי אהוב עליי בעולם תורגם לעברית ושהכריכה שלו נראית כמו סרט פורנו משמנות השמונים (כן, כס הזכוכית, אם היה לכם ספק על איזה ספר אני מדברת).
בתור התחלה, אני קוראת באנגלית. הגעתי למסקנה שהתרגומים דופקים את הספרים, ואני קוראת רק באנגלית כבר שנים. את כס הזכוכית, או THRONE OF GLASS מצאתי שנה שעברה, והתאהבתי בספר. בדמויות, בעולם. הספר השני היה אפילו יותר טוב, והשלישי אפילו יותר טוב, והספר עם הסיפורים הקצרים גם כן מעולה. ביליתי חודשים בציפייה לספר הרביעי כמו פאנגירלית אמיתית בטאמבלר ובכל מקום וכשהוא הגיע, מפלצת ענקית של כמעט 700 עמודים, לא עשיתי כלום במשך יומיים חוץ מלקרוא אותו עד שגמרתי אותו.
הנקודה שלי היא, שהספרים האלו מדהימים. אני לא יודעת איך הספר בעברית, ולמען האמת אני גם לא הולכת לקרוא אותו בעברית מתוך פחד שזה יהיה נורא ואיום.
אבל אני מכירה את הספרים ואת הדמויות ואת העולם ואת הכל והכל בספר הזה, וזה מדהים. מדהים מדהים מדהים מדהים. מליון כוכבים. הספר הראשון ממש ממש טוב, ורק אחרי הספר השני אתם מבינים שיש בכלל אופציה שיתקיים ספר יותר טוב מהראשון, כנל לגבי שאר הספרים בסדרה. הם רק הולכים ונהיים טובים יותר ככל שהסדרה ממשיכה. בבקשה אני מתחננת בפניכם אל תשפטו את הספר על פי הכריכה שלו, כי למרות שהיא נוראית ואיומה, הספר עצמו ממש ממש טוב.
אני במשך שנה וחצי הייתי תקועה עם כל הספרים האלה והסיפורים האלה בתוכי בלי אף אחד לדבר עליהם איתו, כי, למרבה ההפתעה, אף אחד לא קורא ספרים, ומי שכן קורא, לא קורא באנגלית.
זה עולם בודד לחיות בו ללא מישהו לדבר איתו על הסדרה האהובה עלייך בעולם.
אז דמיינו את ההפתעה שלי באחד עשרה בלילה בערב בית ספר כשאני פותחת ראש אחד לתומי ורואה שם מוכר מבצבץ בטור של הספרים, ואז אני רואה את הכריכה. ואז אני מתחילה לבכות. אני התחלתי לבכות, כתבתי מכתב תלונה להוצאה לאור ואז מחקתי אותו, ואז באתי לפה. ואם זה נראה לכם מוגזם, לא אכפת לי, כי הספר הזה אומר בשבילי כל כך הרבה. אני חושבת לעצמי, מי לעזאזל ירצה לקרוא את הספר הזה כשהכריכה שלו נראית ככה?! סוף סוף הגיע היום שהספר מתורגם לעברית, יום שאמור להיות אחד הימים הגדולים בחיי (הגזמההה(אבל לא באמת)) ואז אני מגלה שהכריכה כל כך מכוערת שאף אחד לא הולך לקרוא אותו גם עכשיו ושאני הולכת להישאר תקועה במציאות הבודדה הזו של חוסר באנשים לדבר איתם על הספר הזה לבד. שוב.
בבקשה תקראו את הספר. אל תפספסו. ואם לא תאהבו את הראשון בבקשה תחכו לשני או שתקראו את השני באנגלית כי הוא יהיה הרבה יותר טוב באנגלית.
הספרים, יותר נכון הדמויות, מסמלות בשבילי כל כך הרבה ושאבתי מהן המון המון השראה בכל כך הרבה דברים בחיים והן עזרו לי לעצב את מי שאני היום ואת מי שאני אהיה ואת מי שאני רוצה להיות ולספר הזה (לסדרה הזאת) תמיד יהיה מקום ענקי בלב שלי.
אז בסוף זאת ביקורת לא קצרה בכלל, נסחפתי קצת בסערת רגשות שאני עוברת כאן.
בבקשה תקראו את הספר.
אני אוהב אותכם למשך כל החיים.
ומעבר.
בבקשה.
ספר.
לקרוא.
תודה.
3>