אהבתי מאוד.
ה"עולמות הדתיים" מוכרים לי מקרוב.
נכון שבהתחלה יש את החשק לצעוק לתמר: אל תהיי טיפשה, ספרי הכל לבעלך, מה את אשמה בכלל? נאנסת! הפלה דחוף!
אבל עם הזמן עולות המחשבות של "מה אני הייתי עושה במקומה?" (לא עלינו)
ופתאום התשובות לא כאלה חד משמעיות, כפי שחשבנו.. ועוד לאור העובדה שתמר נולדה לתוך עולם חרדי.
ציפיתי שהסוף יהיה טיפה אחר. אי אפשר לקרוא לסוף זה טראגי, כי הוא לא. והוא גם לא שמח במיוחד.
אבל לפחות פנים המשפחה לא נהרס לגמרי, או שאולי בהתליכי השתקמות.

כתוב בצורה יפה מאוד! ומומלץ, כמובן.
מתכננת לקרוא את שאר ספריה של נעמי רגן.

לא ברור לי איך בדיוק אני תמיד מצליחה ליפול לפח עם הספרים האלה.
תמיד אני מרגישה צורך לתת את במת הקריאה לסופרים הישראלים, אך מה לעשות , במקרה של נעמי רגן ההחלטה שגויה.
את הספר הברית של נעמי רגן סיימתי עם אכזבה גדולה מאוד, גם הסיפור המופרך וגם הכתיבה היו בינונים, אחרי שקראתי ביקורת על עקדת תמר ,החלטתי לנסות את מזלי בשנית ולצערי התאכזבתי.
אז נעמי רגן אתך הסליחה, אולי בפעם הבאה יצליח לך יותר.

ספר השמצה זול ותו לא. כאדם שגדל בחברה החרדית כל ימיו, נחשף גם לחלקים כואבים ויודע איך מטפלים בסיפורים מסוג זה בציבור החרדי, אני יכול לומר שהספר הוא גירסא יהודית פנימית (שמכוונת לקבוצה הדתית חרדית) לספרות האנטישמית בסגנון הפרוטוקולים של זקני ציון. פשוט כתיבה מרושעת ושקרית שבאה להציג את החרדים כאפלים, דמונים ומטורפים. בקיצור ספר מגעיל ודוחה של סופרת גועלית ודוחה.

בתור מי שמחשיבה עצמה אתאיסטית גאה, היה לי מוזר לצלול אל נבכי העולם החרדי. הפעם האחרונה בה ביקרתי בבית כנסת הייתה בכיתה ב'. התנ"ך עבורי הוא קובץ אגדות ותו לא.
לקרוא אודות העולם החרדי, מנהגיו ואמונותיו, גרם לי לחשוב עד כמה מוזר לחיות במדינה שבה אוכלוסיה כה גדולה של חרדים, ולא לדעת שום דבר אודותיהם, ועד כמה אורחותיהם שונות כל כך משלי.
מודה ומתוודה- אינני אוהבת אנשי דת. כאשר אני ובעלי תכננו את חתונתנו, פנינו לרבנות. נדרשנו להוכיח את יהדותנו. אמי כבר הוכיחה את יהדותה, כאשר נישאה בשנית בישראל. פניתי אל הרבנות על מנת להוציא את המסמך, אך נאמר לי שעליי לשלם 80 שקלים עבור עותק של המסמך. שלא לדבר על כך שעליי לנסוע לאילת מתל-אביב (בה התגוררנו באותה תקופה), בכדי להסדיר את העניין. אחרי חודש של טרטורים, החלטנו לטוס להינשא בקפריסין. את הדת נידינו מחיינו. אפילו חנוכייה אני מסרבת להכניס לביתי.
הספר מעלה סיטואציות מקוממות. אחת מהן היא המחשבה של תמר, גיבורת הספר, אודות הנספים בשואה. היא מאמינה כי אילו היהודים היו שומרים מסורת ולא מתבוללים באוכלוסיה האירופאית, או אז הם היו ניצלים. יסלחו לי הקירות בבית, אבל לא פעם במהלך קריאת הספר, שקלתי לדפוק את ראשי בקיר.
האם העולם החרדי באמת כה עיוור לסובב אותו? האם הקהילה הזו שמה את מבטחה בגורם בלתי נראה בעיוורון מוחלט? מדוע?
עוד דבר שאיני מצליחה להבין הוא עניין הפאה. נשים מגלחות את שיערן או מסתירות אותו פן תציץ שערה אחת מראשן על ידי...פאה! עשויה שיער! באמת שאיני מוצאת שום היגיון מאחורי זה.
לאחר קריאת הספר אני מבולבלת יותר משהייתי בכל הנוגע לעולם זה.
הספר עצמו כתוב היטב. העלילה מרתקת ומסופרת מנקודות מבט שונות ותקופות זמן שונות. את תמר, הגיבורה, לא חיבבתי במיוחד. עבורי היא הייתה דחליל עם ספוג בראש- כל דבר שהספיגו לתוך הראש שלה, נכנס בלי תהיות וספקות.

לקח לי לקרוא את הספר שבועיים , תמר נאנסת ע"י בן אדם שחור , תמר היא בחורה דתיה .תמר מפחדת כמובן לספר לבעלה היות ובעלה תלמיד ישיבה .תמר בודקת בספרי ההלכה ומשום מה מחליטה שהיא אשמה שאנסו אותה ???? אחרי שבוע מהאונס היא נכנסת להריון והבחורה נכנסת לפניקה ופחדת שהילד יצא לה שחור........ אני האמת תוך כדי קריאה התקוממתי בתוכי , לא הבנתי באיזה עידן אנחנו חיים ולא האמנתי שעד כדי כך שייש אנשים שמפרשים את הד בכזואת נוקשות ???????????

זהו עולם סגור ומסוגר. עם המון חומות מסביב.
עולם עם הלכות שצריך לשמרם ולנהוג לפיהם - אסור לחרוג. מחשבות ומעשים שמבקשים לצאת מהלב החוצה, להאמר בקול רם אך נשמרים ונטמנים עמוק בתוך נפש האדם.

בסיפור יש הרבה דילמות. המחברת משתפת את הקורא במחשבות הרבות ובמעשים של גיבורת הסיפור. מעבירה בכתיבתה לקורא את ההרגשה הפנימית של הגיבורה. מה אסור מה מותר? האם זה נכון או לא נכון?
דילמות קשות למחשבה ועשיה.

מילת המפתח: כבוד.
הרבה כבוד ואסור להפר את ההלכות הנאמרות ונכתבות.

סיפור מעניין ומסקרן פותח אופקים ומכניס את הקורא להמון מחשבות והתלבטויות.

טל

סתם ספר שמלא בשנאה לחרדים ומנסה להשמיץ אותם בכל מילה. מי שיחפש להשמיץ אותם הספר ייתן לו אמתלה מצוינת, בודאי לאור זה שהמחברת כותבת כאילו מבפנים, לאור התנסויותיה בעבר.

ספר עוצמתי, סוחף מרגש ונוגע בנימי הנפש הדקים ביותר.
הספר מתאר את התמודדותה של אישה צעירה, חברה בקהילה חרדית בברוקלין, שיום אחד נאנסת בידי פורץ שחור, היא חיה את חייה באי ודאות לגבי מוצאו של בנה הבכור, וחווה את כל האימה שוב לכשנולד לבן ילד שחור עור. ספר מיוחד במינו, נדיר.

נעמי רגן מצליחה להעביר את הלכי הרוח והטאבויים בחברה החרדית.
היא מצליחה להעביר לקורא את תחושת הפחד המשתקת - הן בזמן האונס הפיזי והן בזמן האונס החברתי שסביב הגיבורה, שאינו מקבל את האחר.
סופרת מעולה!