וואו אני כותבת כרגע את הביקורת הראשונה לספר הזה!
~~~
יש את הספרים האלה שאתה פותח ופשוט אין לך סיבה לסגור. כי הם כ"כ חמודים, כי העלילה לא הגיונית מדי,לא גורמת לבכי (למרות שהיא אכן יכלה לגרום, אם היתה מנוסחת אחרת) ולא לצחוק (יש הומור אבל לא כ"כ הרבה), כי הדמויות אמינות וקלות להזדהות מצד אחד, אך מופרכות לחלוטין מצד שני וכי כל ההתנהלות שלהם היא זורמת על מי מנוחות. אז כן. זה אחד הספרים האלה.
~~~
האמת שהתקציר בגב הספר די קולע (למרבה הפלא) חוץ מהקטע של הרוחות רפאים והנשמות המיוסרות (אלא אם כן כותב התקציר התכוון באופן מטאפורי אבל קשה לי להאמין כי זה ספר פנטזיה). אין שום רוחות רפאים בספר! רק קללות, והרבה.
~~~
הקשר בין אליזבת לסטיבן מתפתח במהירות שיא כמו בכל ספרי הנוער הרגילים (אתם יודעים, שניה אחת הם לא מכירים ושניה אח"כ הם מוכנים למות אחד בשביל השני), ובאמצע יש להם משברים מוזרים כאלה שבאים בעקבות שקרים הדדים. עכשיו מילה לסופרים באשר הם- די לגרום לדמויות שלכם לשקר בלי פואנטה! די! אין שום הגיון בחלק מהדברים שאליזבת וסטיבן מסתירים אחד מהשני. במיוחד עניין הבלתי נראות. סטיבן, זה ברור שרק ניסית לדחות את הקץ אבל זה מגוחך להסתיר ממישהי שאתה בלתי נראה, אתה לא חושב? וזה גם לא ממש הגיוני שהיא לא עלתה על זה בעצמה, אם כבר. אליזבת, גם להסתיר את זה שאת מנסה לעזור לסטיבן זה קצת חסר הגיון, לא? בנוסף למידע משמעותי ביותר על החיים שלו, שהחלטת שהוא לא צריך לדעת ככל הנראה.

עוד משהו- יכול להיות שזו בעיה של התרגום אבל "קללנים ו"כשפנים" פשוט לא נשמע טוב באוזן. מה רע ב"מקללים" ו"מכשפים"?

פלוס מסוים של הספר זו העובדה שהוא מסופר משתי נקודות מבט- של סטיבן ושל אליזבת. זה הרבה יותר נחמד ככה, לדעת מה כל אחד מהם חושב על אותה סיטואציה.
~~~
עכשיו הכריכה. היא ממש מגניבה. אי אפשר לראות את זה במחשב, אבל בתמונה אליזבת מחזיקה ביד של מישהו בלתי נראה, הוא בעצם שקוף מבריק כזה^^
~~~
קוראי "צל לילה", אם שנאתם את הסדרה הזו לא בהכרח תשנאו את הספר הזה. אפילו קשה לי קצת להאמין שאותה סופרת השתתפה בכתיבת שניהם. "בלתי נראה" הרבה יותר תמים וחמוד מ"צל לילה" ,ופחות אפל (למרוץ שהוא מנסה להיות אפל;)
~~~
בקיצורר, ספר נחמד ובלתי מזיק:) שלדעתי רק בני נוער יאהבו ולא מבוגרים.
~~~
משהו חסר הגיון נוסף שמופיע בספר ושהוא ספוילר:









כשילד בן 16 הורג מישהו, במיוחד את סבא שלו (מרושע ככל שיהיה) אז קצת יותר קשה לו להתמודד עם זה. והוא גם מתואר כבנאדם רגיש! ז"א, קצת מילים על הקושי הנפשי שלו לא יזיקו. יתכן שזה חלק ממטרת הספר להיות נחמד ובלתי מזיק שכזה, אבל אל תכתבו דברים כאלה בספר בלתי מזיק><

בפעם הראשונה שראיתי את הספר הזה פשוט התאהבתי, הכריכה הייתה נראית כל כך יפה והתקציר היה נחמד אז חשבתי לעצמי למה לא? וקניתי את הספר........

סטיבן הוא בלתי נראה , אף אחד לא יכול לראות אותו , יש עליו קללה ... על זה עסק כמעט כל הספר, אבל למרות כהוא עסק ונמרח בהמון מקומות עדיין הסתקרנתי ממנו יכול להיות שזה בגלל החוצפניות של אליזבת או כל התארים האכזרים של הקללות שעושים הקללנים , הסיפור הזה עדיין לא מספיק מובן לי , הוא היה פשוט מבלבל!!

אהבתי שהסופרים הפכו גם את לורי לדמות ראשית מכיוון שעליו יד המון דברים לספר, הוא דמות מעניינת ולא בגלל נטייתו אלא בגלל מי שהוא בעצמו.
הוא היה פשוט דמות שכיף לקרוא אותה , דמות מצחיקה, דמות מעניינת ואיך אי אפשר לא להזכיר שהוא אחיה הקטן והמעצבן של אליזבת....

אני לא כל כך הבנתי למה הם קראו למי יש את יכולות הכישוף קללנים וכשפים , היה יכול להיות יותר מובן עם הם היו קוראים להם פשוט קוסמים ומכשפים הרי כל אדם יודע מה זה.

סטיבן ואליזבת נפגשו וישר נוצר בינהם חיבור , כמו כל הספרים האחרים .

היו כמה קטעים שראיתי בהם את הסגנון כתיבה של של אנדיאה קרמר כי קראתי את טרילוגיית צל לילה שלה אבל בספר הזה היא ניסתה להפוך את כתיבתה לאפלה יותר . זה לא בדיוק הצליח לה אבל עדיין ניסיון נחמד

נתתי על הספר שלושה כוכבים מכיוון שחמש זה ממש יותר מידי ולא נשאבתי לספר לגמרי, ארבע לא כי ארבע אצלי אלו ספרים שאני קוראת אותם ביום וחצי בערך ויחסית מבינה אותם ושלוש אצלי זה ספר שהוא בסדר או לא יותר מבסדר. טוב לא נראה לי שתבינו את שתי המשפטים האחרונים בנוגע לכוכבים שבציון אבל בקיצור הספר הוא נחמד והכל אבל לא נשאבתי עליו כמו אל ספרים אחרים .

אז ככה, אחרי שקראתי את סדרת צל-לילה הסכמתי לקרוא לאנדראה קרמר "אחת הסופרות האהובות עליי". הצורה שבה הספרים היו כתובים, הדמויות הנוגעות ללב והרעיון המדהים של הספר הקסים אותי. ברגע שראיתי שהספר "Invisibility" יצא, לא ראיתי בעיניים, הבטחתי לעצמי שאני קונה את הספר הזה ברגע שאני רואה אותו בחנות. קניתי את הספר וכבר באותו יום התחלתי לקרוא את הספר.
אני חייבת לציין שהתאכזבתי. "גודל הציפייה כגודל האכזבה".
הספר לא איום ונורא, ממש לא. הוא נחמד וזה לא היה אסון לקרוא אותו. אני מניחה שאם לא הייתי מתלהבת כל כך מלכתחילה לא הייתי מתאכזבת ככה.

אהבתי את הרעיון. נער בלתי נראה, מקולל על ידי סבא שלו ובשביל לבטל את הקללה, הוא צריך לגרום לסבא שלו לבטל אותה בעצמו. רק בחורה אחת יכולה לראות אותו והיא מפתחת איתו מערכת יחסים. רעיון מעניין, לא ככה?

ראשית, מה שהפריע לי הם הדמויות. בשביל לאהוב את הספר אתה צריך להתחבר לדמויות. הפעם זה לא קרה.
סטיבן הוא נחמד. בחור חמוד, רגיש ו.. זהו. זו הבעיה, האופי של הדמות הזו לא הייתה מעניינת למדי.
אליזבת עצבנה אותי, לא יודעת למה. אולי האופן שבו היא דיברה או ההחלטות שהיא עשתה. מצאתי את עצמי מתעצבנת עליה.
הדמות היחידה שאהבתי היא לורי. מה שמצחיק זה שהוא דמות משנית. יש לו יותר אישיות מסטיבן ואליזבת ביחד.

שנית, האהבה בין אליזבת לסטיבן.
אליזבת וסטיבן נפגשו מפני שאליזבת ומשפחתה עברו לגור בבניין של סטיבן. הם הכירו, ו-הופ, התאהבו.
משך הזמן שהעבירו לפני שנהפכו לזוג לא הוזכר (או שכן, ולא שמתי לב?). בכל מקרה, לא יותר מידי זמן, אולי שבוע-שבועיים.
לא יודעת מה עם אנשים אחרים, אבל אני לא חושבת שאפשר להתאהב במשך זמן קצר כזה. בעיקר לא מסוג האהבות של "אני מוכן להוריד את הירח בשבילך", "אני מוכנה למות למענך".

בנוסף היה את הקטע של הכתיבה.
אנדראה קרמר ודיוויד לוויתן כותבים בצורה שונה לגמרי, ממש היה אפשר להבחין בשינויים בכתיבה.
דרך אגב, זו רק אני או שסגנון הכתיבה של אנדראה שונה מאוד מהטרילוגיה "צל לילה"?

ואחרון חביב, התוכן.
היו קטעים שהייתי במתח ולא יכולתי להוריד את הספר מהיד, והיו קטעים שפשוט לא יכולתי להחזיק את העיניים שלי פתוחות, מרוב שעמום.
אני לא בטוחה בנוגע לסוף. לא התלהבתי מהסוף אבל הוא גם לא היה נורא. מה שבטוח, היה ניתן להמציא סוף יותר טוב.

בסך הכל, ספר בסדר ולא יותר. לא התלהבתי כמו שציפיתי (לעזאזל עם התחושה הזו).

כריכה מקסימה ותקציר ובו רעיון מעניין משכו אותי לספר הזה.
בספר דמויות נוגעות ללב:
סטיבן שקולל להיות בלתי נראה,
אמא של סטיבן שחיה עם הקללה שנים רבות,
אבא שהתקשה מאוד להתמודד ועזב,
אליזבת שעברה לגור מול סטיבן שמצליחה לראות את סטיבן ומגלה לו עולם ומלאו
ולורי אח של אליזבת על תקן סייד-קיק בסיפור.

ובכל זאת דיי התאכזבתי.
הדמויות נחמדות אבל לא יותר.
הספר נוגע ועוזב. לא מושך, לא מצליח לסקרן ולעניין.

זה ספר מאוד מיוחד-נכנסתי לתוכו לגמריי.
כן, אליזבת עיצבנה אותי,
אבל אני מוכרחה להודות שהיא בדיוק ההגדרה לנערה הנלחמת על זכויות נשים.
אין פה שום דבר שקשור לשווניסטיות,אך היא עומדת על שלה כמו שנערה אמורה לעשות.
אני לא התאכבזתי מהספר,
אז מה זה משנה אם הסוף נגמר בכך שהוא עדיין בלתי נראה?!
מבחינתי,היה להם את ניצחון הרוח.
הם הרגו את האוייב-וזה מה שחשוב.
אני לגמריי בעד הספר,
מגיע לו חמש כוכביות מבחינתי.
לא פחות.