"אדונים ומשרתים" – מכירים נכון?
אפשר לסכם את הספר כסיפור אהבה ומאידך יש בו משהו קצת אחר... ולמה אני מתכוונת?
ראשיתו של הסיפור במלחמת העולם השנייה. כל אירופה והעולם עברו שינוי. אנטישמיות, היטלרהיזם בכל אירופה ואין תא משפחתי אחד שלא נפגע מאותה מלחמה ארורה. משפחות עשירות ומפונקות שהיין זרם להם מהברזים, פתאום מצאו את עצמם ללא פרוטה שחוקה בכיסם. העולם התחלק לעניים ועשירים, אדונים ומשרתים, שולטים ונשלטים ולמרות זאת, כל יום היווה תקווה.
הספר "אהבה באחוזת טיינפורד" הינו רומן המתרחש על רקע מלחמת העולם השנייה שכל אירופה סוערת וגועשת.
הסיפור כתוב בגוף ראשון על ידי אליזה לנדאו-יהודיה מוינה, כשלהוריה היא נוהגת לקרוא בשמותיהם הפרטיים.
המשפחה מנתה את האם – אנה – זמרת יפיפייה עם קול נפלא, את יוליאן האב והסופר– גבר נאה עם עיניים כחולות ומרגוט אחותה שנישאה לרוברט האסטרונום.
המצב באירופה היה בכי – רע וליהודים במיוחד, ולכן הוריה מתכננים לברוח לארצות הברית עם מרגוט ובעלה כשבתכנון- אליזה תצטרף אליהם בשלב מאוחר יותר.
אליזה מקבלת תשובה חיובית למברק שהיא שלחה... ציטוט מעמוד 13: "יהודייה וינאית, מחפשת עבודה בשירות ביתי. דוברת אנגלית רהוטה. אני אבשל את האווז שלכם. אליזה לנדאו. וינה 4, דורותגאסה 30/5."
עם קבלת התשובה החיובית לא נותר למנהלת משק הבית של משפחת לנדאו – הילדרגד, להעשיר את "המפונקת" ברזי ניהול משק הבית, בעזרת ספר "ניהול משק בית" של הגב' ביטון שהיה ספר חביב במיוחד על עקרות הבית באנגליה.
אליזה עוזבת את עיר הוואלסים, השמלות המתבדרות ואת נופי הדנובה הפורחים לאנגליה- המעורפלת. אנגליה של הכובעים, כפפות, נימוסים ואריסטוקראטיה. מלבד פריטים אישים באמתחתה, היא מעמיסה את הויולה ודפים צהובים של רומן שנכתב על ידי אביה – יוליאן, ושרשרת פנינים שקיבלה מאנה האם. מאחותה היא מקבלת שוקולד שכן, אליזה מכורה לדברי מתיקה וזה גם ניכר על גופה שלא היה שדוף במיוחד.
אחוזת טיינפורד אכלסה את משפחת ריוורס שהייתה נצר עתיקת יומין ומכובדת באנגליה. התא המשפחתי של משפחת ריוורס כלל את מר ריוורס, הבן כריסטופר (קיט) בן העשרים ואחת וסוללה של משרתים. (האם נפטרה).
באחוזה היא מקבלת תדרוך ממר רקסאם וגברת אלסוורת. (רקסאם היה המשרת האישי של מר ריוורס). בעזרת התידרוך שאליזה מקבלת, הקורא מקבל מושג על הנימוסים המוקפדים של האנגלים. (חנה בבלי בקטנה).
באנגליה אליזה מתבגרת ולומדת על האהבה, החיים והרצון לא להיכחד כמו שאר בני עמה.
לא היה לאליזה קל באחוזת טיינפורד ועל אחת כמה וכמה מהיותה ילדת תפנוקים שהפכה למשרתת בעצמה. מתחת למדים היא עונדת את שרשרת הפנינים שקיבלה מאימה, וגם מחוללת שערורייה לא קטנה במסיבת יום ההולדת של קיט.
באחוזת טיינפורד ניצחון המסורת גובר על ההיגיון והשכל הישר. החדשות הרעות לא מאחרות להגיע גם אליה ומסתבר שהתוכניות השתבשו. הוריה לא צלחו בקבלת אשרות לארצות הברית מלבד מרגוט ובעלה. הדאגה להוריה רובצת על ליבה והיא מחפשת דרכים לחבר אותם אליה. יחד עם זאת זיכרו שבאותה עת חצי עולם רוקד ואלס ובחצי השני של העולם שורפים בתי כנסת, ספרים, מגרשים יהודים מבתיהם,תולים עליהם טלאי צהוב והשערים נאטמו.
על רקע המלחמה, התרבות ומנהגים האנגליים, הסופרת נטשה סולומונס מביאה לנו סיפור אהבה של אליזה וקיט. (הוא עשיר והיא יהודיה ועוד משרתת). אליזה נעה בין שני עולמות ממשרתת לגברת.
קיט מודיע לאביו שהוא מאוהב באליזה וראו חלק מהתגובות הצפויות. ציטוט עמוד 194: "... זה לא רק שהיא יהודיה. למען השם, קיט היא משרתת". ..."כן. הייתי רוצה שתאהב אישה עשירה. הייתי רוצה שיהיה לך משהו להעביר לבן שלך. ..." .".. אז אתה רוצה שאני אתחתן עם איזו נערה שאני לא אוהב בשביל הכסף שלה?".
יש בעלילה הזו לא מעט שנינות והומור נחמדים. (במיוחד כשאליזה ניסתה את כוחה בשפה האנגלית וכשקיט נהג בשובבות שאינה הולמת את אחוזת טיינפורד).
הסופרת משתמשת במטאפורות ותיאורי נוף נפלאים שעושים חשק לטוס לאותם מרחבים.
בעיניי זהו רומן קליל שמצליח ל"החזיק" את הקורא למרות קלילותו, פשטותו עד כדי צניעות אפילו.
אליזה "זוכה" בחייה ללא מעט אובדן, אך יחד עם זאת היא אופטימית לאורך כל הדרך ומצליחה בין הטיפות ליהנות ממה שהחיים מעניקים לה.
סמואל גו'נסון אמר: "התקווה, כשלעצמה, היא סוג של אושר, ואולי סוג האושר הראשי שמציע העולם הזה". "אליזה-המשרתת והגברת" מאחוזת טיינפורד מזדהה עם המשפט הזה כמעט לאורך כל העלילה.
הסיפור הזכיר לי מעט את הסיפורים הצהובים על בית המלוכה הבריטי – בית וינדזור. בקטעים מסויימים קיט הזכיר לי את הנסיך הנרי המכונה "הארי", שגרם ללא מעט מבוכה לסבתו המלכה אליזבת בקשר לצילומיו בעירום, צריכת סמים, אלכוהול וכו.
לסיכום: למרות שהעלילה צפויה לא נפגעת הנאת הקריאה. אורך הפרקים מתאים לעלילה ומלבד האטה קטנה שהרגשתי לקראת מחצית הספר, רוב רובו של הסיפור קולח וזורם.
בעומקם של דברים, זהו סיפור על התמודדות ללא פשרות ועל כמה שהחיים חזקים מאיתנו.
בעמוד הראשון הסופרת ציטטה פתק שהצמידו תושבי הכפר טיינפורד לדלת כנסיית טיינפורד בערב חג המולד 1941. ציטוט: "אנא טפלו היטב בכנסייה ובבתים; ויתרנו על בתינו שרבים מאיתנו חיו בהם משך שנות דור כדי לעזור לנצח במלחמה על חירות המין האנושי. בבוא היום נחזור ונודה לכם על יחסכם האדיב לכפר".
נשאלת השאלה האם גם אליזה לנדאו זכתה לאותה חרות? תשובה: תקראו את הספר.
לתסריטאים מומלץ ללהק שחקנים לסדרת טלבזיה. אגב לא צריך להתאמץ בשביל שחקן שיגלם את דמותו של מר רקסאם-המשרת האישי של מר ריוורס – יש לנו! פורסט ויטאקר – השחקן הראשי שגילם את ססיל ג'יינס בסרט "המשרת" אשר זכה לביקורות נלהבות מקהל הצופים.
אני ממליצה? כן, לכל מי שמחפש לקרוא ספר זורם, צפוי, מענג וגם מצויין וכתרגיל חימום מהיר לתאי המוח
לי יניני
