זה כיף שספרים מגיעים אליי

הספר הזה הונח אצלי כבר הרבה זמן אבל נמנעתי מלקרוא אותו למרות ובגלל השם, תמונת הכריכה ואפילו הרישום שעל גביו 'רומן עטור שבחים מאת מחברת רב המכר גן המכתבים'-כל אלה לא שיכנעו אותי... ההרגשה שמדובר בספר קיצ'י גרם לי להמשיך להתעלם ממנו

סגנון הכתיבה היפהפה הזכיר לי ספר אהוב אחר של הסופרת (אליסון ריצ'מן) שלא מזמן קראתי, הציור האחרון של ואן גוך, וגם פה בא לידי ביטוי הציור. לפי התיאורים גם בספר זה אני כמעט בטוחה שהסופרת מציירת או לפחות אוהבת מאוד את התחום.

*מי שתהה כמוני מה פירוש המילה "לינולאום" שמופיעה (גם בספר זה) - מדובר בחומר עמיד למים משעם, המשמש לריצוף, לבניית קירות, מעילים ועוד

** "תמיד האמנתי בקיומו של היסוד המיסטי. אי אפשר ללמוד את מדע ההתעברות ולעסוק במיילדות בלי לחוש יראת כבוד לאופן שבו גוף האדם יוצר חיים חדשים. בבית-הספר לרפואה לומדים שכל מה שחיוני לחיים נמצא בקו האמצע של הגוף. ואותו דבר אפשר לומר גם על אהבה.
המוח, הלב, הרחם. שלושת אלה שזורים יחד במחול קדוש. אגן היריכיים של האישה כמוהו כשעון חול עם היכולת לקבוע את הזמן. הוא גם יוצר חיים וגם מגונן עליהם. כאשר מזונה של האישה אינו מספק, הרכיבים התזונתיים נלקחים משיניה ועצמותיה. הנשים בנויות לחיים לא אנוכיים" / יוזף. פרק 12 עמ' 89

ספר מומלץ בחום

״אהבה אבודה״-אליסון ריצ׳מן

הוצאת פן, ידיעות אחרונות
335 דף (כולל הערת הסופרת על מי עומד מאחורי הסיפור האמיתי).

מבוסס על סיפור אמיתי.
הרבה דמויות אמיתיות.

שני זרים שמגיעים לפגישת משפחות לחתונת נכדם יחד.
יוזף שמחתן את נכדו ג׳ייסון באום, ולנקה שמחתנת את נכדתה אלינור טאנץ.
הם מגלים שהם מכירים מהעבר והיו אוהבים ונשואים.
עד שהשואה הפרידה ביניהם.

לנקה מתחילה לספר על עברה עם הורים אוהבים ואחות, מרטה, שצעירה ממנה ב-7 שנים. אפילו מטפלת בשם לוציה היתה לה ולאחותה והם הכניסו אותה כבת משפחה. הם אהבו אותה מאד.
היא נפרדה מהם כמה שנים אחרי שעברו לגטו טרזין כשהנאצים שלטו בצ׳כיה .
לנקה אהבה לצייר וכשהיתה בת 17, החלה ללמוד באקדמיה לאמנות של פראג בשנת 1936. שם התחברה לשתי בנות יהודיות, אלזה ורושקה קוהן. לרושקה, היה אח בשם יוזף, בן ה-20 שבו לנקה התאהבה מהר וזה היה הדדי.
אז החלה האנטישמיות לעלות מעל פני המים והרטיבה את כולם, הוריהם של יוזף ורושקה הצליחו לקנות תעודות מעבר לאמריקה, כשיש להם בן דוד בניו יורק ולפני הפלישה של הנאצים לפראג. יוזף מבקש להתחתן עם לנקה מתוך אהבה וגם בידיעה שיוכל לקחת אותה איתו לאמריקה, כאשתו.
לנקה מבקשת ממנו שידאג גם להוריה ואחותה, אבל הוריה יודעים שהם לא יכולים להצטרף, כי אין באפשרותו של יוזף להוסיף עוד אנשים לנסיעה, אך הם בטוחים שכך לנקה תנצל.
אך היא מסרבת להצטרף ליוזף, גם בהיותה אשתו, ללא משפחתה וכך נשארת איתם לגיהנום שמחכה להם מעבר לפינה.
לנקה בהריון.
האוניה בה משפחת יוזף שטה לארהב, הופצצה ע״י טורפדו גרמני וחלק נשארו בחיים, אבל בין המתים רשמו את משפחת קוהן של יוזף. יוזף ניצל, אבל כל אחד מהם חשב שהשני מת.

מפראג היהודים נאספו לגטו טרזין. שם מצאה ״עבודה״ כמציירת גלויות מתנה לנאצים ואחכ כציירת באדריכלות.
לאחר מספר שנים כל המשפחה עוברת לאושוויץ בשנת 1944.
בינואר 1945 לנקה עוברת לצעדת המוות. וניצלת בקושי רב.
היא התחתנה עם חייל אמריקאי, קארל, שעזר לה להתאושש ועברה לגור איתו באמריקה.
אך האהבה אליו לא היתה דומה לאהבה שהיתה לה כלפי יוזף.
נולדה לה בת, אליזה.

יוזף התחתן עם אמיליה, שורדת שואה נוספת שאיבדה את הוריה ואחותה, להקמת משפחה חדשה בחופש, הם הביאו לעולם בן ובת. אך יוזף התגעגע ללנקה, כל דבר ראה את לנקה גם שזו לא היתה.
כשאמיליה נפטרה, יוזף עשה הכל כדי למצוא את לנקה בסיום המלחמה. אך קיבל תשובה קשה.

ספר מלא רוך, עדנה, אהבה ראשונה, שכנראה תמיד זכורה לטובה.
הספר גרם לי לרחף בחיוך (כמובן עד הסיפור על השואה).
מאד אהבתי ונהנתי.

כריכת הספר כל כך מתעתעת שכמעט ולא קראתיו.
מה לא קראנו על השואה ותמיד יש עוד...הפעם סיפור יהודי צ'כיה וגיטו טרזין כאשר מככבים כאן שני נאהבים שהמכונה הנאצית האכזרית
מפרידה ביניהם וגורמת לטלטלה בחייהם.
סיפור לא פשוט והיה קשה להניח את הספר מבלי לסיימו.
לפני כחמש שנים אמה של שכנתי נפטרה וכשהלכתי לנחמה סיפרה לי את סיפורה. האם נולדה בצ'כיה וכשפרצה המלחמה הועברה עם כל משפחתה לגיטו. כל משפחתה של האם נכחדה ורק היא שרדה. לאחר המלחמה חזרה שבורה ומרוסקת לבית הוריה ושם מצאה שבבית גרים אנשים זרים ולא זו שלא הוכנסה גם גורשה משם בבושת פנים.
היא נדדה ברחבי המדינה עד שהגיע לאזור הקרפטים שם בנתה את עצמה איכשהו, נישאה והביאה לעולם שתי בנות, אחת מהן היא דבורה שכנתי שנישאה והקימה משפחה לתפארת. האחות לא נישאה וטיפלה באם עד יום מותה.
כשהצעתי לדבורה לקרוא את הספר היא סירבה בנימוס ואמרה שהכאב של אמה עבר אליה והיא לא רוצה להוסיף עליו. כיבדתי. והבנתי לאחר שנים של שכנות את העצבות שיש לאשה הזו. עולמם של המוני אנשים נהרס וזה מקרין הלאה.
ממליצה מאד.

היות ומאוד אהבתי את "גן המכתבים", טבעי שאקרא גם את "אהבה אבודה".

שני הספרים עוסקים במלחמת העולם השנייה, לצד אהבה, טרגדיות, כאב, תקווה, ועוצמה בשילוב אומנות (ציור ומוזיקה).

הספר מבוסס על סיפור אמיתי, ואת הרעיון לכתיבתו קיבלה אליסון ריצ'מן, במהלך ביקור במספרה.

הפרק הראשון של "אהבה אבודה" מתחיל בניו-יורק בשנת 2000. יוזף נרגש לקראת נישואיו של נכדו- ג'יסון באום לאלינור טאנף. היא-כלה יפיפייה בת ה-26, מועסקת במחלקה לאומנות דקורטיבית בבית המכירות "כריסטיס". אביה-ד"ר ג'רמי טאנף, אונקולוג והאם עובדת כמרפאת בעיסוק בבתי ספר ציבוריים.

ג'יסון – נכדו האהוב של יוזף בוגר אוניברסיטת בראון ובית ספר למשפטים של ייל. אביו עו"ד ואימו (רבקה-בתו של יוזף) מורה בגמלאות.

בשולחן המרכזי הוצגו זה לפני זה לראשונה יוזף הסבא ולנקה הסבתא. יוזף חש מיד שהוא מכיר את האישה הזו מהעת שהביט בעיניה. "אני מכיר אותה מאיזה מקום"...(עמוד 13). הוא התעקש... אבל לנקה בטוחה "אתה בטח טועה" היא אמרה בנימוס.

יוזף מתעקש: "...צל של משהו כחול כהה מתחת לאריג השקוף של שרוולה הוא שהעביר צמרמורת בעורקיו הזקנים. "השרוול שלך ..." אצבעו רעדה כשנשלחה לגעת במשי..."השרוול שלך, תרשי לי?"... היא הישירה בו מבט..."תרשי לי לראות את זרועך?" הוא אמר שוב "בבקשה". והפעם קולו נשמע כמעט נואש. עכשיו היא בהתה בו, עיניה נעוצות בעיניו. וכמו אחוזת דיבוק הפשילה את שרוולה. ושם על זרועה, ליד כתם לידה חום קטן, נראו שש ספרות מקועקעות. "זוכרת אותי עכשיו?" הוא שאל ברעדה.
היא הביטה בו שוב, כמו מעניקה משקל ועצמות לרוח רפאים.
"לנקה זה אני," הוא אמר. "יוזף. בעלך." (עמוד 14)

לנקה גדלה בבית אוהב על גדות נהר הוולטאבה בפראג בדירה רחבת ידיים. אביה נפח, סחר בזכוכית והאם עקרת בית. לימים נולדה אחותה מרטה, ושתיהן גדלו עם האומנת לוציה, שלמרות חוסר ניסיונה, היא ניחנה בכישרון טבעי לטפל בילדים. ב-1934 לוציה עזבה את בית המשפחה, בעקבות נישואיה לחבר הילדות – פטר.

ב-1936 לנקה בת ה-17 מתקבלת לאקדמיה לאומנות בפראג, ומתחברת לשתי בנות יהודיות: ורושקה ואלזה. באחד מסופי השבוע ורושקה מזמינה את לנקה לארוחת ערב שבת ומכירה את אחיה – יוזף. הוא למד רפואה ולדעתו "גוף האדם חלקו מדע וחלקו אמנות." יוזף בחר להית רופא מיילד, משום שהוא לא רצה להיות רדוף מוות, ומצא נחמה בעובדה שידיו נוגעות ראשונות, בבן אנוש שיצא זה עתה לאוויר העולם.

ב-1938 נשיא צ'כיה מתפטר ומבין שהכיבוש הנאצי קרוב. נחשולי האנטישמיות לא איחרו לבוא. נאצות נשמעו ברחוב: "יהודי מסריח, עוד לפני חג המולד תהיה מת." מכאן הדרך אל הלא נודע קצרה: טלאי צהוב, רכבות המוות, מחנות עבודה, גטאות, ריח של מוות ומשרפות...

ב-1939 לנקה ויוזף ממהרים להינשא בבית הכנסת העתיק. כאשר שתי המשפחות משני הצדדים, מתכוונים לעזוב את פראג בעזרת מסמכים שאמורים להיות מאורגנים על ידי בן דודו של יוזף . אבל... "האדם מתכנן ואלוהים צוחק"...

הסיפור הזה אינו רק "אהבה אבודה", אלא גם סיפור של "משפחה אבודה". בעמוד 53 יוזף מטיב לתאר את חייו בחיקה עם אמליה שנישא לה ב-1947.

"האם עשינו פעם אהבה בתחושה של חיוניות, של תשוקה או תאווה חסרת מעצורים? נדמה לי שהיינו שתי נשמות אבודות שנאחזו זו בזו...איש מאיתנו לא היה יכול לשאת את המחשבה על חיינו ועל המשפחות שלנו מלפני המלחמה, כי הכאב היה כמו פצע שלעולם לא יירפא, מצחין כמו נמק ודבק בך כמו צמר רטוב.... פחדנו שנטבע בתוך כל הקולות האובדים ושאר האוצרות האבודים מן המולדת. אני נעשתי רופא, והיא הייתה לאם שני ילדינו. אבל בכל לילה שחיבקתי אותה, בשלושים ושמונה שנות נישואינו , הרגשתי כאילו היא לא באמת איתי." ... "חיבקתי אותה וחלמתי על אחרת. היא הרפתה ממני ועשתה אותו דבר." (עמוד 80)

גם לנקה כותבת: "איני יכולה לומר שאהבתי את בעלי בזמן שנישאתי לו. אבל הייתי אלמנה, יתומה ולגמרי לבדי." (עמוד 309)

אליסון ריצ'מן כתבה כאן ספר מרגש ועוצמתי, על אהבה שהוחמצה בצל תקופה היסטורית קשה, ועל נישואי צו השעה והאין ברירה...

את "אהבה אבודה" אליסון מאירה ועוטפת, בצלילי כינור נוגים ועצובים של איזיק קירש ובציוריה של לנקה. בספר הזה הובלט הנושא האומנותי, ועד כמה האומנות היתה אמצעי לשרוד בנסיבות ההיסטוריות הקשות הללו.

בעמוד 322 לנקה נשאלת על ידי בתה בת החמש על הקעקוע בידה... "בשביל מה המספר הזה?" היא שאלה מרותקת למדי... "כשהייתי קטנה, תמיד הלכתי לאיבוד", אמרתי לה. אז זה היה מספר תעודת הזהות שלי למקרה שהמשטרה תצטרך לדעת לאן להחזיר אותי." כשממלאו לה שלוש עשרה היא כבר הבינה... אמא את היית באושוויץ? כן. בבקשה אל תשאלי אותי יותר כלום. אני לא רוצה לספק לך. הרפי מהחלק הזה שבי... " גם לנקה כמו הרבה אחרים, מעדיפה להשאיר את החלק הזה של חייה מאחוריה.

פרקי הספר קצרים, כתובים בגוף ראשון על ידי לנקה ויוזף, ונעים לסירוגין בין העבר להווה, שואבים את הקורא ונותנים תחושה של קלילות למרות הנושא והתקופה.

הכתיבה של אליסון רצ'מן מהודקת ומרוכזת במעט דמויות. כתיבתה יחודית על ידי כך שהיא מוזגת לתוך הדמויות מילוי מרתק, ובכך היא שואבת את הקורא לתוך הדמות, עד כדי כך שאי אפשר להניחו.
מי שאהב את "גן המכתבים" יקרא גם את "אהבה אבודה".
בל נטעה, הספר לא נטול חסרונות. אני התעלמתי מהן, והתרכזתי בשילוב הדרמה וההיסטוריה, ועד כמה החלטה אחת יכולה לשנות את המפה של החיים.
לדעתי מהספור הזה אפשר לכתוב תסריט נהדר לסרט מצויין...
ממליצה בחום, אך עדיין הספר "אהבה אבודה" לא מצליח לסלק את "גן המכתבים" מפינתו החמה בליבי.
לי יניני

רומן היסטורי מרגש ונוגע ללב, המבוסס על סיפור אמיתי.
סיפור אהבתם של יוֹזֶף ולֶנקה בפראג, ערב מלחמת העולם השנייה.
הסיפור מתחיל מהסוף, יוזף קוהן מגיע למפגש משפחות
לפני חתונת נכדו היחיד, בניו יורק.
הסבתא של הכלה, שיושבת מולו מוכרת לו מחיים אחרים.
כשהוא מזהה אותה, הוא אומר לה, "לנקה זה אני.. יוזף. בעלך."
כשישים שנים קודם לכן, לנקה התארחה אצל חברתה הטובה, ורושקה שהייתה אחותו של יוזף,
בפראג שבצ'כיה וכך נוצר מפגש ההתאהבות בין יוזף ללנקה שהוביל לנישואיהם ערב מלחמת העולם השנייה.
המלחמה מפרידה בניהם וכל אחד הולך לדרך שונה ולחיים בלתי צפויים עד למפגש ערב החתונה.
הספר רווי בתיאורים קשים על חייהם של היהודים במלחמת העולם השנייה,
החל ברדיפות וכלה במחנות ההשמדה.
קראתי ספרים רבים בנושא השואה, אך בספר זה, למדתי שגטו טרזיינשטט
היה מחנה שהתקיימו בו חיי תרבות פעילים,
חלקם ביוזמת האסירים וחלקם כתוצאה מניסיון של הנאצים
להפוך אותו למחנה לדוגמה, שאותו הציגו לצלב האדום.
תיאורי ההישרדות וניסיון לשמר את היכולת ליצור אומנות
גם בתנאים בלתי אנושיים בגטאות, כמו גם לקיחת סיכונים כדי להעביר מידע לעולם מחוץ לגטו,
היו חדשים לי.
מומלץ ביותר.

הספר התחיל מעולה ,סחף ,ההמשך והסוף טיפל'ה איכזבו
בסהכ ספר טוב ומהנה

מכירים את התחושה הזאת שאתם מסיימים לקרוא ספר ואתם מרגישים דחף בלתי נשלט להוציא את הדמויות מהספר ולחבק אותם ממש חזק? ככה הרגשתי כשסיימתי לקרוא את הסיפור של יוזף ולנקה.
הספר נפתח בפגישתם המקרית של יוזף ולנקה בחתונת נכדיהם, שנים לאחר שנפרדו דרכם במלחמת העולם השנייה.
סיימתי את הספר בדמעות של כאב, של התרגשות ושל אהבה.
הספר היה סוחף, עם עלילה מעניינת מאוד ומותחת, לא יכולתי להניח אותו מהיד עד שסיימתי לקרוא.
האמת כשרק התחלתי לקרוא וגיליתי שהעלילה קופצת מעבר להווה, היו לי חששות כי לפעמים אם לא יודעים לעשות את זה נכון זה עלול לבלבל את הקוראים. אבל בספר הזה הקפיצות הללו נעשו באופן כה עדין ומעניין ובדיוק ברגע ובמקום הנכון ונהנתי מכל רגע.
ממליצה עליו בחום.

ספר מקסים! סיפור אהבה מרגש ונוגע ללב. אהבתי מאד את ספרה הקודם "גן המכתבים", הספר הזה שונה, מסופר על אהבה אבודה, אהבה שהוחמצה והוא מבוסס על סיפור אמיתי ששמעה הסופרת בעת היותה במספרה וביססה עליו את הספר.

הסיפור מתחיל בניו יורק בשנת 2000 בפגישת שתי משפחות לקראת חתונה במסעדה. בעת הפגישה הסב של הנכד שמתחתן מזהה את סבתה של הכלה. (זה לא ספוילר, זה כתוב בגב הספר וידוע כבר מהעמוד הראשון).
מכאן הסיפור חוזר לעבר, לשנים של טרום מלחמת העולם השנייה. הפרקים נכתבים לסירוגין ע"י הסב, יוזף וע"י הסבתא, לנקה.
לנקה הצעירה מתאהבת באחיה של חברתה הטובה. כאשר הנאצים פולשים לפראג ומתחילות הגזירות על היהודים, השניים ממהרים להתחתן ומתכננים לברוח מפראג. יוזף מצליח להשיג אשרות למשפחתו וללנקה אך לנקה מסרבת לעזוב את משפחתה. יוזף בורח ולנקה נשארת.
יוזף מספר את סיפורו מאותו יום, הוא עובר מסע לא קל. לנקה מספרת את סיפורה, היא ומשפחתה מובלים לחמחנה טרזין ומשם לאושוויץ.
לנקה קוראת שיוזף מת ומתאבלת עליו כל חייה. בגטו היא מציירת עבור הגרמנים. התיאורים של הזוועות בגטו קשים, סבל ורעב איומים וקשה לשרוד.
יוזף נישא לאמליה ונולדו לו ילדים. גם לנקה נישאה ונולדה לה בת. יוזף ניסה למצוא את לנקה במשך שש שנים אחרי סיום המלחמה אך לא הצליח עד שעכשיו, אחרי עשרות שנים, הוא מזהה אותה בארוחה.

בסוף הספר מובאת "הערת המחברת" שריגשה אותי מאד.

סיפור על אהבה ואובדן, הישרדות והיכולת להתגבר ולהמשיך הלאה כשהתקווה תמיד קיימת. ממליצה בחום!

ספר שקשה להניח מהיד, עשיתי זאת רק כשממש לא הייתה שום ברירה. התיאורים המרגשים של עברם של שתי הדמויות הראשיות יוזף ולנקה נגעו מאוד. הסיפורים השונים היו משלובים ביחד למרות שכל פרק היה סיפורה האישי של הדמות לחוד.זה ספר שכולל אהבה,קושי ומלחמה. ההבדלים בין החיים לפני המלחמה ואחריה ברורים.

הספר מדהים בעיניי אבל (הבעיה שיש אבל) לקראת הסוף הסופרת ממהרת לסיים וזה מורגש, ההתקדמות מהירה יותר בחוויותיהם של יוזף ולנקה, הפרקים אותם פרקים אבל התיאורים פוחתים והסיטואציות הפכו לסרט שרץ מהר מידי וחלקים כאילו הנדפדו ממנו. דמיינו שאתם רואים סרט ופתאום יש קטע שחור וקפיצה לרגע אחר. האהבה האבודה מלמדת על כמה למרות הכל גם אם לא רואים אותה היא שם קיימת. אבל הסוף לדעתי החסיר בזה.

ובכל זאת, ספר מרתק ונוגע שהביא אותי לבכי כל פעם מחדש.