את הספר בחרתי באופן אקראי מתוך ספרייה מלאת ספרים שקניתי או קיבלתי פעם ולא הספקתי לקרוא. חיפשתי משהו קליל, משהו ישראלי עם דרמה, אבל דרמה מקומית. בדיעבד זו הבחירה הכי טובה שיכולתי להגריל לעצמי.
ספר הביכורים של תמי ארד מספר סיפור שמתחיל ומסתיים באמצע. בין לבין היא מספרת גם על ההתחלה של הדמות הראשית, פרופסור יהל נבות, מהעיניים שלו ושל דמויות המשנה, ביניהן בת זוגו נטע ובנות הזוג שהיו בעברו ובני הזוג שהיו בעברה וחבריה בהווה, אבל רוב רובו של הספר מתמקד באמצע. חלק מהקסם שלו הוא גם שאין לו סוף סגור או אפילו סוף שמרמז מה יקרה הלאה (אבל זה כבר עניין של טעם).
קל מאוד להיסחף לסיפור אותו מספרת ארד. בנקודת זמן בחיינו כל אחד מאיתנו בילה בבית חולים כחולה או כמשפחה של חולה, ונקודת המבט הכפולה, הן של הפרופסור שמצטייר כאלוהים והן של החולה שונאת הרופאים, בשילוב עם הכתיבה הלא מתאמצת של ארד (כתיבה שהרבה כותבים ישראלים מתחילים חוטאים בה), הופעת את הספר למרתק וככזה שאפשר לגמוע ביום אחד (אם יש זמן) או בכמה ימים של קריאה בין לבין החיים העמוסים.
לא התעמקתי יותר מדי במונחים הרפואיים שפוזרו לארוך כל הספר, אבל הם לא מעיקים ולא גורעים מסיפור האהבה והטרגדיות שבדרך, העובדה שהם ברקע כקיר תמך לא מציק לסיפור כולו רק מעידים לדעתי על כתיבה שנעשתה בכישרון רב ועריכה מופלאה.
מומלץ לקריאה כשיש כמה שעות ארוכות להתחיל ולסיים את הספר בנשימה (לטיסה, להמתנה ארוכה או אפילו לסתם שבת פנויה).
תמי ארד בעיקר עשתה לי חשק לחזור לספרים שלה בהמשך ולגלות אם זה ספר חד פעמי או שהיא אכן סופרת שונה ומוכשרת בנוף ספרות המקור הישראלי הבנאלי, הלעוס והלא מוקפד של השנים האחרונות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
