איזבל כפייק סטורי
שתי הדמויות שהמקרא אוהב לשנוא הן, המלך אחאב ורעייתו המלכה הגבירה איזבל, בת מלך צידונים. אז מה חטאה של האישה הצעירה, שבאה מהמדינה הפניקית המתקדמת, לבירת השומרון המעט פרובינציאלית, ובכך מזכירה למעשה את הביוגרפיה הנפלאה של סטפן צוויג, על מרי אנטואנט, שחותנה בנשואים פוליטיים לאינפנטיל, לואי ה- 16, ובעצמה הייתה מעט ילדותית.
המצב עם אחאב ואיזבל, היה שונה לחלוטין, משום שאחאב היה המלך הישראלי החזק והמשמעותי ביותר בתקופת המקרא. בתקופתו, שגשגה ממלכת ישראל כלכלית, מדינית, צבאית ותרבותית, הוא אפילו העז להיות גורם מרכזי בקואליציה של 12 מלכים שעצרה את שלמנאסר השלישי מלך אשור מלכבוש את סוריה וישראל. אחאב מוזכר במקורות האשורים, אך אף מילה בעניין זה בתנ"ך. הוא גם נפל בגבורה בקרב נגד הארמים, אויבי ישראל המסורתיים, כאשר נפצע מחץ ודימם למוות, אך סרב לעזוב את מרכבתו בכדי שצבאו לא יינטש את המערכה.
איזבל עצמה, היתה דעתנית ומעורבת במהלכים פוליטיים, בעיקר שבעלה יצא למלחמה, ומשהו נאמן היה צריך לנהל פוליטיקה פנימית, ולעתים גם בינלאומית, לטפח את ציר המסחר עם צידון שהעניק את העושר לממלכת ישראל. לאיזבל היו שלוש מגרעות מבחינת התנ"ך, היא הייתה אישה זרה, מה לעשות גם למשה ושלמה היו נשים זרות. היא הייתה אישה דומיננטית מאיימת בעולם פטריארכלי, ואחרון, היא הייתה עובדת אלילים, בעולם שבו הדת הישראלית לא הייתה מונטאיסטית, בישראל עצמה סגדו לפולחן העגל והאשרה, אז מה העניין עם הבעל, האלוהים שלה?
זהו לב העניין, בתקופת חייה, הסגידה לאלוהים ויחד אתו לאלים נוספים היתה מקובלת. החל מתקופת יאשיהו, ולאחר חורבן הבית הראשון, הדת היהודית הפכה למונטאיסטית, ברוח זאת נכתב התנ"ך שנועד להצדיק גישה זאת, ולכן איזבל הפכה לזונה ולמכשפה הגדולה ואחאב למלך הנורא.
אז מי את איזבל, הזונה הגדולה, המחטיאה את ישראל, או הגבירה הגדולה, כפי שהתנ"ך עצמו מכנה אותך? מי את איזבל שבאחריתך, נדחפת אל מותך מחלונך במהפכה צבאית, גופתך נקרעה על ידי כלבים ונרמסה על ידי סוסים ולבסוף לא זכית לקבורה?
האמת שחשבתי שרומן היסטורי יכול להעניק לי זווית ראיה אינטליגנטית ומקורית לשאלה מי את איזבל? ולכן חיפשתי בספריה את ספרה של רבקה חגג, המלכה משומרון, המספר על איזבל.
אומנם חגג, כותבת בשפה יפה המזכירה שפה תנכית, בעיקר במזמורים המופעים בספר. היא עשתה תחקיר היסטורי ומיתולוגי משמעותי, אך זה לא מנע ממנה לשגות שגיאות טריוויאליות, כמו לציין את העובדה שחג הסוכות נחגג במקרא, או הכינוי הגבירה, אתו העניקה איזבל לעצמה בתחילת נשואיה. גבירה זאת אם המלך, ורק בתקופה מאוחרת איזבל הייתה ראויה לו, ואלה לא השגיאות היחידות.
חגג מבצעת שינוי בסיפור המקורי, איזבל היא לא ביתו האמיתית של אתבעל, מלך צידון, אלא של כהן הבעל, לו היא נולדה כתוצאה מאונס פולחני של פרח כוהנת במקדש הבעל ואומצה בחשאי על ידי אשת אתבעל מלך צור, חשוכת הילדים, וכל זאת בכדי לבנות באמצעות איזבל, את ציר הרשע והשקר אותו מייצגת איזבל, ועל כן היא הייתה מניפולטיבית שלא חששה לדרוך על גופות, ולרצוח ממש בכדי לקדם את מעמדה ואת העבודה הזרה, האמונה בבעל, אותה מייצגת איזבל.
מול ציר הרשע, בנתה חגג את ציר הצדק והאמת, אתו מייצג אליהו שלנו, ילד טוב גלעד, המאמין במונטאיזים, באלוהי ישראל האחד והיחידי. הוא חלילה לא קנאי ופנאטי המונע גשם מעמו ורעב, או הרוצח במו ידיו מאות נביאים שלא חשבו כמהו.
הבעיה שבכך חגג מאמצת את עמדת המקרא ללא עוררין, מה שהופך את הספר למלחמה בין הבעל לבין אלוהי ישראל, ובכך חגג מעלימה את דמותה המורכבת ורבת הפנים של איזבל.
לא עמדתי בסצנה האחרונה שקראתי, בה איזבל ערומה פשוטת אברים במיטתה, בניסיון לפתות את אחאב, חדל האישים. הרגשתי שהבנתי את רעיון הספר, המבקש להציג את איזבל כחיבור בין רשעות עם הפקרות מינית ואז נטשתי.
להיסטוריה אירוניה משלה יהוא, המורד שלנו, שרצח את איזבל, מופיע בתבליט אשורי, מנשק את רגליו של מלך אשור והופך עבדו – מלך ואסל, בהמשך ישראל הדרדרה במהירות, אל חורבן שומרון. זאת לא הפעם הראשונה שקנאים דתיים הביאו לחורבנה של ישראל, בשם אלוהי ישראל.
