מוזר ... בד"כ אני מאד אוהב את רם אורן. אבל לצערי ספר זה "ימים אדומים" אכזב אותי מאד. קראתי 29 עמודים והיה לי מאד משעמם. לכן החלטתי לא להמשיך, שכן הבטחתי לעצמי שאם אני לא מתחבר לספר אני לא ממשיך אותו. רם אורן כאן לא כהרגלו. הפעם לא הצליח לו. חבל ...

נדב

רם אורן איננו מן הסופרים המוערכים ביותר בספרות העברית וזה בלשון המעטה... אני מודה שקראתי בזמנו את ספרו "פיתוי" ולא ממש התפעלתי ממנו... אבל כרגיל אצלי, הגיע אליי במקרה, ספרו זה "ימים אדומים" ומבחינתי הוא מפתיע לטובה. מדובר גם כאן בסוגה שהולכת וגוברת בשנים האחרונות בעברית, של "דוקו דרמה". יש כאן שני סיפורים אמיתיים ודרמטיים מתקופת המנדט הבריטי שנקשרים זה בזה: סיפורו של "יאיר" הוא אברהם שטרן שהקים את מחתרת לח"י והרצח הטראגי שלו. והשני הפחות מוכר הוא סיפורה של שושנה בורוכוב בתו של המנהיג הציוני-סוציאליסטי בר בורוכוב והרומאן שניהלה עם עם קצין המשטרה הבריטי תומאס וילקין שהיה שותף לרצח שטרן. (ונרצח ע"י לח"י כנקמה)
אברהם שטרן שהיה עילוי בזמן לימודיו באוניברסיטה העברית, הלך והקצין את עמדותיו עד שפרש אפילו מאצ"ל שלא היה קיצוני דיו עבורו. בחוכמה שלאחר מעשה הרהרתי על כך עד כמה הזויות היו פעולותיו של הלח"י מהרגע שבו פרצה מלחמת העולם השניה; שטרן ניסה ליצור קשרים עם גרמניה הנאצית (להגנתו ניתן לומר שהיה אולי תמים מדי בייחסו להיטלר ולנאציזם...) והעובדה הפשוטה שאפילו באותו הזמן שבו בריטניה הייתה בעצם היחידה שעדיין נלחמה במשטר הברברי של היטלר ורצחנותו נגד היהודים, ניהל הלח"י פעולות מחתרת נגד הבריטים שכללו רציחות של אנשי ממשל בריטיים והביאו בין השאר גם למותם של יהודים...
ובעצם גם אם לא התכוון לכך עזר לצד הגרמני!... לא פלא הוא שאירגונו נחשב אז למוקצה מחמת מיאוס בכלל הציבור היהודי ובוודאי שבמוסדותיו הרשמיים. הספר מאיר גם עוד תופעות פחות-נעימות; העובדה שנשים יהודיות רבות לא רק שניהלו רומאנים עם חיילים ושוטרים בריטיים אלא שחלקן גם התחתנו איתם והיגרו לאנגליה. וגם את תופעת ההלשנות! יהודים חסרי מצפון הלשינו במקרים רבים על אנשי מחתרת תמורת בצע כסף. עד עכשיו לא יודעים בדיוק האם שטרן נרצח בגלל הלשנה אבל ידוע שבמקרים אחרים, אחראים היו יהודים כאלה למותם של אנשי מחתרת. בניגוד למחקר אקדמי, אין כאן הערות שוליים שמבססות את הכתוב אבל בסוף הספר יש רשימה ארוכה של מקורות ביבליוגרפיים שעליהם מתבסס החומר ההיסטורי שבספר. הספר כולל גם צילומים מעניינים רבים ובסך הכל הוא מרתק לקריאה.

לפני הכל - חייבת וידוי: לא קוראת את רם אורן !
והשאלה המתבקשת היא למה קראתי בכל זאת ספר שנכתב על-ידו ?
הסיבה היחידה שבכל זאת החלטתי לקרוא את "ימים אדומים" בגלל הנושא: "פיסת" היסטוריה יהודית בארץ ישראל בתקופת הבריטים. הסיפור די בנאלי: המאבקים בין המחתרות לח"י ואצ"ל, המרדף ועד לתפיסת "יאיר" שטרן, "מעללי" הבריטים בארץ ומעל לכל סיפור אהבה (בעצם מספר סיפורי אהבה).
הבעייה שלי עם הספר היא ברמתו הסיפרותית/היסטורית. אמנם רם אורן מביא בסוף הספר מקורות ביבליוגרפיים אך למרות זאת, ההתרשמות שלי היא שרמת הספר היא של ספר לימוד היסטוריה לחטיבה עליונה (? - לא בטוח). סגנון הכתיבה קולח ובשפה פשוטה ובלתי מתיימרת. אם אני ממליצה ? לא יודעת. מי שמבקש לדעת על ההיסטוריה היהודית לפני קום המדינה עם "ניחוח" מציצני וקצת רומנטיקה וברמה עממית ופשטנית - כנראה יהנה מהספר. אגב, אני די נהנתי...
הערת שוליים: אותה ביקורת הייתי כותבת גם על ספרו "השבועה" - גם ממנו נהנתי...

חובה לקרוא את הספר החזק והחשוב הזה!!!!!!
אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי.
זהו ספר היסטוריה שתול בתוך רומן היסטורי.
כתוב בסגנון סיפור מתח - אבל אמתי לחלוטין.
ספר מעולה ++++
ההיסטוריה של תקופת המחתרות בארץ ישראל, תחת שלטון המנדט הבריטי, מוצגת לפרטי פרטים.
ספר מרתק מאין כמותו, ספר חשוב, עמוק, חזק ומלמד הרבה.
א ס ו ר ל ה ח מ י ץ .

רם אורן - אתה סופר גדול !!!!!

מי שמעוניין ללמוד הסטוריה בדרך קצת יותר מעניינת מספרי העיון מוזמן לקרוא ספרים עלילתיים. והיום על הפרק: הספר ימים אדומים, שאומנם מתמקד בשני סיפורי אהבה, אבל דרכו ניתן ללמוד רבות על תקופת שלטון הבריטיים בארץ. יש אי דיוקים מבחינת תאריכים פה ושם ובכל זאת העיקר אכן מועבר בצורה טובה. שני סיפורי האהבה בהם מתמקד הסיפור הם:
1. אהבתם של שושנה בורוכוב (בתו של פעיל ציוני מוכר) וקצין הבולשת הבריטית תומאס ווילקין.
2. אהבתם של רוני ואברהם (יאיר) שטרן שכידוע היה פעיל אצ"ל ולאחר מכן מקימו ומפקדו של הלח"י. מתישהו ואיכשהו שני סיפורי האהבה מצטלבים. איני רוצה לחשוף - למי שנרדם בשיעורי ההיסטוריה /אזרחות בבית הספר - זה הזמן לרענן את הזיכרון.

ספר טוב, אהבתי. הפעם הצליח לו לרם אורן להפיק ספר שאינו ספר "לאשה" קלאסי, אם כי, גילוי נאות, לא קראתי אף ספר אחר שלו.

הסגנון אשר הורגלנו אליו ע"י רם אורן אינו מתבטא בספר הזה, אם כי מעניין למי שרוצה להתעניין בתקופה הבריטית בישראל בשנות השלושים ובתחילת הארבעים

הימים הם ימי המחתרות היהודיות בארץ ישראל תחת השלטון הבריטי.
האצ"ל, הלח"י וההגנה והיריבות ביניהם.
בצד היריבות הזו מסופר על אהבה בין בתו של עסקן פוליטי ציוני לקצין בריטי בתקופת טרום המדינה .
ואהבה נוספת היא אהבתם של מפקד הלח"י לאשתו רוניץ
שני סיפורי אהבה משני צידי הקשת הפוליטית ובאיזושהו שלב מצטלבים.
ספר הסטורי כתוב טוב על המרדף האינסופי אחרי יאיר שטרן וכמובן "תפיסתו" בעזרת הלשנה של אנשי הישוב.
ספר מותח, מרתק ומלמד על תקופה אפלה בארץ בתקופה לפני קום המדינה.

לומר את האמת זה ספרו הראשון של רם אורן שאני קורא,עד היום היה מוקצה מבחינתי ...לא ברור למה ?
כנראה כי הוא בסט סלר שכתב ספרים מהר יותר ממה שלקח להדפיס אותם ואני מתרחק ממה שנגוע בהצלחה מסחררת.
הגעתי לספר דרך ראיון מקרי איתו שצפיתי בו ושם סיפר על ספרו זה שהנושא מאוד קרוב אלי ומעניין אותי ולכן החלטתי לנסות.
לפני הכל סגנון הכתיבה לא מעורר רגשות ומאוד טכני כאילו מישהו מספר לנו סיפור מעשה ומעדכן בפרטים בדרך של הקראה .
הסיפור עצמו עצוב וסופו ידוע מראש ומוכר ובעצם אינו מחדש לנו דבר,אולם החיבור שעשה בין שתי האהבות זו של יאיר לאשתו וזו של הקצין הברטי לאהבותו היהודיה מעניין ומעורר מחשבה .
כמו כן בולטת כאן הדחייה שספג הלח"י מהציבור באותן שנים מה שכנראה בודאות עזר ללכידתו . כמו כן הדואליות המזויפת של ההנהגה המדינית והציבורית שקיבלה את הבריטים ושיתפה איתם פעולה בהרבה תחומים בזמן שאלו מנעו מאלפי עולים להגיע ארצה ובכך נגזר גורלם למוות . בה בעת דחתה ההנהגה והציבור את חברי הלח"י כמוקצים ויחד עם זאת איפשרו לבנות ישראל להתרועע עם בריטים בפומבי ולקשור עמם קשרים .
מה שעצוב לי לגלות שאפשר היה ,ואפילו בקלות, להציל את 'יאיר' אילו רק היה מסכים לעבור לעיר אחרת או להתחפש כפי שהוצע לו . בדיוק באותה דרך שבגין ויצחק שמיר הסתתרו ,התחבאו ולא נתפסו .
מאידך מגיע שאפו לרם אורן על עצם העיסוק בנושא שנשכח והנגשתו לקהל הצעיר .
ממליץ לקרוא את הספר וכמובן קריאה נוספת יותר מעמיקה בנושא . זוהי תקופה מימי טרום קום המדינה שחשוב שיכירו אותה יותר ובעיקר את תרומתו של הלח"י להקמתה של המדינה ולדחיקת הבריטים מהארץ .
ודבר נוסף לאורך כל הספר מסופר על לכידתם של אנשי המחתרת עקב הלשנות של תושבים יהודים כלומר הם אלו שעשו את עיקר העבודה עבורם ובאופן יזום . מעשה קאפו מרצון ??
כנראה זה משהו שקשור באופי היהודי של לאכול אחד את השני ...כל שצריך להתבונן סביבנו היום ולראות ששום דבר לא התשנה .