כתב אלתרמן בשירו המפורסם "אז אמר השטן" על נשק יום הדין הערבי\מוסלמי במלחמתם הנצחית במדינת היהודים: "אקהה את מוחו ושכח כי עימו הצדק".
אז אנחנו לא שוכחים שהצדק עימנו.
איננו שוכחים שבמקום לקבל את הארץ שחולקה בפעם השניה על חשבון היהודים בחרו ערביי ארץ ישראל לתקוף במלחמת שמד את היישוב היהודי, וכך הביאו על עצמם, במו כשלונם את אסונם הבלתי הפיך, כי כזה הוא משפט העמים: תוקפן שנכשל להשיג את מטרתו לא מקבל פרס ובטח לא הזדמנות שניה. עיינו גורלם של הגרמנים עם תום מלחמת העולם השניה. מישהו שמע גרמני בן זמננו שחושב להשיב לאומה הגרמנית את השטחים שאיבדה במלחמת העולם השניה? האם מישהו מעלה על דעתו להשיב את 12 מיליון הגרמנים שנעקרו מהמקומות בהם חיו מאות שנים וגורשו לגבולות גרמניה שלאחר המלחמה למקומות מהם גורשו?
ועוד משהו: התוקפנות הערבית של 1948 והשנים שלאחר מכן הביאה לטיהור האתני של כ-850,000 יהודי מדינות ערב שהיו לפליטים בדיוק כמו ערביי ארץ ישראל, בהבדל קטן, על לא עוול בכפם. אלא שליהודי מדינות ערב הייתה מדינת ישראל על מנת להיקלט בה כאזרחים שווי זכויות ואיתרע מזלם של הפליטים מקרב ערביי ארץ ישראל, שאחיהם האהובים לקחו אותם כבני ערובה, בחרו בהם להיות חוד החנית במאבק הנצחי להשמדת מדינת היהודים, ושימרו לנצח את מעמדם כפליטים.
ולא נשכח, יהודה ושומרון וחבל עזה נכבשו בידי צבאות ירדן ומצרים במלחמת תש"ח והיו בידיהן 19 שנה עד התוקפנות הערבית של 1967. מדוע לא הוקמה בשטחים הללו מדינת הפליטים של ערביי ארץ ישראל? מדוע הפליטים מקרב ערביי ישראל לא תבעו הקמת מדינתם בשטחים הללו? מדוע אומות העולם לא תבעו מהכובשים המצרים והירדנים לסגת מן השטחים הכבושים ולהקים את המדינה הערבית שמלכתחילה, על פי החלטת החלוקה, הייתה אמורה לכלול את שטחי יהודה שומרון וחבל עזה?
אז אל תתנו להם לטעת בכם רגש אשמה.
ולקנוח, את המינוח, "זכות השיבה", יש להשמיט מהשיח שמנסה לבלול את שפתנו ולשטוף את מוחנו כי על "זכות" לא ניתן לערער. עסקינן ב"תביעה", שלא נסכים לה לעולם ולא משנה באיזה תחפושת ישווקו אותה סרסורי השלום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
