ספר חמוד מאוד.
הוא ממש מצחיק ומשעשע, אם זאת, יש כמה דברים שבהחלט די מורידים מערכו:
1. ילדה ממוצעת, שיש לה חברה טובה מאוד, שמאוהבת קשות בילד אחד שלא ממש מודע לקיומה וסופר מקנאה בילדה הכי מקובלת שהיא גם חכמה, גם יפה, וגם נחמדה. לא ראינו את זה כבר? (אהמ אהמ יומני הסודי ביותר... למרות שיש עוד עשרות ספרים כאלו במבנה הזה, זה עדיין הכי הזכיר לי את יומני הסודי ביותר.)
2. האיורים של הספר- יחסית לאיורים של יומני הסודי ביותר... טוב, נו, אני לא יכולה להשוות כל דבר בספר הזה ליומני הסודי ביותר.. פשוט, יומני הסודי ביותר זו סדרת הספרים אחת האהובות עליי שליוו אותי מגיל 9, והספר הזה ממש-ממש מזכיר לי אותו. אז נשווה למשהו אחר, לספר שאני ממש-ממש לא מתה עליו, כמו יומני החנונית, ששם העלילה חוזרת על עצמה כל הזמן והדמות הראשית פשוט מזעזעת, אבל לטובת הספר הזה אפשר לומר שהאיורים שם מדהימים. האיורים בספר הזה די חוזרים על עצמם. הראשים של הדמויות הם אותו הדבר בכל הציורים, רק שההבעה שלהם קצת משתנה. הראש שלהם אפילו לא משנה תזוזה לימינה ושמאלה (מה שמאוד מוזר שרואים ציור של סופיה ושל מיה שהן מדברות בעמוד 154 וסופיה לא מסתכלת בכלל אחורה או לכיוונה של מיה, זה כאילו שהיא מדברת אליה דרך הגב.) שרואים את הגוף זה בכלל משולש עם קווי מקל בתור ידיים. יש כאלו שאפילו הבעת הפנים שלהם לא משתנה בכלל, כמו סם סם התוכי ואנדרו, שזה כאילו שעשו בספר העתק-הדבק לאותו ציור כל הזמן. שלא תבינו אותי לא נכון, האיורים דווקא די חמודים, אבל עם עוד קצת השקעה זה יהיה נהדר.
זהו, זה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו כרגע.
אהבתי את הספר בגלל הדיאלוגים בין הדמויות וזה שסופיה היא דמות שממש כיף לקרוא מה היא חושבת ולמה היא פועלת כמו שהיא פועלת. לא כמו ניקי מיומני החנונית (הנה עוד השוואה), שהיא דמות בלתי נסבלת שבוכה כל הזמן, סופיה היא דמות שאוהבת לצחוק על הבעיות שלה ולא להתחנף לילדה המקובלת רק בגלל שהיא מקובלת, ולא קראתי שהיא בכתה אפילו פעם אחת.
הספר עצמו ממש מצחיק ומעלה חיוך, וחוץ מהעיניין של האיורים והדמויות שכבר קראנו בספרים אחרים, זה ספר ממש טוב (מבחינת ההומור והכתיבה), אני ממליצה עליו בחום:)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
