איזבלה החצויה רוקדת טנגו, צעד קדימה ושניים אחורה.
איכשהו היא מתקדמת, תוך כדי נופלת, נחבלת ופוגעת. ושוב טנגו.
כמו בלורי, לצד רומנטיקה, פטקין כותבת לא מעט כאב.
ולצד הכאב בסיפור זה יש איתן. הלוואי על כל נשים באשר הן איתן שכזה.

אני תמיד שמחה לקרוא ספרים של יוצרות ישראליות צעירות שמעיזות ואמיצות לפרסם רומן רומנטי ישראלי מקורי.
הספר טוב. לא מעולה אך העביר לי שבת נחמדה.
יישר כח. ממתינה לעוד.

"אין אדם נתפס בשעת צערו..."


אני מתוודה ואומר. בתחילת קריאת הספר חשתי כעס. הרבה כעס על הגיבורה הראשית. למה היא לא קמה ועוזבת את מערכת היחסים ההרסנית שהייתה קלועה אליה?! אך עם הזמן, הכעס התחלף באמפתיה וחמלה. הבנתי שאני, בתור גבר​, לא יכול לשפוט אותה ושצריך להיות אישה כדי להבין את ההתנהגות של הגיבורה. אין ספק שהסופרת הצליחה להעביר בי קשת רחבה של רגשות...


איזבלה קסלר, גיבורת הספר, בדיוק סיימה את בית הספר למשפטים ומתחילה התמחות במשרד עורכי דין נחשק בצפון תל אביב. במהלך סוף השבוע לפני התחלת ההתמחות, היא פוגשת את איתן אנגלרד, עורך דין מצליח, יפה תואר ורווק מבוקש, אשר נשבה בקסמיה. בדיעבד מסתבר שהוא אחד השותפים במשרד ועומד להיות הבוס שלה. כבר באותה פגישה משהו קורה והמתח מתחיל לרגוש ולגעוש!

איזבלה, שעד לא מזמן הייתה במערכת יחסים בעייתית, מתקשה להחליט האם ללכת אחר ליבה ולהיענות לחיזוריו של איתן או להישאר בודדה אבל מוגנת מפני פגיעה. "ברור לי שאני בבעיה, מצד אחד אני רוצה את איתן וזקוקה לו, מצד שני אני חוששת להיפגע, אני לא רוצה לעשות את אותה הטעות שעשיתי עם אריק." (ציטוט מתוך הספר, עמ' 74)

איזבלה נכנסת לקשר עם איתן בחשש גדול; גם בגלל העובדה שאיתן הוא הבוס שלה ובעיקר בגלל מערכת היחסים הקשה שעברה עליה עם האקס האובססיבי.

מהרגע שאיתן הניח את עיניו על איזבלה הוא הרגיש שחל בו שינוי, הוא הבין שעליו לשנות את דרך התנהלותו בחיים ולבדוק לאן רגשותיו מובילים אותו. איתן מתגלה כגבר אוהב ומגונן, מעניק ומסור ללא תנאים.

לאורך כל הספר היו טוויסטים והפתעות, אף פעם לא היה ניתן לדעת מאיפה יצוץ הפעם האקס הפסיכי וכיצד יפעל. לא הפסקתי לייחל לרגע בו איזבלה תהיה מוגנת, בטוחה והכי חשוב - מאושרת. דמותה של איזבלה הולכת ומתפתחת תוך כדי העלילה והופכת מבחורה שבורה לחזקה ונלחמת על העתיד שלה.

הספר זורק את הקוראים אל מציאות קשה, מציאות שלצערנו קיימת ובאוכלוסייה לא קטנה. נשים כמו איזבלה נמצאות בכל מקום ולא תמיד יש להן את המזל או התמיכה לצאת ממצבן הקשה. ללא ספק הספר מעלה את המודעות לתופעה, מציע פתרונות ובעיקר גורם לקוראים לחשוב, להרגיש ולהודות על מה שיש להם בחיים.


זהו ספר חובה לכל מי שאלימות נגד נשים נוגעת בו! לכל מי שרוצה להיחשף לעולם מרתק, מלא התהיות, לבטים ומחשבות בנוגע לדרך ההתמודדות של הנשים המוכות עם חיי היום-יום....

מחכה בציפייה לספרה הבא! כל כך נהניתי מהספר.

נ.ב.

לפני שתתחילו לקורא את הספר אני מציע לכם להכין חבילת טישו בהישג יד ונשנושים כי אני יכול להבטיח לכם שלא תוכלו לעזוב את הספר....



שלכם,

עומר Omerl@tase.co.il

לפני שתשבו לקרוא את הספר הזה, תכינו לידכם חבילת טישו ואולי גם משהו שאפשר לנגוס בו.

אקדים ואומר שהספר משלב בתוכו: מתח, רומנטיקה, אירוטיקה קלה, שנאה, אהבה, כעס, רוגע, בקיצור בשביל זה המשהו לנגוס בו.

הספר סחף אותי ברמות שלא הצלחתי להוריד את הקינדל מהיד!

כאשר עלה התקציר באינטרנט חשבתי לעצמי, הנה עוד רומן מתקתק מהסוג שאני אוהבת מאוד. כמה ימים לאחר מכן עלה גם הפרולוג ואז הבנתי שזה לא בדיוק אותה שבלונה של רומנים שאני קוראת. אני חושבת שהסופרת לקחה סיכון בכך שפרסמה את הפרולוג מכיוון שהוא לגמרי יוצא ממוסכמות הז’אנר האירוטי שם הוא מקוטלג.

בתקציר נכתב, “בעלת סוד בעברה”, הסוד הוא שהגיבורה הייתה אישה מוכה ואין כאן ספויילר מכיון שלומדים זאת עוד בפרולוג.

כל העלילה בספר סובבת סביב נושא האלימות בנשים ודרך “ההתמודדות” עם חיי היום יום.

שקראתי את הספר מאוד כעסתי על הגיבורה ומעשיה אך ברגע שניסיתי לדמיין את עצמי בנעלייה, הבנתי שאין לשפוט אדם בשעת פחד ומצוקה.

לצערי הרב, הסיפור יכול להיות חלק מהמציאות של כל אחת מאיתנו ואני חושבת שכל ספר העוסק בנושא האלימות בנשים צריך לקבל במה.

הסופרת הצליחה להעביר את התחושות והרגשות של הגיבורה בצורה מושלמת עד כדי כך שהצלחתי לפחד, לכעוס ולהתאהב ביחד איתה.

מומלץ מאוד לקריאה!

איך אני אוהבת את הכתיבה של אורית
עם זאת שהרומן יכול להיות הכי סוער
הוא נוגע בהמון נקודות רגישות
ומשאיר אותך עם חומר למחשבה .

וואו זה הספר הכי גרוע שקראתי בחיי, ללא הגזמה (!)
איך כל כך הרבה נשים נתנו לו יותר מכוכב אחד ?! (בדרך כלל הביקורות באתר משקפות טוב את הספר).
הסיפור לא אמין והדמויות שטחיות ומעצבנות (בעיקר הגיבורה הראשית איזבלה). אין התפתחות בהתנהגות של איזבלה, היא נשארת ילדותית ותלותית. בהתחלה הייתה תלויה באריק האלים, נתנה לו להשתלט עליה בכל אספקט (גם כלכלית) ואחר כך עברה לתלות באיתן, החבר החדש שלה. הייתי מצפה שתלמד לקח מהעבר ותעמוד יותר על שלה, לפחות מבחינה כלכלית. רגע אחד היא לא מוכנה לקבל מאיתן שקל ורגע אחר כך מקבלת ממנו אוטו חדש, תכשיטים וכו' בלי להניד עפעף. חסרת עמוד שדרה לגמרי מתחילת הספר ועד סופו.
לא הצלחתי להתחבר לדמות המסכנה והקורבנית של איזבלה, לא הזדהיתי איתה אפילו ברגעי השפל שלה.
איתן, הדמות הראשית הגברית מדבר כמו אינפנטיל בן טיפש עשרה (ציטוט: "לא הייתה לי חברה, את כולן זיינתי ולא מעבר"). דקה אחרי שהכירו הוא מתוודה על אהבתו לאיזבלה (אמרתי כבר לא אמין ?).
בעמוד 100 בערך נשברתי סופית מהטמטום ומשם עד הסוף קראתי ברפרוף פה ושם עמודים רק כדי לסיים.
לא כדאי לקרוא, עלבון לאינטליגנציה (ולפמיניזם בפרט), בזבוז זמן מוחלט.

חצויה/אורית פטקין
הוצאה עצמית. 2015.
336 עמ'.


גילוי נאות: את הספר קניתי ישירות מהסופרת.

זהו הספר השני שאני קוראת של אורית פטקין.

איזבלה בת 25, נפרדה לא מכבר מבן זוגה לשעבר, אריק וייס, ומנסה להתקדם בחייה.

איזי/בלה/איזבלה, לפני שהיא מתחילה את ההתמחות שלה כעורכת דין, במשרד עורכי דין בצפון תל אביב. היא פוגשת את איתן במסיבת יום הולדת של איה, או יותר נכון נשף שדניאל בן זוגה של איה, אירגן לכבודה.

איזבלה מגלה במסיבה שהיא הולכת להתמחות אצלו, במשרד עורכי דין. המתח מיני מורגש מאוד בספר.

איזבלה נכנסת לקשר עם איתן בחשש גדול בעקבות פרידתה מאריק, החבר לשעבר שנהיה אובססיבי כלפיה. יש לה הרבה ספקות.
"ברור לי שאני בבעיה, מצד אחד אני רוצה את איתן וזקוקה לו, מצד שני אני חוששת להיפגע, אני לא רוצה לעשות את אותה הטעות שעשיתי עם אריק." (עמ' 74).

במהלך קריאת הספר, שמחתי בשביל איזבלה שאיתן מגונן עליה מפני אריק שעדיין רודף אותה, ונותן לה את הזמן מתי שהיא תהיה מוכנה לספר את סיפורה. במקביל גיליתי שגם לאיתן יש צד חושש עקב טרגדיה בעברו.

אורית פטקין כתבה רומן למבוגרים בלבד מבחינת התוכן שלפי דעתי חשוב מאוד – אלימות נגד נשים ודרכי התמודדות.

הכריכה מאלפת, בין היתר אחד הדברים שמשך אותי לקרוא את הספר. התקציר מעולה, והספר זורם; לא רציתי שהספר ייגמר לי כל כך מהר.

"חצויה" הוא הרומן הראשון שכתבה, אך השני שפורסם.

מחכה לספרה החדש שייצא לסופרת – אורית פטקין, כל כך נהנית מהקריאה של ספריה.

קראתי ונהניתי מאוד, מומלץ בחום לב!

אפתח ואומר: מומלץ מאוד!!!
אני חושבת שיש ספרים שצריך להיות אישה כדי להבין את ההתנהגות של הגיבורה.
הספר הזה מתאר הרבה נשים שהכרתי בעבר ובטח עוד אכיר בעתיד.במהלך הקריאה חשתי כעס, שמחה, הזדהות והרבה אמפתיה. יכולתי להבין ולהרגיש את הגיבורים.
אני מאוד אוהבת את הכתיבה של הסופרת ובהחלט מחכה לספרים נוספים שלה.

פספוס אדיר
יש שם כל מה שצריך כדי להצליח ולמרות זאת, הדמויות רדודות לחלוטין, חסר העומק. את אותו דבר שתופס ומטלטל וכן גם גורם לבכות לצחוק להתרגש...

חבל