חלק רביעי של סדרת תשוקות. מודה שאת החלק הרביעי לא רצתי לקנות מכיוון שלא הבנתי לאן אפשר להרים את העלילה שכבר בחלק השלישי נמרחה ואווה הייתה צריכה לקבל סטירה מצלצלת על זה שהיא מרגיזה כל כך.
אבל שפתחתי את הספר פגשתי את שרה והתאהבתי. שרה בת 20 ומתנהגת בהתאם, חצופה, שנונה וטורפת את החיים.
בהלך הספר הרגשתי סוג של מחזור עלילה אבל נראה לי שלשם דנה כיוונה.
כשהספר הגיע לנקודת החצי, שוב חזרנו לאווה והעלילה נתקעה ממש היה לי קשה לסיים את הספר, כאילו די ראבק כמה אפשר לקרוא על מישהי שהיא מהפנטת כל כך שכולם בסביבתה רק רוצים לרצות אותה. וכן לא שכחתי את עניין האובססיה של צבעי עניים מבחינת אווה אין חשיבות לדמות מולה אלה רק צבע העיניים מעניין. והיא כל כך שברירית אבל מצד שני כל כך חזקה. טוב לא בא לך לתקוע לעצמך כדור בראש???
לסיכום העניין חבל שדנה לא סיימה את הסדרה רק עם הצד של שרה. ככה הסדרה הייתה נגמרת בתחושה שמשאירה טעם לעוד,צריך לדעת מתי לסיים בזמן...

כשפותחים את הספר הוא מתחיל במתכון למחשה (ירקות ממולאים) ויחד עם המתכון קורה הקסם הריחות מגיעים עד לחוטם ובלוטות הטעם מתחילות לפעול, כל הספר מלווה בטעמים וריחות מענגים שאחרי הקריאה הצורך לרוץ למטבח הוא כמעט מיידי...
הסיפור שלנו מתחיל עם שרונה בעיר הולדתה אור יהודה (מעוז העירקים) כאשר שרונה מקבלת הצעת נישואים מחיים דודותיה נתקפות חרדה ואז חושפות בפניה את ה"קללה" שקיבלו אותה בירושה מנאג'י בבגדד שנת 1908. הקללה הוטלה עקב קנאתו של נאג'י לאחר שזה ביקש להינשא לאחת מבנותיו של אחיו ונענה בסירוב הוא הטיל קללה על בנותיו של מעתוק, שלא תזכנה להינשא או להרגיש אהובות אי פעם.
לצד התפתותו של הסיפור או של הקללה, אנו זוכים להתגלות (אומנם על קצה המזלג) לאורך חייהם של יהודי עירק. אך לדאבוני הסופרת לא פירטה כל כך על הפרעות שהיו כנגד יהודי עירק בתחילת שנות ה50. וכתוצאה בכך היא לא דייקה כל כך בפרטים הקטנים כמו החתונות שהיו מתקיימים בין ילדים (היו מחתנים את הבנות עוד בילדותן מכיוון שפחדו שהערבים יחטפו אותן, ואז אותה ילדה תהפוך להיות סחורה פגומה).
אך עם זאת היה לי נעים לקרוא על טקסי הנישואין וליל הכלולות שהמשתי הייתה באה לבדוק את טיב הבתולין.
והיו רגעים מסוימים בספר שהחזירו אותי לבית סבתי ללילות שהייתי יושבת ליד מיטתה ובולעת בשקיקה כל סיפור שהייתה מספרת לי על החיים שם, בנימת קול ספק מתגעגעת ספק מוקירת תודה על כך שהיא זכתה להגיע לארץ המובטחת.
עבורי הסיפור חידד לי את תחושת הגעגוע לימים שכבר לא יחזרו.....

אחרי כריסטין,טראביס ואלכסנדר כל אותם החתיכים, הכריזמטיים ומלאי תשוקה הגיעה לידי גיבור שונה ויל טריינר הוא איננו דומה כלל לכל הגיבורים שנזכרו לעיל. ויל נכה בארבע גפיו,שבתחילת ההיכרות עמו הוא מריר כמו תרופה ועוקצני כמו קקטוס. אבל עם המשך הקריאה לאט לאט נפתח ומצליח לחדור אל הלב והוא כובש אותו ומטלטל אותו חזק,חזק.
זהו אינו סיפור אהבה קלאסי אבל זהו סיפור אהבה, שמלמד אותך לקבל ולהכיל בחירות שונות בקבלה ואהבה.
כמסיימתי לקרוא את הספר חנוקה מדמעות המשכתי להרהר עוד רבות בספר ורק אז הבנתי כמה השם של הספר מדויק לסיפור.

"כשסיימתי לקרוא את הספר לא רציתי לכתוב עליו ביקורת: רציתי להתחיל לקרוא בו שוב מההתחלה".
תקראו אותו!!!

22 יוני 1941- היום שבו החבר סטלין הודיע על תחילת המלחמה ברוסיה.
טטיאנה נערה בת 17 יפיפייה וחולמנית נשלחת לקנות מזון. כשאין היא מוצאת את מבוקשה היא קונה לעצמה גלידה ומתיישבת בתחנה ואז עיניה פוגשות את אלכסנדר חייל סובייטי חתיך עם עיני ברונזה ומבטא מוזר, תחילת הספר נותנת חלון לראיית הדמיות המלוות את הסיפור שלנו. טניה החולמנית והנאיבית היא שורדת ללא כוונה כלל לשרוד, אלה מכיוון שהיא חיה בעולמה שלה היא פשוט מצליחה לעשות זאת. למעשה היא הכי צעירה בבית ודווקא על כתפיה מוטלת האחראיות למשפחה ותמיד היא בסופו של דבר בצד הנותן דבר נדיר בימים שכל אחד חושב על עצמו ועל הדרך שלו לשרוד....
אלכסנדר החייל החתיך איננו רוסי ועל כן אופיו שונה מכל שאר הדמיות בספר.
באותה הליכה הם נתקלים בדמיטרי חברו הטוב של אלכסנדר שהוא מייצג את הרוסי הקר שחושב רק על עצמו ובלי בעיה גם ידקור את מי שצריך בגב בכדי לשרוד ולשפר את חייו האומללים.
דאשה אחותה הגדולה אגוצנטרית שרואה רק את עצמה.
האב השיכור והמכה המתאבל על מות בנו פאשה, האם שחוץ מלתפור ולבכות איננה עושה הרבה. והסבים שבורחים להציל את עצמם מאימת התופת.
בהמשך נוספו עוד דמוית כמו מרינה הרעבה תמידית בדומה לחברה כולה ובבושקה שעושה ככל יכולתה למען שהמשפחה תשרוד אבל בכל זאת ממשיכה לחיות בבועה שלה במקביל.
העלילה מסתעפת על פני זמן המצור הקשה בללינגרד וממכישה בצורה טובה את הסבל שעבר העם הרוסי.
אני יודעת שהפרטים אינם מדויקים אבל תרשו לי לדבר בשם עצמי, כשאני אומרת שדרך הסיפור למדתי על סבלו של העם הרוסי יותר מאשר כל שיעור היסטוריה אחר .
(ספויילר בקטנה) המפגש המחודש בין שורה לטטיה שבהלכו התחתנו היה קצת ארוך ומייגע אבל כבר הודעתי בעבר שאני מכורה לקיט'ש אז גם פה הוא נסבל.
בשלב הזה לצערי הרב אני קראתי את גבו של הספר השני ככה שהדרמה סוחטת הדמעות נחסכה ממני, אבל יחד עם זאת המחשבות על טטניה ואלכסנדר ועל כל המסע שעברו על מנת להינצל שאב את כולי לתוכו.

אז אחרי שחפרתי (טוב 700 עמודים אז יש על מה לחפור), אני מודה לכם על שבזכות כל הביקורות והשבחים נחשפתי לספר הזה.
למי שמחפש ספר להתמכר אליו אז זה הספר.
מקווה ששני ספרי ההמשך טובים כמו זה....

אני רווית ואני מכורה לקיט'ש, ובמיוחד לסוג ההוליוודי. זהו אמרתי את זה....
כשחושבים על זה הטעם שלי לא השתנה עוד מימי תחילת גיל ההתבגרות שלי אז פשוט סדרת הספרים הייתה בעלת שם שונה(חלומות מתוקים) לכל מי שמכירה....
אז זהו אחרי הגילוי הנאות שנתתי פה אני יכולה להגיד לכן שסדרת הספרים של אהבה בררך לדבלין היא אותה הגברת בשינוי אדרת כל הסדרה מבוססת על דמויות אחרות מתוך חבורת ברידאן ג'וס אבל סיפור המסגרת נשאר דומה, אהבה שתופסת חזק את הלב ויש צד שרוצה יותר ואחד פחות והסקס הוא תמיד נועז, מרגש ונו טוב נגמר תמיד בפיצוצים וזיקוקים ובסוף יש את ההצעה המיוחלת (אגב נקודת השיא בחלומות מתוקים הייתה הנשיקה הראשונה, כמה תמימים היינו...).
אבל כמו שכבר אמרתי אני מכורה לקיט'ש אז ברור שגם לסדרת הספרים הזאת התמכרתי.
מיועד אך ורק לאוהבות הז'אנר כי מי שלא מתחברת יכולה לחטוף הרעלת סוכר מהמתיקות...

טוב אחרי שקטלתי את הספר השני בסדרה, התלבטתי אם להמשיך לספר בשלישי (ואני שמחה שהמשכתי...)
האמת שההתחלה עדיין הייתה קצת קיצ'ית ודביקה. אבל מהר מאוד העלילה קיבלה תפנית והתגלתה לנו טליה עם כל השדים והפיות שלה כל העליות ומורדות, בן התגלה כאנושי שלא יקבל אותה תמיד ובכל תנאי גם לו יש קווים אדומים.
הספר השלישי בסדרה הוא ספר טוב אז לכל מי שהתייאשה כמוני בספר השני, הספר הזה הוא פיצוי...

אני מתחילה מ"וידוי קטן לקח לי זמן להישאב לתוך הסיפור אולי בגלל שאני מתחברת יותר לספרות מודרנית על כל המשתמע, אם כל ספר אני מסיימת במספר ימים אז לספר הנ"ל נדרשו לי מספר שבועות, אולי זה בגלל השפה הגבוהה שהספר מטובל בה אולי משום הסיפור שהוא היסטורי והצריך ממני לבדוק ולחקור עוד ועוד על האנשים המדוברים(פעם ראשונה שאני קוראת סיפור יחד עם גוגל)
כילדה שגדלה בזכרון יעקב בית משפחת אהרונסון הוא חלק מנוף ילדותה, כך שסיפורה של מחתרת ניל"י הוא סיפור שאני "גדלתי עליו".אך למרות זאת הספר הביא זווית שונה לסיפור המחתרת המפורסם.
בסוף דבריה נאווה מקמל עתיר כותבת על קסם אבשלום שכל מי שהכיר אותו נדבק בקסמו, אכן כך הדבר לאבשלום היו תכונות שלא ניתן למצוא אותם כנראה באיש מלבד אבשלום.וכנראה שגם אני נדבקתי בקסמו של האיש הרבגוני שהיה.

לי דווקא היו נעימים קטעי החיבור של אלמה באך רק היה לי חבל שהיא לא סגרה את סיפורה, והדיאולוגים בין אבשלום פ לאבשלום ש' שגרמו לסיפור להיות קליל ונגיש יותר.

כשעמדתי בחנות הספרים וחיפשתי ספר חדש להתאהב בו התלבטתי אם לקחת את הספר הזה כי חשבתי שהוא מעיין ניסיון להתחקות אחר מלכת היופי של ירושלים(ספר מדהים בפני עצמו).
אבל בכל זאת לקחתי אותו... ומהרגע שפתחתי אותו לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו עד שסיימתי את כולו באותו היום.
ענת הדס מביאה את סיפורה של קורינה החל מאיסטנבול של שנות ה40 כשהיחסים בין היהודים למוסלמים הופכים להיות רעועים ועד לתל אביב של שנות ה70. כל זה כרקע לסיפורה המרגש של קורינה הילדה היפה, המקסימה והתמימה שגרמה לי להתאהב בה ולהתרגש מסיפורה עד דמעות.

לספר הראשון ממש התמכרתי. וחיכיתי כבר ללדת אחיו (הספר השני) אך לאכזבתי הספר השני לא מוצלח כמו קודמו.
למען האמת סוף הספר דווקא הציל את העלילה המשעממת הזאת.
חבל לי, הרגשת פספוס ענקית