שנה שעברה התאהבתי במישהו. זאת לא הייתה זוגיות פשוטה וכיפית קיטשית מלוקקת כמו שהתעשייה ההוליוודית טוענת שקיימת, לא זה היה מציאותי מסוג ההתאהבויות שאסור שיקרו כאלה שפוגעות הורסות מכשלות ומותירות את הבן אדם עם פחות ביטחון עצמי ופחות אמון באנשים. מסוג ההתאהבויות שלא כותבים עליהם בשירים או בספרים- אהבה חד צדדית.
עוד סוג של אהבות שלא מספרים עליהן בדרך כלל היא אהבה דורסנית אהבה בין שני אנשים שאסור היה להם להתאהב אהבה מכוערת שמבליטה את התכונות השפלות בבן אדם כזאת שמובילה להרס עצמי ולכאב תהומי עמוק בבית החזה. אהבה כל כך חזקה שהיא מכלה אותם ואת כל מה שעומד בדרך.
קתרין האנוכית שייכת להיתקליף הגבר הרע לב כמו שהוא שייך לה. אין להם ביררה.
אני שונאת מיינסטרים אני אוהבת שהסופר מכניס אותי לעומק פסיכולוגי אני אוהבת שנותנים ביטחון באינטילגנציה שלי ונותנים לי להיות מאבחנת פסיכולוגית. בקיצור אני אוהבת שלא מאכילים אותי בכפית.
אז תודה אמילי ברונטה על 2 דברים:
1. שהראת לעולם עוד סוג אהבה (כזאת שלא כולה פוצי מוצי)
2. שהענקת לנו ספר מופתי עם עומק והרבה מקום למחשבה.
הרבה מעבר לרומן, מומלץ בחום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
