וואו ספר מיוחד ועצוב כזה עוד לא יצא לי לקרוא בחיים !!!
קראתי המון ספרים עם תוכן עמוק ורגשי שגרמו לי עצב בלב ואפילו להזיל דמעה פה ושם.
מה שקרה לי בקריאת ספר זה היה שיא השיאים. כמו מבול גשם עז שנפרץ מתוך ענני השמיים.. כך נפרצו דמעותיי ללא שליטה והיכולת להפסיק ולעצור.

אב ובנו שנמצאים במערכת יחסים מורכבת.
האב שתקן ומופנם, מסור בכל מאודו לבנו, הנתינה העצומה הדאגה והאכפתיות ללא גבולות מתקבלים אצל בנו יחידו כמובן מאליו.

אהבת נעורים שנרקמת בעצמה רבה ומשתבשת במהלך מקרה בלתי צפוי ומתוכנן.

כמה פעמים בחיינו קורה שאין באפשרותנו לשים לב לדברים הקטנים שקורים לנו בחיי היום יום. והמציאות היא רגילה ושגרתית.. עד שמופיע מלאך כשליח וגורם לנו לראות המון דברים באופן שונה ובזווית ראייה אחרת. רק אז ניתנת לנו היכולת להתעורר ולהתמודד עם אותם דברים .

אני חייבת להודות שהסופר כתב את הספר באופן מותח, מרגש, עצוב ומעניין.
הקריאה זורמת, קלילה, מרתקת וסוחפת במיוחד, בעיקר סוחטת דמעות.
כל מי שיקרא ייכבש כליל !!!

השילוב של אהבת אמת בין הורים וילדים. אהבה בין גבר לאישה. הכיבוד והצורך לעזור לזולת במצבים קשים. החמלה על אנשים חולים בתסמונות. אהבות אבודות למיניהם.
הכל ועוד.. נמצא בספר המדהים הזה .

מומלץ מאוד !!!
(לא לשכוח להכין מראש ממחטות)

איזה ספר מרגש ועצוב.אני מאוד אוהבת איך שספארקס כותב.
הסוף חזק אבל לא מה שקיוויתי.
בעייני אהבה אמיתית זה להיות עם הבנאדם שאני אוהבת
ולראות אותו מאושר איתי!
אני חושבת שלא מקום העבודה או כל דבר אחר חשובים יותר מלוותר על אהבה ,כי בסופו של דבר כל בנאדם שפוי גם כמה שיהנה מעבדותו ירצה כבר לחזור הביתה לזרועות אהובתו..

עיצמו עיניים, קחו את הדמויות שבספר ולכו איתן הכי רחוק שתוכלו...ובסוף דמיונכם, כשנראה לכם שהגעתם לקצה - תנו עוד מתיחה קטנה, וקיבלתם את התוצאה שלשם התכוון הסופר להביא אותנו.
ארשה לעצמי להשתעשע בתג של מבין ומפרשן את ניקולס ספארקס, ובטוחני, שהוא לא יכעס...
איך אומרים במחוזותינו: "זקני צפת לא זוכרים..."? ובפרפראזה למשפט זה: זקני הרומנטיקנים לא זוכרים ספר אהבה שהשאיר בהם את רישומו העמוק - כפי שספר זה עשה!
הסיפור אינו עוסק רק באהבה בין בני זוג צעירים - שהרי זה מובן ונהיר, וסביבה נסובה העלילה. כאן מדובר גם באהבה כלפי אב הסובל מהפרעה מסוימת, אהבה שמתגלה באיחור, מנקודת ראות שונה - ואין דומה לה. אהבה בלקבל את השונה מאיתנו (שמקומה, בואו נודה, בעיקר בספרים). אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבת אמת - ושבעבורה מוותרים על המתנה הטובה ביותר שקיבלת בחייך...
בקיצור, לאן שתפנו - לא תתאכזבו. בעיקר מעומק התיאורים שבאהבת אב-בן, ולהפך, ואיני בטוח שתפגשו רבים כמותם...פשוט, נ-פ-ל-א!
מי שקרא ספר או שניים של ספארקס ומודע לתבניתם, מן הסתם, לא יופתע גם כאן. ואולם, אם קראתם מספר רב יותר של ספרים, ותנסו לבחון איזה מהם הוא היפה ביותר. אומר בצורה ברורה, שמבחינתי, זהו הספר הטוב והמרגש ביותר שלו!
עברו מספר ימים עד שנרגעתי מכל העלילה. והאמת? מי בכלל היה מעוניין להירגע? למה, מי רודף אחרי? המשכתי "למתוח" את החוויה ואת הרגע ככל שנזכרתי בו, כאילו אני היא אחת הדמויות...
ולסיום. הספר מיועד, גם, לכל מי שחושב שראה את כל סוגי האהבה - ומשוכנע ששום דבר כבר לא יפתיעו.
ולאחר כל הסופרלטיבים, עדיין יש בו "חיסרון" רציני אחד: הוא קצר מאד ומסתיים לאחר 175 עמודים בלבד...
**נהניתי "בטירוף".

רק ניקולס ספארקס יכול לכתוב כזה ספר רומנטי טוב.
ג"ן אשר מתאהב בסוואנה אהבת אמת,
נאלץ לתת את כל מה שייש לו למען האהבה,ספר כזה
עצוב ומראה כמה מי שאוהב אהבת אמת יכול לוותר
ולתת נתינה כל כך גדולה.
חייבת להודות לחברות שלי מהסמניה רינת ונדיה
על ההמלצה לקרוא את הספר.

***** זה עתה סיימתי את הספר.
ספר מדהים ועצוב כאחד.ומרגש במיוחד..
ילד בשם ג'ון גדל לאבא אוהב שטיפל בו בכל אהבתו
בשעה שאימו נטשה אותו לאחר לידתו.
ג'ון הכיר את סוואנה בחוף ששם היה גולש כהרגלו
מידי יום..וכאן התחיל כל הסיפור היפה שמסופר בספר.
סוואנה נשבעה לחכות לג'ון עד תום תקופת שרותו
אבל הרבה מים עברו בים...ואיתם האכזבות.
ג'ון לא ליקק בחיו דבש,מות אביו,חבריו נפגעו ביחידה
ולהשאר לבד זה לא פשוט!אתם מאמינים לי נכון..
אתם חייבים לקרא!את השאר השאיר לכם מבלי לקלקל.
אני מודה הספר לא השאיר אותי אדישה היו קטעים
פשוט לבכות להתרגש ולחוות כאילו זו אני אז בבקשה!

הספר פשוט מדהים עצוב!
היו לי פשוט רגעים בספר שבכיתי!
פשוט ספר מרגש ואמיתי עד כמה שספר יכול להיות!
ממליצה עליו בחום!
הסוף עצוב כמו כל ספר של ניקולס ספארקס!
שמתי לב גם שבספרים שלו הוא כותב על "המחלה" שיש לדמיות בספרים קצת עצוב!

אח איזה ספר מקסים, ניקולס מצליח בעוד ספר טוב, איזה כתיבה מקסימה, פשוט מקסים, לפי דעתי הרבה יותר מהסרט, תקראו ותהנו, ממליצה בחום,

מזמן לא קראתי ספר של ניקולס ספארקס (קצת נמאס לי מהסגנון, האמת), אבל בעקבות הסרט "ג'ון היקר" החלטתי לנסות שוב...
והמסקנה הבלתי נמנעת היא:
מה יש לניקולס ספארקס נגד סוף קטשי ושמח?! למה הוא כל כך אוהב לסיים את הספרים שלו בטרגדיות??
הכתיבה יפה (אם כי דרמטית מידי ומלאה קלישאות), הדמויות מתוארות טוב, יש אפילו עומק...
אבל על האימרה "סוף טוב הכל טוב" הוא כנראה לא שמע.
בשביל חובבי הסוף הטוב (שאני בראשם) - זה פגם די רציני...
אבל בהנחה שמתעלמים מזה - ג'ון היקר הוא ספר ממש נחמד.

ספר מ-ע-ו-ל-ה בכל מובן המילה.
קראתי אותו בנשימה אחת,
באמצע התחיל טפטופי דמעות ולקראת הסוף ירד המבול.
הזדהתי עם כל הדמויות.
במיוחד היה לי הבנה והזדהות עם דמות האבא לאחר הגילוי של התסמונת שלו.
ספר עם הרבה עוצמה ורגש
בין הטובים שקראתי.
הטביע את חותמו עמוק בתוך ליבי.
ממליצה בחום