"תפסת מרובה - לא תפסת" אמרו חז"ל, וזה מה שקורה בספר הזה. לתוך תעלומה על אובדן של כלי שחמט עתיקים הסופרת דוחקת ודוחסת כל דמות היסטורית רלוונטית לתקופה, אם צריך ואם לא צריך, ובכך היא יוצרת מצב כאילו היא רוצה ללמד אותנו היסטוריה, וזה גורע מאוד מהמתח של הסיפור שהיא מספרת. לזכותו של הספר יאמר שהסופרת השקיעה רבות בלימוד האיזורים הגיאוגרפים שהיא מתארת, ובתרבויות של המקומות עליהן היא כותבת. וזה בעיקר מה שעניין אותי בספר, כי התעלומה שהיא כותבת עליה די פשטנית, ולפעמים גם לא אמינה.

אכזבה גדולה. רומן היסטורי צריך בראש ובראשונה לא לזייף ברישומים ההיסטוריים. כאן יש הרבה עיוותים של שמות ערביים, המצאות של מקומות והכותרת - המצאת קטעי היסטוריה שלא היו ולא נבראו. זה מילא - אבל כשהקטעים הללו גם לא מסתדרים הגיונית עם ההיסטוריה הידועה, זה מוגזם.
אז זה לא רומן היסטורי.
אז מה זה כן?
ספר הרפתקאות - חלש מאד.
ספר אהבה - בוודאי שלא.
ספר מתח - אין שום קשר למושג.
ספר עם 640 עמוד - בהחלט כן.
אבל בספר כזה חלול, אחרי שאיך שהוא הגעת אל סופו, אתה שואל את עצמך - למה התחלתי ומה בעצם היה שם.
בקיצור - תזהרו. אל תתפתו מהכריכה האחורית, אל תתרשמו מהעובי, אל תאמינו לתמונת העטיפה.

לקרוא אם את/ה מוכרחים

עוד אחד מהספרים שמסביר כי: לישו יש בת/או בן/ יש חפץ עתיק מהתקופה הקדומה בעל ערך או קסם...(מחק את המיותר)
תוסיף לסלט בחורה נפחדת/ אמיצה (מחק את המיותר), התאהבות עם גיבור.
ובכלם מעורבים מסונים(בונים).
הספר הזה מלאה במיוחד כי הוא מנסה למצוא הקבלות בעלילה בין שתים או שלוש תקופות.
בנוסף לכל הוא כתוב רע.
למה בכל זאת נתתי נקודה? כי כל סופר, צריך איזה עיגון במציאות. לכן היא מביאה סיפורים ואנקדוטות היסטוריות מדויקות.
היות ואני אוהב היסטורי נהניתי מעט. כי גם שם המידע המובא הוא חלקי ולפעמים תפל.

האם זה הוגן לכתוב ביקורת על ספר שהפסקתי באמצע? לא יודע. אולי במקום ביקורת - צריך לקרוא לזה אזהרה!!!
אז ככה - מדובר בספר מ-א-ו-ד עבה. ממש מעיק להחזיק אותו ועוד יותר מסוכן להירדם כשהלבנה הזו מונפת מעל הראש ועלולה, חלילה, לנחות על הפרצוף ולייצר סטייה במחיצת האף.
מדובר במעין צופן דה וינצ'י לסוגיו, אלא (וכאן הקטע המוזר!!!), הוא נכתב בסוף שנות השמונים.
רוצה לאמר: הספר התפרסם דור שלם לפני צופן דה וינצ'י וככל הנראה לא דגדג לאף אחד את בלוטת העניין. הוא לא הוסרט, לא אוזכר וכמעט ואיננו קיים.
וכל זאת מדוע?
אולי בגלל שהוא עוסק בפרטים משמימים וחסרי תועלת ותוחלת שהופכים פרק של 3 עמודים למעמסה של 15 עמודים?
ואולי כי בדומה לספרים מהז'אנר (המבוך של קייט מוס למשל), הוא נע בשני קווים מקבילים - האחד בימי הביניים והשני כיום, אלא ש"כיום" הוא שנות השבעים בארה"ב אשר אין לי שום דברך או רצון להתחבר אליהן?
ובכלל - כשקוראים מותחן קצבי, לא מוזר מעט להתפעל מטלפון סלולארי, מחשב חלשלוש שממלא חדר שלם או מכונה שמעבירה ניירות ממקום למקום?
בקיצור - שמרו על הזמן יקר הערך (ועל מחיצת האף) והמנעו מהשיעמומון המייגע הזה.

אה כן... זה על שחמט!

המנעות נעימה!

ספר טוב, עמוס לעייפה בהיסטוריה של צרפת ומזרח התיכון....הבניה של הסיפור מעניין, קצת מעייף כל דמות והסיפור שלה היה אפשר לגמור את הבניה הזאת כבר בהתחלה ולא להעמיס על הקורא.

ברוח של יוליוס קיסר (באתי ראיתי ניצחתי)
קניתי קראתי נהניתי.

ואם לפרט ספר קליל ,עם המון אנקדוטות הסטוריות ,
עם עלילה די צפויה ,היינו בסגנון הזה מימי צופן דה וינצ'י וחיקויו ,דבר אחד מתמיה אותי ,על גבי הספר
רשום שהזכויות הן משנת 1988 דהיינו היא ממש לא קראה את דן בראון אולי הוא קרא אותה?נקודה למחשבה.
ומה שחשוב שיש סוף,יש פתרון (צפוי אמנם)אבל לא השאירו אותנו עם אי ידיעה מה באמת קרה ,כמו בחיקויי דן בראון וכד'.
נחמד להעביר איתו שבת גשומה בכיף.

הספר אינו יצירת אומנות אך הוא ספר מותח, מהיר, מעניין ונוטף היסטוריה
ממליצה לקריאה מהנה וקלילה

ספק מתח טוב על רקע המהפכה הצרפתית