"...כל הפיות שחדרו לתוך פיה, כל הידיים שתפסו בשדיה ובערוותה, כל איברי המין שנתקעו לתוכה וסיפקו הוכחה חותכת לפריצותה, גם קידשו אותה בו בזמן באופן כלשהו...". לא, אין זה קטע מתוך סדרת ספרי סטאלג, זהו קטע שבעיני מייצג באופן הבוטה ביותר את הקשר בין "אהבה" ללא מיצרים (ובכוונה אני שם את האהבה במרכאות שכן כלל לא ברור אם זו אהבה או יותר תלות) לבין הרצון לנתינה ללא גבולות עד לאובדן מוחלט של האני לטובת סיפוק מאוויו של מושא ה"אהבה" ושל חבריו. האם אנחנו מקבלים תשובה לזה ב"...כל עוד את שלי אינך חופשיה לסרב לי, אבל את תמיד חופשיה, את יודעת, לסרב להיות שלי......"? אני לא השתכנעתי שכן.
למרות הציטוט הפרובוקטיבי משהו זהו אינו ספר פורנוגרפי. ממש לא. אני בספק אם מישהו או מישהי יחושו במהלך קריאתו התעוררות מינית כלשהי למרות הקטעים הרבים בספר שמתארים באופן מפורט למדי אקטים מיניים. הפרברסיה וההקצנה נוטלים כל עוקץ מעורר מינית אבל הם בהחלט מעוררים.... את המחשבה.
נניח לרגע בצד את ההקצנה שבספר ונייחס אותה לרצון לעורר עניין ולהדגיש סדרת רעיונות או להעלות מספר שאלות שכולן נסובות סביב נושא מערכות היחסים בין נשים לגברים.
- האם נשים, בשביל לזכות באהבה, מוכנות לתת מעצמן הכל, עד כדי ביטול עצמן? הספר נפתח בסצינה בה היא נלקחת על ידי מאהבה לטירה בה היא עומדת לעבור סידרה של התעללויות מיניות שכל מטרתן שבירת עצמיותה והכנתה לקבלה מוכנעת של בעליה.... (נתעכב על מילה זו בהמשך). O אינה מביעה כל התנגדות למהלך זה. למה?
- האם מערכות היחסים בין גברים לנשים הן שוויוניות? כלומר, האם הבחינה של מה שנראה כמו שולט ונשלט היא בחינה נכונה ובעצם עלינו לבחון את מערכת היחסים בפריזמה של מה כל אחד מקבל ממערכת היחסים הזו (הגברים מקבלים תחושת שליטה, O מקבלת תחושת התעלות דתית). כגבר אני לא אבין את התחושה הדתית, אין לי מושג אם אשה תזדהה עם הצורך בשליטה והנה לכם מערכת יחסים שבבחינה "אובייקטיבית" נראית מעוותת אך מבחינה "סובייקטיבית" ממלאת את שני הצדדים. נוגה ומאדים???

אמנם הספר מדבר על בעלות של גבר על אישה במובן ownership ולא במובן של husband אבל אני חייב לפתוח לרגע סוגריים ולהתעכב על הנושא שכן במובלע הוא עוזר להבין, אפריורי, שהשפה שהיא ראי של תרבות, מתארת מערכת יחסים לא שוויונית של בעלות שבין בעל לאשתו בדבר השגור ביותר - נישואין. אז מה לנו כי נלין ונקצף על מוכנותה של O לוותר על עצמה אם זהו בעצם תוצר של אבולוציה חברתית ארוכת שנים (שנסדקת רק בכמה עשרות שנים אחרונות וגם זה רק בעולם המערבי). ואם מישהו חושב שזה יחודי לעברית, נכונה לו אכזבה שכן המילה husband מקורה במילה husbandry במשמעותה "משק בית" במובן הרחב של בית, חווה, צאן וכו', כלומר האשה היא חלק מהרכוש גם באנגלית...

לפני סיכום אי אפשר שלא להתעכב לרגע על העטיפה. ציור של אגון שילה הוא מסר ברור שכל כולו אומר פרובוקטיביות in your face. שילה, איש הזרם האקספרסיוניסטי, נעצר והואשם בשידול של קטינה, בפורנוגרפיה והתפרסם בציורי העירום הבוטים שלו. לשים ציור שלו על העטיפה הוא מסר ברור של הקצנה שבאה לתאר מצב שהוא ביסודו מאוד אנושי.

לסיכום, סיפורה של O הוא סיפור על המתח שבמערכת היחסים שבין המינים. האם זהו סיפורה של אישה שהיא חסרת זהות?! בעיני כן אם כי יש שעשויים לראות בבחירה באות O סימבוליות להיותה "שלמה"; "עגולה". לך תדע..... כגבר, לא אהבתי את האופן שבו מתוארים הגברים: סדיסטיים, שתלטנים, רכושנים (כן, אני יודע, אנחנו כ-gender כאלה, אבל זה עדיין לא נעים לראות). גם לא אהבתי כל כך את ההקצנה. לא צריך להיות בוטים כל כך כדי להעביר מסר. הבוטות הזו, בעיני, מאפילה ב"זמן אמת" על המסר שכן אתה שקוע בגרוטסקיות של המצב ורק עכשיו, מספר ימים אחרי שסיימתי לקרוא אותו, אני מסוגל לשבת ולכתוב עליו, בראיה מפוקחת יותר. ואולי בזאת גדולתו. הוא נשאר איתך גם אחרי שהוא מסתיים. אני לא יודע אם גברים ונשים יקראו אותו באותו אופן. אני חושב שלא. לפנתיאון הספרים שלי הוא לא ייכנס.

ספר נוראי מתחילתו ועד סופו. לדמויות יש עומק של שלולית והעלילה אמינה כמו סרט הפורנו הממוצע ומעניינת כמוהו. במקום לטפל בנושא המורכב, האפל והרגיש שבו מתיימר לעסוק הספר באזמל מנתחים, הסופרת בחרה להכות בו בפטיש (או שמא להצליף בו בשוט?).

O לא חווה אף רגש מלבד הכאב והאושר שהכאב מסב לה, היא לא מתייסרת או מהססת. למה היא מוכנה לוותר בקלות רבה כל כך על החיים הרגילים שלה, העבודה שלה, הבגדים שלה? מה דוחה אותה כל כך בחיים הנורמטיביים ודוחק אותה לחיק ההתמסרות וההשפלה הטוטאטליים? מה מושך אותה בכאב ובהחפצה? כיצד היא מגדירה אהבה, ולמה, אם מאהביה אוהבים אותה רק בזכות כניעותה, היא לא חוששת שכל אחת אחרת יכלה למלא את מקומה? האם באמת אפשר לקבל החלטה כזו בלי לבטים, בלי חששות, בלי להחליט ולסגת, בלי להקדיש אפילו מחשבה למה שנמצא על כף המאוזניים?

בהיעדר תשובות לשאלות הללו הספר הוא פשוט מונולוג ארוך וחוזר על עצמו של פורנוגרפיה זולה. "או הרגישה שפיה יפה, שכן מאהבה הואיל להיתקע לתוכו, שכן הואיל להציג לראווה את המעשה, ובעצם, שכן הואיל להרעיף עליו משפעתו. היא קיבלה אותו כקבל אל, שמעה אותו זועק, שמעה את צחוקים של האחרים, וכאשר קיבלה אותו התמוטטה, פניה אל הריצפה". נו, באמת. זה לא חתרני, זה סתם לא אמין.

ישנן שתי מילים שאסור להן לדור יחד באותו משפט: סקס ושיעמום. אבל זה יותר חמור מזה. זה למעשה לא ספר על סקס כלל וכלל ולכן הויכוח האם זו פונוגרפיה או ארוטיקה לא רלוונטי לדעתי בסיפורה של O. הספר למעשה הינו על הכנאה והשפלה. שתי תכונות כל כך אנושיות. בתחילת הסיפור עוד יכולתי להזדהות עם רצונה של O להתמסר לחלוטין, לרצות תוך כדי השפלה וכאב- הכל למען אהובה. אך ככל שהסיפור התקדם והפך אכזרי עד "חולני" כך הפסקתי להזדהות והתחלתי להשתעמם... דילגתי על חצאי עמודים ולבסוף על עמודים שלמים- לא דבר טוב בספר. אין צורך להחליף את התמונה על הכריכה ( כמו שביקשה אחת הקוראות) הוא מיצג היטב את התוכן.

הספר "סיפורה של O" נח על המדף שלי כמה שבועות טובים לפני שאזרתי את האומץ כדי לגשת אליו. סיפורה של O יטלטל אפילו את הנועזים ביותר שבינינו, יעורר טריגרים אצל רוב ה(א)נשים שחוו מערכת יחסים, לכאורה, לא בריאה, הרסנית.

וזהו אכן ספר קשה לקריאה, תוכנו מכעיס ומזעזע, התיאורים הפולשניים גורמים לתחושת אי נוחות ולא פעם התחשק לי לסגור אותו ולשכוח אותו על המדף לנצחי נצחים. אז למה בכל זאת הוא ספר גאוני? כי הוא גורם לך לחשוב. הוא גורם לך לתהות איזה סוג של אהבה גורם לך להתמסר בצורה כה טוטלית למאהב שלך, הן במובן הנפשי והן ומובן הפיזי. O מוסרת מרצונה לאהוב ליבה את חירותה, את גופה, מבטלת את כל מי שהיא למען מטרה אחת בלבד - לרצות אותו. למה זה מכעיס ומרגש אותי כאחד? אולי כי אינני יודעת האם סוג האהבה הזה אכן קיים, או שמא זוהי אהבה שבמקום נסתר ומודחק בתוכינו, אנחנו דווקא מייחלים לה, רוצים בה, אך מפחדים מהשלכותיה, יודעים שהיא תהרוס אותנו ובו זמנית תסב לנו את הסיפוק הכי גדול שניתן לחוות?

שלא תטעו - הספר לא מתאים לכל אחד או אחת. אבל מי מכם שרוצה להיפתח לסגנון קצת אחר, לאהבה קצת אחרת, אני ממליצה על הספר הזה. הכעס ושתחוו בקריאת הספר היא לגיטימית, וכך גם ההנאה.

הספר מאתגר, כתוב היטב, סוחף, מעמת אותך עם עצמך.

ההיתקלויות הראשונו' שהיו לי עם הכניעה שליטה סאדו מאזו הם בספר הזה, ובסרט ירח מר. מגיל מאוד מעיר בהם ראיתי וקראתי הכל מתוך עקשנות מרדנית עוד לא הבנתי את המשמעות האמיתית של הדברים, עד שהמילה "פטיש" הפכה לבדיחה פרטית שלנו בתיכון והרכב הפאנק החביב עלי מקפיד להכניס לכל אלבום שיר על לסביות שמנות במערכת אדו מאזו ומיני כאלו.
כשאני עדיין מפוצצת תוויות של שוטים, קשירות, מגפי עור, קולרים וכו' בגלל הספר הזה, מישהו שיצאתי איתו הציע לי לקרוא את הספר ואפילו הביא לי אותו כדי שאבין את ההבדל בין קינקי לבדס"מ.
וזו הפעם השניה שקראתי את הספר, מנסה להבין את הפער המחשבתי שלי כעת.
זה עדיין לא מושך אותי ולא ממש הבנתי מה החירמון והסיפוק שעושה השפלה.
גם שליטה לא ממש הדליקה אותי, למרות שמידי פעם הירהרתי כמה גברים נהנים כשפוקדים עליהם להוריד את הפח, כמה נשים נגנבות מיחס מגעיל.
הרבה פעמים טועים במבנה הגוף הצנום שלי ובגישה הותרנית שלי כדי ליחס לי תכונות של אחת שנהנת מדברים מהסוג, אבל הספר הזה הביא אותי לידיעה שכל אחד יעשה מה שבא לו, כל עוד הוא נכנס לשם בהסכמה ואוהב את זה.
בילדותי קראתי אותו כדי להזדעזע ולמרות, כיום אני יודעת שמדובר בספר שהיה יוצא דופן בתקופתו, בכתיבתו וביחס לאותה סופרת.
לא יודעת אם להמליץ, אבל זו אבן דרך בספרות אירוטית על יחסי שליטה שמכניס אותנו לעולם אחר.
לא לכל אחד. לא לי בכל אופן.

זוהי ביקורת על הכריכה של הספר. אני פונה לסופר/ עורך/ מאייר ... אנא החליפו את האיור שעל הכריכה של הספר באיור אחר פחות בוטה , פחות חושפני, פחות נועז ופחות גס. אני במבוכה להכניס לביתי ספר עם כריכה כזאת. אם הספר טוב הוא ידבר בעד עצמו בלי להשתמש באיורים מיניים שכאלה. אמתין לכריכה חדשה.

אהבתי את הכמיהה של O לרצות את אהובה. אהבתי את הכניעות הבלתי מתפשרת.
לא אהבתי איך שהיא "עוברת ידיים"...
http://blog.tapuz.co.il/drmr

ספר מעולה ומהנה.

לא מתאים לאנשים שאין להם Open minded ויש כאלה למכביר בישראל.

טרילוגיית 50 גוונים מחוויה ליד הספר הזה.

מומלץ.

הרעיון של הספר מעניין, מושך אותך לקרוא.
לגבי הביצוע יש לומר שהיו חלקים בלתי נשכחים, תיאורים פולשניים שמושכים אותך לקרוא עוד, אבל יחד עם זה הספר מאוד נגרר וחוזר על עצמו. מוזה שלא החזקתי מעמד עד הסוף. לא בגלל התיאורים הקשים, אלא פשוט כי השתעממתי.