אני אמנם נערה בגיל ההתבגרות ולא אופייני לנערות בגילי לקרוא ספרים בסגנון הזה, אבל אני מאוד אוהבת את היצירות של ש"י עגנון.
הספר מדהים ומרתק, הוא לא יצא לי מהראש אחרי שקראתי אותו. חובה קריאה

מי שלא קרא תזרקו הכול ולכו לקרוא.
זה סיפור שהוא יצירת מופת, לא לדבר על זה שעגנון הוא אות ומופת לכל יוצר באשר הוא.
זה סיפור שמונח לפניכם כבצל בעל שכבות על שכבות של משמעויות ניואנסים ורמיזות.
אבל מה שמיוחד הוא שהפשט הוא עולם ומלואו.
אדונית שיקסע שהיא דוגמא מהלכת לאיך פאם פאטאל צריכה להיות, על כל השטיקים שאשה צריכה לזרוק לגבר אותו היא צדה.
רוכל שהוא האב הטיפוס הקלאסי של גבר ממוצע שרק רצה להרוויח קופה קטנה ולא יודע על מה הוא נפל ונופל שדוד.
רציתם מתח? קיבלתם. רציתם אימה? יש רציתם אירוטיקה? קחו
רציתם מדריך לנשיות אולטימטיבית? בבקשה.
מה שרציתם מכל אספקט של משחק המינים עגנון מספק לכם במלאכת מחשבת אלמותית.
מי שקרא ונותר אדיש מוזמן לפנות אליי מסקרן אותי אם יש בריה כזו באיזור.

בהתחלה חשבתי לא לכתוב חוות דעת על הסיפור הזה, משום שכמעט כל מה שאפשר להגיד על הסיפור כתוב בויקיפדיה, כך שמי שרוצה להבין את המשמעויות הסמויות והגלויות מאחורי הסיפור פשוט יכול להסתכל בויקיפדיה או לחפש באינטרנט ולקרוא את המשמעויות. בסופו של דבר, אפשר להבין מדברי שהחלטתי לכתוב חוות דעת על הסיפור כי בכל זאת יש לי מה להגיד עליו.

הסיפור, מביעה ביקורת על תהליך ההתבוללות (תהליך שבו הגויים מטמיעים הטמעות תרבותיות וחברתיות בקרב היהודים.) ועל מצב היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה (הסיפור נכתב בזמן מלחמת העולם השנייה בשנת 1943 ). לפני שקראתי את הסיפור הייתי מודעת למצב הזה שהיהודים מתקופות זמן שונות היו מושפעים מהתרבויות של המדינות שמסביבם ולצערי המעגל הזה חוזר על עצמו גם בימינו ולכן, המסר המרכזי של הסיפור רלוונטי גם לימנו. לא מזמן כתבתי לרגל יום הולדתה ה-70 של מדינת ישראל מאמר על השפעת התרבויות שמסביבנו על השפה העברית. מוזמנים לקרוא https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=105779

הסיפור מספר את סיפורם של יוסף (הרוכל) ושל הלני (האדונית) כמו שידוע לכם אדונית היא אישה ממעמד גבוהה לעומת זאת, הרוכל הוא איש ממעמד נמוך. יוסף הוא רוכל יהודי המסתובב ביער עם קופה (מעין תרמיל גדול) שבה הוא שם את מרכולתו ומחפש קונים. במהלך הסתובבותו הוא מוצא בִקְתָּה ומגלה ששמה גרה הלני אדונית נוצרייה. האדונית קונה ממנו סכין ציידים. לאחר שהיא קונה ממנו סכין ציידים הוא מבקש ממנה מקום ללון בו. בהתחלה האדונית לא מסכימה אבל מאוחר יותר מסכימה לו לאחר שהוא מתקן לה כמה דברים בביתה. במהלך הסיפור האדונית מסכימה לו להישאר בביתה לאורך זמן והרוכל נהיה כמו בן בית ומשם העניינים מתחילים להסתבך.

לפי דעתי הסיפור הוא סיפור מעניין, יחודי ומפתיע. אני באופן אישי התחברתי מאוד למסר שהסיפור מנסה להעביר אבל פחות התחברתי לסיפור עצמו. אני לא יודעת למה אני פחות התחברתי לסיפור ולכן קשה לי להסביר את זה. הסיפור עצמו גרם לי להרגיש תחושה של אי נוחות במהלך הקריאה, אני חושבת שגם המשורר ש"י עגנון התכוון לעורר בי את התחושה הזאת. אבל בלי קשר לזה עדיין הרגשתי שאני לא מתחברת לסיפור עצמו, למרות שהוא נחשב ליצירה ספרותית ידועה בישראל ואפילו אם אני לא טועה עשו עליו מספר רחב של עיבודים.

בסופו של דבר, אני ממליצה לכם לקרוא את הסיפור. הסיפור משקף נקודת מבט מעניינת לגבי תהליך ההתבוללות של היהודים ואולי הוא גם יגרום לכם להיות יותר מודעים למצב שלצערי קורה גם היום.

מוזמנים לקרוא גם את מה שכתוב בויקיפדיה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%93%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%9C

אני מוכרח להודות שהסיפור הזה לא עוזב לי את אזור המחשבה. מסרב לצאת, אוכל לדקלם אותו ואת מסקנותיו לנצח. הודות למורה אלמותית לספרות כמובן. עלילה שאינה מותירה מקום ולו למעט ספק. יוסף הרוכל היהודי כמשל על יהודי אירופה המסרבים לקבל את צלו העולה של היטלר. בין אם ברפת הישנה ועלייה לחדר הכלים הקטנים שיצאו מכלל תשמיש, ומשם אל מיטתה של האדונית. לבין שחיטה לא כשרה, לבישת בגדי חופש והתרחקות מן הדת.יוסף עושה הכל בכדי לשאוף חיי נוחות.

אגב,
בהיותי אדם חילוני מצאתי עצמי לא פעם מסרב לקבל את הכתוב בדבריו של עגנ"ון. ומתבייש במעשיי דקה קצרה לאחר מכן, כמכור לתחביר המושלם. הקבלות מן המקורות הותירו אותי שבע ונלהב. "חיה רעה אכלתהו" הוא משפט שניתן לשחרר להמון זועם לעת ערב.

ואם בכך אמורים הדברים, כל שנותר הוא לאחוז היטב באילנותיו של שמואל יוסף ולהודות על האמת.

"דמך קר יהודי" זה משפט מלהיב בכל עניין וכתובת.