בלולאת מוביוס

ברומן ביכוריו המפתיע במקוריותו רוקם חן הרמן פנטזיה אפלה הקושרת בין אינטימיות משפחתית סבוכה, מציאות דיסטופית מסתורית ותכניות ריאליטי - ומעמתת את הקורא עם השאלה כיצד מתים בעולם שלא ניתן לחיות בו




אילו יכול היה יקום החידה עוטה הצל הנשקף מבעד לרומן ביכוריו של חן הרמן, "הרבבה", להפוך מבדיון לממשות ולהתגשם כצורה בעלת נפח בזמן ובחלל, סביר להניח שהיה נגלה לעינינו בדמות קליידוסקופ רב-ממדי. בשלוש רמותיו – הפנים-עלילתית, הספרותית והמטא-ספרותית – ניתן לדמות את הטקסט לתצרף בלתי פתיר שהאינטגרציה האפשרית בין פיסותיו, קרי, בין רובדי הפרשנות המגוונים שהוא פותח להם פתח, משתנה בהתאם לזווית ההתבוננות ולפיכך חומקת תמידית מהשגת הצופה.

במישור ההוויה המתוארת עצמה, משולה כל ישותם האנושית של דרי העולם המסקרן ועוכר השלווה שבורא הספר להשתברות קרני אור מקרית, ארעית וחולפת, שהתפוגגותה החוזרת ונשנית חושפת את המנגנון הפיזיקלי העירום העומד בבסיסה, רק כדי ללכד את מרכיביו שוב בן רגע לכדי צירוף שרירותי נוסף בדמות נפש ותודעה חדשות. הקיום, על מלוא היבטיו הפיזיים והרוחניים, עומד בסימן הרבבה, 10,000 חומרים אנושיים, מחוללי חיים וגוף, שהם בגדר קבוע המתגלגל באינספור מופעים שונים. אותה עיסה חסרת צורה מתרקמת פעם אחר פעם כאדם העובר מסלול חיים מלא, מלידה עד מוות, כאשר לאחר פטירתו הופך יסודו האורגני ליילוד חדש, לאו דווקא מאותו המין.

הקשר בלתי-ריאליסטי זה מתבהר לקורא בהדרגה מבעד לזרזיפי חוויותיהם של ספיין, ובמידה פחותה של אחיו התאום טייל, הדמויות הראשיות ברומן. השניים ממלאים תפקידים בכירים בהפקה של מעין תכנית ריאליטי, במסגרתה חולים חשוכי מרפא מתנדבים לעבור המתת חסד ותחייה מחודשת על גבי במה, בתמורה לביטחון כלכלי והשכלה ראויה לממשיכיהם. אולם בעלטת שולי העיר, במחסניו הנטושים של אזור תעשייה אפרורי, מבצבצים קצוותיו הפרומים של שלטון הרבבה וגרסא בלתי מיופה, אלימה ואכזרית של ריטואל ההתחדשות היזום מעניקה לקהל משולהב יצרים את תחושת ההתעלות והפורקן שבהד קלוש של מגע בלתי מתווך עם מוות שאינו קיים.

צל כבד אחר האופף את העלילה הוא פגם יסודי בחומר האנושי ממנו נוצר טייל, אשר הופך את החידלון הממשמש ובא לנוכח-נפקד מתמיד בחייהם הקצרים מדי שלו, של קודמיו ושל ממשיכיו. השכול ההופך כתוצאה מכך לתוואי עולמו של ספיין מתגלם בגלגולי הלולאה המוסיפה להדק את גורלות המת והחי בדרכים בלתי צפויות המערערות בהדרגה כל סדר, ארגון ומשמעות אנושיים שיש בהם כדי להפוך את הקיום לנסבל. מתוך לולאת ושלשלת-שושלת החנק בהן הוא נתון מבכירה ומתגבשת בהדרגה במחשבתו הכהה של ספיין הכרעה מטרידה. עוטה מסכה ואפוף בעלטה מפנים ומחוץ הוא רוקח בטירופו מופע קרקס שאינו אלא התרסה חסרת סיכוי לכאורה נגד כוח טבע שאין לשנותו. אולם תוצאותיה ארוכות הטווח של הסתערותו על אולימפוס הרבבה, הרוויה בברוטליות משולחת רסן והספוגה בכאב, כמיהה וייאוש, יהיו מחרידות.

הקושי לגבש תמונת מציאות ברורה ביחס לעולמה של הרבבה נובע בין היתר מכך שמדובר ברומן הנמסר מנקודת מבט אישית מאד, כשירה הכתובה בפרוזה. עובדה זו מביאה אותנו להתנודד בין הבנת המציאות הנמסרת כפשוטה, לבין ההשערה כי מדובר בביטוי סימבולי לתודעתן הסובייקטיבית של הדמויות או באמירות מצדן שיש להבין באופן מטפורי ולאו דווקא מילולי. סיגריות הסם מגוונות האפקטים המוחדרות לתוך פצע פעור שנוטלן מגלף בבשרו לשם כך; קעקועי הוידיאו הדינמיים, כגון הנמלה הזוחלת על עורו של ספיין; בתי המרפא בהם לומדים בני אדם לחיות מחוץ ללולאות ולשושלות הבין-דוריות הכובלות אותם; האמירות בדבר מלחמה שאולי מעולם לא התרחשה אך שנרמז כי יש ביכולתה להסביר את המציאות המתוארת בספר; או דבריו של נהג מונית, נציג התודעה העממית, על הטפה ששמע לפיה 'החייזרים יופרשו מן האדמה, והרבבה תנוס השמיימה'; כל אלו מתווספים לכדי פסיפס מרהיב של בדיון בלתי ריאליסטי, הנענה במקביל לגישות פרשניות שישייכוהו לסוגות הרומן הפסיכולוגי, הפנטזיה, המדע הבדיוני, הדיסטופיה, האלגוריה, הסוריאליזם או השירה.

אולי התמה המרכזית ביצירה שהתהליך הפעיל של קריאתה (וכפי שכותב שורות אלו יכול להעיד, גם של עריכתה הלשונית) מהווה גילוי כתב הסתרים של ריבוי משמעויותיה, היא היצירה עצמה. ניתן להתבונן בספיין בתור התגלמות התפישה הרומנטית של היוצר, כמי שמתנכר לחיים ושוקע באמנותו, פוגע בקרובים אליו ומשלם בתלישות ממסגרות חברתיות, בדידות, אומללות, אי-יציבות נפשית ואף טירוף על מתת ההשראה בה ניחן, או על קללת כורח מימושה הרובצת עליו. הוא האמן היוצר עצמו פעם אחר פעם על ידי הרס חומר הגלם העומד לרשותו שאינו אלא החיים עצמם. רבבת רובדי המשמעות שאוצרת בחובה הצורה עזת המבע, עתירת היופי והמפתיעה במקוריותה בה בחר חן הרמן לממש את התביעה האמנותית הבלתי מתפשרת הנובעת מתפישה זו של היצירה מסמנת אותו כאחד הקולות החדשניים, המאתגרים והמבטיחים בספרות העברית כיום. בה בעת, היא ממצבת אותו כחלוץ בודד כמעט בכינונה של סוגה עילית בספרות הספקולטיבית בישראל, המצויה עדיין בחיתוליה.