מותק של ספר! כזה ספר אופטימי לא קראתי מזמן.
בדרך כלל שאני מצרפת ספרים חדשים לספריה הפרטית שלי, אני מוטענת במידע על אותו ספר נבחר. הפעם פגשתי את הספר באקראי וללא מידע מקדים באמתחתי.
משהו בצבעי הכריכה קסם לי. השילוב של הורדים האדומים, שער ברזל מסוגנן והבית המרוחק יש בהם סוג של שלווה, רוגע. התמונה על גבי הכריכה דוממת אך היא טמנה בי תחושת מסר. כשסיימתי לקרוא את הספר הבנתי יותר טוב למה הרגשתי כך. יש בתמונה הזו סינרגיה בין הצומח (הורד) הדומם (הבית, שער הברזל) והטבע (רקע השמים התכולים).
לתשומת ליבכם: לכריכה נבחרו שמיים תכולים ללא עננים... מה זה אומר על הסיפור שלנו ומה הרקע הזה מסמן לנו? אין לי ספק שמי שעיצב את כריכת הספר השקיע מחשבה.
למרות התמצית על הכריכה קצת ממני.... לאחר שבעלה (פול) של ג'ו מארי נהרג בהתרסקות מסוקו באפגניסטן, ג'ו מארי עוזבת את מקום מגוריה – סיאטל ורוכשת פונדק בעירה-סידר קוב.
סידר קוב מצויירת כעיירה ציורית, ירוקה עם חוף ים, שקטה, כולם מכירים את כולם וניראה כמקום רווי בשלוה, עם בתי קפה קטנים שריחות מאפה וקפה עוטף אותם.
ג'ו נישאה בגיל 37 בעוד שכל חברותיה נישאו כבר מזמן והיו אמהות לילדים. פול רוז היה בשביל ג'ו כל מה שרצתה למצוא בבעל, אבל החיים התאכזרו אליה... ג'ו התאלמנה זמן קצר אחר נישואיה לפול.
ג'ו מארי מחליטה לנהל את הפונדק ללא שום ניסיון, או ידע מקדים מלבד כמה טיפים שקיבלה ממוכרי הפונדק, שכל מטרתה להותיר את עברה הרחק ממנה. לטענתה חייה הסתיימו ביום שפול נהרג באפגניסטן. לפונדק היא מחליטה לקרוא "הפונדק במפרץ רוז" כשמו של הספר.
לב ליבו של הסיפור בשלוש דמויות שלכל אחת מהן החיים מעניקים הזדמנות לבצע "תיקון".
לפונדק מגיעים שני אורחים: גו'שע וויבר ואבי קינקייד.
ג'ושע בא לעירה כדי להיפרד מאביו החורג – ריצ'רד, שנמצא על ערש דווי, ולמרות שהקשר ביניהם נותק כבר לפני 12 שנים.
אבי באה לרגל חתונה של אחיה הבכור רוג'ר אחרי 15 שנים. אבי לא חזרה לסידר רוב מאז תאונת הדרכים. באותה תאונת דרכים נקטפו חייה של חברת הנפש שלה.
הספור מסופר מפיה של ג'ו מארי רוז ומתקדם בשלושה מסלולים, בסיוע סיפור חיהם של שלושת הדמויות: ג'ו, גו'שע ואבי. כול פרק מוקדש לדמות אחרת מהשלישיה, כאשר בכול פרק הסופרת מקלפת עוד שכבה מהדמות המדוברת.
המשותף לכל הדמויות הללו שכולן טעמו את הטעמים הפחות טובים של החיים: אובדן, פחד, בדידות, ועצב. לכל דמות יש גם את "עוזר הדמות המדוברת"... רמז: הכלב, מישל והשיפוצניק.
יפה לקרוא איך הסופרת הפשירה בדרכה שלה את מערכות היחסים הקרירים ותיקנה את הטעון תיקון.
ציטוטים לטעימה:
עמוד 196: "שני האורחים שלי חזרו לסידר קוב, מקום מגוריהם הקודם, עם מועקה בליבם. גם לי היתה מועקה קשה משלי. כל אחד מאתנו נשא על כתפיו משא של מצוקה וקושי מי יותר ומי פחות, זאת ידעתי. יש אנשים שמתרגלים כל כך למטען הדאגה והכאב הזה עד שכבר אינם מודעים לכובדו. ......ואולי הם באו לפונדק במפרץ רוז על מנת לעזור לי?...."
כאוהבת בעלי חיים ובמיוחד כלבים אהבתי שצורף לסיפור הזה כלב-חברו הנאמן של האדם. ג'ו מארי מתגברת על היסוסיה ומחליטה לאמץ כלב פצוע בנפשו ונטוש מהמקלט המקומי לחיות.
עמוד 270: "מבטו של רובר נותר יציב כמקודם. בגלל פול באתי לגור בסידר קוב.הוא שלח אלי שתי נשמות פצועות שיהיו אורחי הראשונים בפונדק, ועכשיו הוא שלח לי כלב. ולא סתם כלב, אלא כלב פגוע בליבו ונפשו. ההחלטה נפלה רובר יבוא איתי הביתה". אהבתי את ההחלטה של ג'ו מארי.
כאשר המראה הוגשה לדמויות שום העלמת פנים, בריחה מהמציאות והתעלמות מרגשות עזרה.
עמוד 288: "ג'וש חש שהוא נתון במערבולת רגשית בכל הקשור לריצ'רד, אבל גם בהקשר למישל. במשך שנים רבות היה לו נוח להתעלם מרגשותיו, להדחיק אותם במקום להתמודד אתם. עכשיו היו הרגשות האלה ברורים וגלויים, ולכן עשה מה שהיה לו נוח לעשות: הוא העמיד פנים שאינו מרגיש דבר".
עמוד 341: "הוא הצטיין בעבודתו מן הסיבה הפשוטה שהעבודה היתה כל עולמו ולא הותירה מקום לשום דבר אחר. לא לאישה. לא לבית אמיתי. לא משפחה."
יופי של ספר אופטימי, קולח, מרתק, מעניין, נקרא בכיף וזורם.
מסקנה: יש תקווה .... תסתכלו על חצי הכוס המלאה.
ממליצה בחום, אל תוותרו על הספר הזה כי כל יום שחולף לא חוזר.
לי יניני
