זה הספר הכי טוב שקראתי עד עכשיו בימי חיי.

בדרך כלל אני לא מתה על סיפורים קצרים. תמיד אני מרגישה שאני לא מספיקה להתחבר לדמויות, וכבר הסיפור נגמר. זה תמיד נראה לי שטוח מדי ולא מעמיק למקומות אליהם אני אוהבת להגיע עם הדמויות. אבל בקובץ הסיפורים הקצרים הזה הדבר שונה.

קובץ הסיפורים הזה נדמה בעיני כחיים עצמם. יהושע מטפל בכל האלמנטים הכי חשובים של חיינו בצורה מדהימה ונוגעת ללב. יש שם סיפור על מוות, סיפור על אהבה, סיפור על שינה, מערכת יחסים בקריסה, סיפורים פוליטיים ועוד.

הדמויות עגולות, עמוקות, לא משנה שלעיתים אפילו את שמן המספר לא טורח לומר לנו. החיבור הוא מיידי, עצמתי. רמת ההזדהות (שלי לפחות) היתה מאד גבוהה וזה מה שמשך אותי כל כך לספר הזה. כל כך הרבה חמלה מייצר יהושע אצל הקורא כלפי דמויותיו. כל כך הרבה עצב טמון בהן, וכל כך הרבה יופי כי שקראתי את הספר פשוט הרגשתי שיש בו הכל, וכמו שציינתי כבר קודם - החיים עצמם.

הסיפורים הם לעיתים הזויים, מיסטיים משהו, הגבול בין דמיון למציאות לא תמיד ברור ולעיתים כלל לא ברור, ועדיין יש בהם כל כך הרבה אמת, הדברים הקטנים, היומיומיים, האמיתיים והמוחשיים כל כך מתחבאים בין המטאפורות הפוליטיות המרתקות.

הדמויות שלו הן אנשים קטנים, לרוב בודדים, הזויים לעיתים, ברוב במוחלט של הסיפורים עושים הגיבורים מעשים מטורפים לחלוטין ועדיין, הכל נדמה פתאום כל כך הגיוני! למה בעצם שלא ארצה לרצוח את הילד של האקסית שלי? למה באמת שלא אצא לי פשוט במשך יום העבודה לישון כי אני כל כך עייף? ועוד ועוד...

כל מה שלא אנסה לכתוב פה לא ישווה לחוויה המופלאה שעברתי עם הספר הזה בשבועיים האחרונים. הוא פשוט מדהים ובראש ובראשונה "שלשה ימים וילד", גולת הכותרת של הספר הזה, סיפור שכבר הכרתי מקובץ סיפורים אחר שלו שקראתי בעבר ושוב חזרתי להתענג עליו כבפעם הראשונה.

פשוט תקראו. לפחות תנסו. בעיני יותר טוב מזה אין (או שאני עוד לא הגעתי לזה)

זה ספר פשוט מתוק! מתוק ברמות על. קשה לי מאד להאמין שמישהו שנמצא בשנות ה- 20 או ה- 30 לחייו לא יתחבר לספר הזה.
זהו סיפורו של אריאל גסטנר, בחור בן 36, זיין מדופלם, שמחליט לחפש אהבה אמיתית. הבחור חי ונושם תל אביב, ופשוט מספר לנו על החיפוש שלו. הוא לא בוחל בשום תיאור, קללות של אנשים ברחוב, טיפוסים שונים ומשונים הסובבים אותו, תיאורים מפורטים של חיי המין והפנטזיות שלו ובעיקר בעיקר, עפ"י מיטב המסורת ה"הייטנרית", המחשבות ה"פילוסופיות" שיש לו על כל דבר ועניין, ובאופן כל כך משונה, הן בדיוק אותן מחשבות "פילוסופיות" שיש לכל אחד מאיתנו (טוב, לא אגזים, אבל אני משערת שלרובנו...)
הדבר הכל כך יפה בספר זה שאתה קורא אותו וכל רגע מסכים עם ה"שטויות" שכתובות שם, הקורא אומר לעצמו "זה כל כך נכון, יא-אללה". ומכאן גם ההזדהות הגדולה שנוצרת, עם הגיבור, עם מחשבותיו, עם החיים. אותם חיים שיש לכולנו, אותו רצון באהבה שיש לכל הרווקים שביננו, ואולי גם אצל אלה שכבר לא כל כך רווקים...

מעבר לעניין הנוצר דרך צורת הכתיבה האישית מפי הדמות המאד מעוררת הזדהות ישנו כאן סיפור אהבה מאד יומיומי, ולפיכך גם מאד מרגש.
סיפור על מערכת יחסים, לא מושלמת, לא גרנדיוזית, לא גדולה מהחיים, שהזכירה לי את אותה התרגשות שחוייתי כשקראתי את "ארבעה בתים וגעגוע", זה יושב בערך על אותה נישה לטעמי.

אין לי הרבה מה להוסיף, כדאי פשוט לקרא, בעיקר אם אתה בן 20-39 (פלוס - מינוס ), ובעיקר אם אהבת את "חכמת הבייגלה".

זה סיפור ממש מקסים על אשה קטנה בת 43 בשם ליזה. היא קטנה, היא יפיפיה, היא קפריזית בטירוף, יש לה אופי מלא סתירות והיא מלאת שגעונות. קל מאד להתחבר אליה, אפילו שהיא עושה דברים לא ממש יפים, כמו לעזוב את בעלה אחרי 10 שנות נישואים, למרות שהוא בעל החלומות, כליל השלמות, לטובת בחור לא פחות קפריזי הצעיר ממנה בשבע שנים.

תוך כדי ההכנות לאירוח זוג חברים למשך השבת בכפר בו הם גרים ביחד, נחשף בפני הקורא סיפור חייה של ליזה, ההיכרות עם אדי, "בעלה" החדש, וכמובן הילדות בה לא ליקקה דבש.. ליזה גדלה בשכונת עוני בדרום תל אביב עם אמא שכל מילה לנסות לתאר אותה רק תפחית מהטיפוס שלה, ואביה המותיר אותה יתומה בגיל צעיר.

הסיפור קופץ קדימה ואחורה בזמן בלי היסוס, דבר קשור בדבר שקשור בדבר. הכל ססגוני מלא חיים ומלא טעם, הדמויות הבישולים, החיות והטיפוסים השונים. סיפור מלא בכל טוב.
עוד סופרת ישראלית מוכשרת, סגנון מאד עכשווי, מאד מזכיר ספרים אחרים שיצאו בשנים האחרונות, התחושה של "חיים אמיתיים" והירידה לפרטים הקטנים ביותר. הצלחתי להזכר בשלומית אברמסון, וגם בצרויה שלו תוך כדי הקריאה, אבל מצד שני גם יש משהו אחר ויחודי שלא היה בספרים האחרים מאותו הסגנון שקשה לי להצביע עליו.

בכל מקרה, מומלץ מאד, ובטח למי שמתחבר לספרות ישראלית.

אני אעז ואומר שזה הספר של אוסטר שהכי אהבתי, וקראתי כמה ספרים שלו.
עוד אוסיף, שזה ספר חובה לאוהבי קולנוע קלאסי.
לא ידעתי שאפשר לתאר סרטים שלמים במילים, ולגרום להנאה כל כך גדולה ולהבנה כל כך עמוקה של הסרט. לדמיין אותו בצורה מושלמת ממש כאילו צפית בו, עד שקראתי את הספר הזה זה היה נראה לי סותר...

דיוויד זימר מאבד את משפחתו - אשתו האהובה ושני ילדיו הקטנים בתאונת מטוס. דיוויד נכנס לדיכאון בלתי רגיל, הוא על סף אבדון מוחלט עד שנתקל במקרה בטלוויזיה בקטע קצר מסרט אילם שעשה במאי סרטים עלום בשם הקטור מאן. הקטע מעלה חיוך על שפתיו, ודיוויד יוצר למסע מחקרי על אותו במאי ומתחיל לכתוב ספר אודות עבודתו ויצירותיו.
אותו הקטור מאן נעלם באורח מסתורי בשנת 1929 אחרי שביים סרטים בודדים בלבד, ועובדה זו לא ממש עניינה את דיוויד במחקרו, עד שהוא מקבל מכתב מאשה מסתורית בשם פרידה ספלינג, הטוענת שהיא אשתו של הקטור מאן. בעקבות מכתב זה יוצא דיוויד למסע די הזוי לעבר גילוי עברו וסודותיו של אותו מאן, בעל כורחו בעצם, הוא מתגלגל לתוך פרשיות סבוכות מעברו של הבמאי.

ספר מעניין ביותר, ומעל הכל גורם להרהורים על הקשר שבין היצירה והחיים, על הקשר של אמן לקהלו. אלי הנושאים האלה קרובים באופן אישי ולכן הספר מאד ריתק אותי.

א.ב לא אכזב גם הפעם! (הוא אכזב רק פעם אחת, ב"אש ידידותית"...)
אמנם אני חייבת לציין שזה לא ספר "זורם", הוא די קשה לקריאה, לקח לי המון זמן לסיים אותו, אבל היה שווה.

א.ב משתמש כרגיל בלשונו הציורית ומלאת הפרטים, אך הפעם לוקח את הקורא רחוק, יותר מאלף שנים חורה, למשפחה יהודית מהמאגרב, משפחה מאושרת המורכבת מגבר אחד בעל שתי נשים.
בן עטר נשוי באושר לשתי נשותיו ואוהב אותן מאד, גם הן מאושרות וטוב להן בחייהן. בן עטר הוא סוחר ממולח, יש לו שותף ישמאעלי נאמן, ושותף נוסף, אחיינו האהוב רפאל, שגלה לפאריס, עיירה קטנה באירופה הרחוקה. הכל מתנהל שנים על מי מנוחות, שלושת השותפים מגלגלים את ענייניהם בהצלחה מרובה, אך העניינים מתחילים להסתבך כשרפאל נושא לו אישה חדשה, אשכנזיה תכולת עיניים וצהובת שיער בשם אסתר-מינה. הגב' אסתר מינה מפתחת |הדגש|רתיעה|סדגש| מהשותפות של רפאל עם דודו בעל שתי הנשים, ברוח חרם דרבינו גרשום, וגורמת לדוד האוהב לנסוע בספינה ישנה עד פאריס הרחוקה, עם שתי נשותיו האהובות, על מנת להוכיח לה שבעצם אין לה ממה |הדגש|להירתע|סדגש|.

הפן ההיסטורי בסיפור מאד חזק ומאד מרתק, אנחנו נחשפים לעולם שלפני אלף שנה, שלפחות לי אישית, ממש לא היה מוכר. מאד מעניין ללמוד על המנהגים הדתיים של אז, שבמפתיע מאד קרובים למנהגים של היום, ובכלל האוירה והעולם של אותה תקופה, נחשף מרתק לעיני הקורא.
מלא רגש ומלא אהבה, כדרכו של הסופר האהוב עלי כל כך.
מומלץ ביותר.

אני חושבת שזה אחד הספרים המעניינים שקראתי, כשהמונח "מעניין" מתייחס כאן לכמה וכמה דברים: הסיפור עצמו, סגנון הכתיבה, הדמיון המטורף, בניית העלילה והרמזים..............
הסופר המיוחד הזה, שזה ספרו הראשון הוא בעל דמיון מופלא וסוחף, זה פשוט מרתק לקרוא מה שהוא המציא זה ספר חצי בדיוני וחצי אמיתי, אבל גם הבדיוני נשמע כל כך הגיוני... העולם שאחרי המוות של אופיר טושה גפלה הוא עולם מופלא ומרתק שרוצים לקרוא עליו עוד ועוד לפרטי פרטים... (לפחות אני...)
הספר הוא גם מאד מאד אינטרטקסטואלי, הוא מדבר עם כל כך הרבה סופרים וספרים לפניו...
אני מצאתי בו את אורי אדלמן ואת סרמאגו ועוד הרבה דברים שהזכירו לי דברים אחרים שלא יכולתי לשים עליהם את האצבע אבל זה מעניין כי זה כמו בליל מיוחד כזה
הספר הוא גם ספר מתח/ בלשי, גם רומן, גם מדע בדיוני שכזה, כל כך הרבה סגנונות באחד שמתיישבים נפלא ביחד.
מאד מאד מיוחד ומומלץ!

הספר נוגע בשני נושאים, האחד מאד פופולרי בספרות הישראלית ובשנים האחרונות בפרט, והשני קצת פחות חשוף בדרך כלל לקורא הממוצע:
את הנושא הראשון הייתי מגדירה כ"המשפחה המסורתית-עדתית", חיי העוני בשכונה נידחת זו או אחרת.
הנושא השני הוא בפשטות: הומוסקסואליות.
בשני הנושאים מטפל הסופר בצורה די מעניינת, הוא מספר לנו על החיים במשפחה פרסית קשת יום, דמות אם חזקה ומעניינת (כרגיל...), קשר מאוד מיוחד בין האם לבן, המאכלים, הריחות, הטיפוסים... מוכר מעוד הרבה ספרים אחרים ועדיין מעניין.
הנושא השני חושף את הקורא לעולם ההומוסקסואלים בצורה מאד ישירה, בלי גינונים ו"החלקות", כמו שזה, לטוב לרע. אין התיימרות של הסופר להציג את הקהילה באור חיובי, וכמובן גם לא באור שלילי. עם הרבה חמלה הוא מספר על עצמו בתוך העולם הזה. יש תחושה מאד חזקה לכל אורך הספר שהסופר מדבר על חייו, אם כי אני לא יכולה לומר אם זה נכון או לא כי לא בדקתי את הנושא... התחושה המועברת היא מאד אותנטית ואמינה, מתיאורי סקס, עדינים ונעימים, לא בוטים, ועד תיאורי מערכות יחסים מורכבות, יותר או פחות, בין שני גברים.
מה שיפה בספר זו הטבעיות בה הוא מתאר את חיי ההומואים, אין שם מלחמות או תיאורים על ההתמודדות עם "איך זה להיות הומוסקסואל", אנחנו כאילו נמצאים שלב אחד אחרי, במקום בו ההומוסקסואליות היא כמעט לגמרי מקובלת, הספר בכלל לא מטפל בנושא "המלחמה של הקהילה", כאילו בעידן נאור יותר, וזה מאד נעים.

ארבעה כוכבים מתוך חמישה, ספר קצת אחר, מומלץ.

אני חושבת שהוא נכנס לרשימת עשרת הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם.
אמנם לוקח זמן רב לקרוא אותו (לפחות לי לקח... כשבועיים וחצי), מאחר והוא עמוס בפרטי ובשמות וצריך לפעמים לחזור ולהתעמק, אבל מהצד השני הוא זורם וקריא ונפלא וסוחף לתוכו לגמרי!
פרפר הוא בחור בן 25, שבתחילת שנות ה- 30 של המאה הקודמת נדון על הריגה בצרפת ארצו, ונשלח למאסר עולם עם עבודות פרך בקולוניה הצרפתית גיאנה.
פרפר הצעיר לא מוכן להשלים עם עונשו ומגלגל בסיפורו את הרצון המתמיד להיות חופשי. הוא מספר על ניסיונות הבריחה שלו לאורך השנים, שלעיתים אף מצליחים.
בפרטי פרטים עסיסיים הוא מתאר את החיים בבתי הכלא השונים, בעבודת הפרך, בבידודים אליהם נשלח במדינות שונות. מה קורה בין גברים מסוכנים הכלואים יחד, לטוב ולרע. בתוך ההומוסקסואליות, האלימות והפחד המתמיד מהמוות עולות גם חברויות אמיצות ומרגשות.
האמת? אי אפשר ממש לתאר את הספר הזה, צריך פשוט לקרוא, ומהר!!
מבוסס על סיפור אמיתי.

זו אולי לא יצירת מופת, אבל ספר מאד מאד מאד חמוד ששווה לקרוא.
ריקרדיטו מספר את סיפור אהבתו הגדולה ל\"ילדה הרעה\", הוא אוהב אותה מגיל 15 ויאהב אותה עד סוף ימיו.
הילדה הרעה היא דמות מרתקת ובלתי ברורה, אפילו שמה לא ידוע כי היא משנה אותו כל הזמן, תלוי באיזה שלב היא נמצאת בחייה.
הילדה הרעה נכנסת ויוצאת מתוך ואל תוך חייו של ריקרדיטו שומר האמונים בקלות בלתי נסבלת, לאורך עשורים, הולכת וחוזרת לפי גחמותיה, והוא ממשיך לאהוב אותה.
סיפור על אהבה גדולה של איש קטן, לעיתים מרגש ממש, לעיתים ממלא ברחמים.
הספר שזור בהמון תיאורים היסטוריים, תהפוכות פוליטיות בפרו, מהפכות צבאיות היוצאות מקובה, סופרים והוגי דעות צרפתיים ואירופאים, אמנות ותרבות התקופה - מרתקת בעיניי השזירה הזו של ההיסטוריה לאורך עשורי חייו של הגיבור, והיא מוסיפה מימד מעניין לסיפור שהוא מספר.