לטעמי הספר קצת מייגע, אולי אפילו טרחני.

הספר מביא את סיפורו של צעיר ישראלי, ניצול שואה, היוצא ב- 1959 (כשהוא בן 29) לדרוש מממשלת גרמניה את הפיצויים על הסבל והאובדן שגרמה לו זו, אי אילו שנים קודם לכן (סבל = מנוסה, מחבוא, לימודים חסרים; אובדן = משפחה שהתנדפה תרתי משמע, נכסים שהוחרמו).

לא בקלות יוצא אורי לם (לשעבר הירש למפל) לתבוע את המגיע לו, מכיוון שהוא חש בזוי על כך שקבלת תשלום כספי אמורה לספק לו פיצוי על מה שנגרם לו (ולמשפחתו) וכמובן שאינו יודע איך יתמודד שוב עם אדמת אירופה.
הסיפור מבטא את מסע המאבק שלו עם עברו, עם ההווה שלו, עם העולם והחברה הסובבים אותו, כנראה לצורך סגירת מעגל לטובת עתידו.
אולם, מכיוון שהסיפור מובא בגוף ראשון ומכיוון שמדובר בגבר ישראלי/יהודי (״פולני״), הקורא שותף ללבטים, לפחדים, לשנאות, לאנטגוניזם, לאינטריגות, לחרטות, להרהורים ההורמונליים ולסיוטים שחוזרים על עצמם (אולי בגלל סגנון הכתיבה) שוב ושוב ושוב ושוב, כיאה לנפש מיוסרת ומרדנית של צעיר ישראלי/יהודי (״פולני״).

בתחילת הקריאה דוקא נדמה היה לי, כיאה לדן בן-אמוץ (או לפחות כמו שהוא נתפס בעיני), שיש פה סרקזם וציניות לגבי הדמות ובכלל זה לגבי ההוויה הגברית הישראלית של שנות החמישים והשישים אבל בהמשך, התחוור לי שמדובר ברצינות בדמות טרחנית, בלי שום ציניות או סרקזם מצידו של מי שמציג אותה.

היה לי קשה ונדרש ממני מאמץ לסיים את הספר.
כנראה שזה ספר חשוב אבל להנות ממנו לא הצלחתי.

ספר מרתק.
אני לא חסיד של ביוגרפיות ואת המעטות שקראתי התקשתי מאד לסיים, לא כך במקרה הזה.
מפאת גילוי נאות אני מחוייב לציין, שיש לי קירבה לנושא ולכן אולי גם לאיש עצמו, אולם הספר כתוב נפלא.
הוא מרתק, לפרקים אירוני, לפרקים עצוב ובכל זאת נשאר די נייטרלי ומאד אינפורמטיבי.
נראה לי שגם מי שטכנולוגיה זרה לו, יהנה מהספר ואולי אפילו ילמד משהו על טכנולוגיה עכשווית ועל ההיסטוריה שלה.

סיפור מרתק, על אדם מרתק שפועלו, מעשיו ומן הסתם גם אישיותו השפיעו על חלק גדול מהאנושות ועל איך שעולמנו נראה.

מומלץ בחום!

שווה קריאה, למי שלא מחפש עלילה. דיון מעניין ומרגש, השוואה בין המוסלמים של ימינו ליהודים של מלחה״ע השנייה ובין האיסלאמיסטים הקיצוניים לנאצים.
הספר מציג סיפור מסגרת (דקיקה למדי) כצידוק להבאת קטעים מיומנם של שני אחים.
האחד התאבד בעקבות סערה נפשית ארוכה וקשה שעבר לאחר שגילה שאביו היה נאצי שנמלט (ואולי גם תרם, משמעותית, להשמדה המונית של יהודים ואחרים).
השני מנסה להתחקות אחרי המאורעות שהובילו להתאבדותו של אחיו.

דרך קטעי היומנים, שוטח הכותב את משנתו, לפיה משולים היהודים (ואחרים) בשואה, לרוב הציבור המוסלמי בעולם (ובעיקר בשכונות העוני הארופאיות) ואילו המנהיגים, האיסלאמיסטים הקיצוניים משולים לנאצים.
אני חייב לציין שבתחילה התעורר אצלי אנטגוניזם מסוים (״אל תגעו לי בשואה״, ״נאצים היו רק פעם אחת״ וכו׳) אולם ככל שהתקדמתי בקריאה, יכולתי לראות את ההגיון שבאנאלוגיה גם אם אינה מדוייקת במאת האחוזים.
יתר על כן, אפילו התרגשתי מכך שהכותב נותן ״מקום של כבוד״, אם כך ניתן להתבטא, לשואת היהודים. הוא גם מביא עובדות מעניינות לגבי בניית ותשתיות המכונה הנאצית.
בעיקר אני יכול להבין את האנאלוגיה בין היהודים ושכניהם שראו את הצרה המתרגשת אך העדיפו להמשיך להתהלך בין הטיפות (עד שכבר לא נשאר היכן לדרוך), לבין אוכלוסיה מוסלמית קשת יום שמנסה להמשיך לחיות במציאות משתנה של קיצוניים שמשתלטים על חייה ורודים בה.

בהחלט ניתן לומר שיש פה קול קורא לממשלות אירופאיות ולמשטרים ״חצי מערביים״ במדינות מוסלמיות לנוכח הסכנה הברורה שמתהווה ומתרגשת עליהם.
בנוסף, נראה לי שיש פה נסיון הוגן והגון ״לפייס״ את היהודים ואולי לגייס את הכרתם ע״י הכרה, הזדהות והשתתפות באסונם.

מעניין, מרגש ומומלץ.

החטא ועונשו או צחוק הגורל או אירוניה אם תרצו.
הכותרת ״אירלנד: התגלה קבר אחים של 800 תינוקות״ הופיעה בעיתון יום אחרי שסיימתי את הספר . . . מעניין.
ניחשתם נכון, עלילת הספר קשורה בתינוקות ובאירלנד או אולי דוקא באירים.
״שגיאות קטנות״ הם תינוקות שנולדו לנשים צעירות ש״סטו מדרך הישר״, בטעות, בשגגה.
מסתבר שבאירלנד של שנות העשרים עד השישים של המאה הקודמת עלו בגורלם של התינוקות האלה דברים שונים ומשונים.

הספר מספר על פתולוג בבי״ח אירי שדחף, אולי מסוכן, גורם לו לנסות להבין מדוע מכר ותיק שלו, רופא מילד באותו ביה״ח, מגלה התעניינות יתרה באחת ה״מטופלות״ (גופות) שלו.
מכאן העלילה מסתבכת, אולם לא מדובר בסיפור מתח קלאסי, למרות שכך נדמה לאורך רובו של הספר, שכתוב מצויין אבל משהו במתיחות דועך בו לקראת הסוף והופך למנה של מרור או אולי של מוסר השכל.

מומלץ אבל רצוי לא לצפות לספר מתח קלאסי מכיוון שאז עלול הספר להיתפס כסוג של אופרת סבון ולאכזב.

נפלא!
משפחה אוכלת בניה ואולי גם ארץ אוכלת יושביה.
חבורת אנשים שמדרדרת את עצמה לדעת.
מן הסתם, קרה לא מעט לבני הישוב בשנים שלפני וגם אחרי קום המדינה, בכל קיבוץ ומושבה.
והסגנון, הסגנון...

הספר יכול היה אולי להיות מרתק, אולם לטעמי, הוא מייגע ואפילו מיותר.
הסיפור עוסק בהתאהבותה של צעירה סינית תמימה בימי מהפכת התרבות של סין, בשנות השישים והשבעים.
מחד העובדות והרשמים מהתקופה מעניינים אבל העלילה (אם בכלל קיימת כזו) מועברת באופן שטחי וקר.
גיבורת הספר ועלילתו משולים בעיניי לצעירה שמחזיקה בידה פרח, תוך שהיא תולשת את עלי הכותרת שלו ומפטירה: ״אוהבת...לא אוהבת...אוהבת...לא אוהבת...״, רק שלפרח הזה יש 396 עלי כותרת.
מידי פעם, בהפסקות בין עלה לעלה, הקורא מקבל סקירה קצרה מאד ולעיתים לא עקבית על הדמויות הנוספות, בתוך הנסיבות הפוליטיות והמדיניות של התקופה והמקום.

לא נהניתי.

בסה״כ ספר נפלא למדי.

התגלגל לידי כמה פעמים בעבר וקשה היה לי לצלוח את העמוד הראשון.
לפני כמה שבועות ניסיתי שוב ועברתי בקלות את 20 העמודים הראשונים.

תיאור נפלא, לעתים רגשני ולעיתים ציני וביקורתי, של קורות אנשים בני מעמדות שונים מצרפת, פולין וגרמניה בתקופת מלח״ע השנייה, דרך עיניו של צעיר צרפתי מאוהב ותמים.

מומלץ בחום!

אהבתי ונהנתי.
עלילה שבקלות יכולה היתה להיות לעוד סיפור מתח סביר אך סטנדרטי ואפילו בנאלי, טובלה בקורטוב של מיסטיקה (או מדע בדיוני, אם תרצו) ונהייתה לספר זורם, כיפי ולא שגרתי.
אימה אבל לא...זוועה אבל מבודחת...רשע אבל בקריצה.
כן, זיהיתי משהו מוכר וכשלמדתי (כאן) שהכותב חולק גנים עם סטיבן קינג, מקור ההשראה נראה ברור, אם כי, בפירוש מדובר בהשראה בלבד.
לא סטיבן קינג של הניצוץ או של מיזרי, יותר זה של גרין מייל או של קארי.
התפוח אולי לא נופל רחוק מהעץ אבל בכל זאת יש לו טעם אחר מזה של העץ.
מומלץ!