אתחיל בכך שהספר נוגע ללב ומרגש כתוב בשפה עשירה וייחודית. הסופר נכנס לרבדים העמוקים ביותר של המחשבות והרגשות בתיאוריו את חוויותיה של אישה יהודיה ,גיבורה ללא ספק ,במצב של הריון מתקדם ושני ילדיה הנבונים בעת שנמלטו בקשיים מרובים מצרפת הכבושה במטרה להגיע לשוויץ בשנות מלחמת העולם השנייה בעודם תלויים לחלוטין בחסדיהם של מסייעים זרים שפעלו במחתרת.
בניגוד לרוב חלקיו של הספר הרי שדווקא לקראת הסוף השפה נעשית קולחת יותר ואפשרה לזרום עם העלילה . הספר כתוב בסגנון של מכתבים ארוכים שכתבה האישה לבעלה שנלקח ע"י הגיסטאפו ובהם היא משתפת אותו בכל האירועים שעברו עליהם כאשר היא מלאת תקווה שיזכו להתאחד איתו ביום מן הימים. ספר עצוב וקשה ועם זאת מומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
