כתבו כאן לפני את תקציר הספר. זה לא ספר מתח. גם לא מותחן משפטי. יחד עם זאת היה מעניין להמשיך ולקרא עד הסוף את סיפורו של סנגור באיטליה המנסה להגן על נאשם ברצח, הנראה כמקרה אבוד ולצד העלילה הזו נגלת גם מסכת חייו האישיים של הסנגור עצמו.

שווה קריאה. חבל שלא תרגמו לעברית ספרים נוספים של גנריקו קורפוליו. הכתיבה שלו קולחת ואנושית.

כשסיימתי את הספר, חשבתי שהייתי רוצה להודות למחבר על ספר פשוט ונפלא.
ספר המערב בצורה משכנעת את פרטיו של משפט בו משמש גבור הספר, גואידו גואריירי, סנגור, ואת תיאור תחושותיו שלו באשר למשפט ובאשר לחייו הפרטיים, אישיים.
קל להזדהות אתו ואף להתרגש ככל שהמשפט מתקרב לקיצו.
מדובר בתיאור אנושי, של אדם הנוהג באופן מעורר הערכה, למרות חולשותיו, פחדיו, וקשייו להתגבר על משבר אישי בחייו.
קראתי ביקורות על הספר באינטרנט, חלקן מזלזלות ומתקיפות.
אני, באופן אישי, נהניתי מאד מאד מתחילתו של הספר ועד סופו.
לכן - המלצה חמה!!

אל תיתנו לכיתוב הצעקני והמיותר בפינה השמאלית של כריכת הספר לבלבל אתכם. לא מדובר במותחן. אפילו לא בספר מתח.
אבל זה לא עושה אותו פחות טוב, או פחות מעניין, שכן מדובר בסיפור התפכחות של עו"ד פלילי למציאות חדשה (ובודדה משהו) ושונה לגמרי ממה שהורגל אליה.
הסיפור המשפטי בספר הוא שולי לחלוטין והספר מתרכז בעיקר בהסתגלות של הדמות המרכזית לשינויים בחייו ולהחלטות שהוא מפיק מתוך השינויים הללו.
מי שיגש לספר בלי ציפיה לקבל את ג'ון גרישם יהנה מאוד שכן הספר קולח, גם אם קצר למדי, אך בהחלט מעניין ושונה משאר ספרי עו"ד-משפט-רצח-זר-סיפור אהבה שיש בשפע היום.

WOW התמוגגתי!!! –המלצה רותחת!!!
בעמוד הראשון של הספר נכתב: הדבר שהגולם מכנה אותו סוף העולם, כל באי עולם קוראים לו פרפר. (לאו דזה, "ספר הדרך והסגולה") משפט כ"כ נכון ומתאים לספר הזה.
זהו ספר ביכורים של הסופר ג'נריקו קרופיליו שתורגם לעברית על ידי אלון אלטרס. למרות שלא קראתי את הספר בשפת המקור, ניכר שנעשתה כאן עבודת תרגום יפה ובחירת הצילום לעטיפה מוצלחת מאוד.
העלילה עוסקת בפלילים ואיך לא? מדובר בסופר ששימש בתפקידים שונים במערכת המשפט האיטלקית. היה תובע כללי ושופט חוקר. שמו נקשר בד"כ לעולם המאפיה האיטלקית. העלילה מתבססת על הניסיון המקצועי הרב שצבר מהשנים שעסק במערכת המשפט האיטלקית.
מה כל כך גרם לי להתמוגג מהספר? ... אז ככה זה מתחיל... נישואיו של עו"ד גואידו גואריירי (עו"ד -סניגור מצליח מ"בארי" שבאיטליה) מתפוררים וכל אחד מבני הזוג פונה לדרכו.
השנה הראשונה לאחר גירושיו משרה (אשתו של גואידו) היתה קשה ומלווה בחרדות. השינה נדרה מעיניו ובריאותו התרופפה, עד כדי כך שנאלץ לבקר אצל רופא המשפחה שהפנה אותו לפסיכיאטר. גואידו אהב לשתות יין טוב, לאכול אוכל משובח, לעשן סיגריות וגם עסק מעת לעת בספורט ואומנויות לחימה. עד כאן זה היה הרקע על הפרסונה – גואידו.
העלילה מתחילה כאשר חברה של מהגר אפריקאי (סנגל) בשם עבדו תיאם פונה לעו"ד גויאדו שיטפל בתיק פלילי של בעלה שמואשם ברצח ילד בן תשע.
עבדו תיאם היה מהגר אפריקאי שעסק ברוכלות בחוף הים ובעבר היה מורה בסנגל. מציאת תצלום של הילד הנרצח ותמונות ילדים בביתו, עוררו חשד וכל התביעה טענה שיש "הוכחות חותכות" נגד החשוד. לכך התווספה עדותו של בעל הקפה שלא בדיוק אהב את "הזרים" בקרבת בית הקפה שלו וטען שראה את עבדו בקרבת בית הקפה ביום הרצח.
לאורך כל העלילה עבדו הוסיף לטעון שהוא חף מפשע והיחידי שהאמין לו היה עו"ד גואידו גואריירי. עבדו לא מוותר ומבקש ללכת על הליך המשפטי הארוך ועומד על דעתו להוכיח שלא עוול בכפו. כנגד כל הסיכויים עו"ד גואידו מסנגר על עבדו תיאם ומאמין בחפותו.
העלילה מגוללת את הגזענות הקשה של אנשי המערב נגד המהגרים האפריקאים ומאידך, נותנת לנו הצצה לעולם המשפט האיטלקי.
על הכריכה נכתב "מלך המותחנים האיטלקי"... זה לא מותחן זו דרמה משפטית. החקירה המשפטית נותנת לספר את הקצב והזרימה. אני לא אגזים אם אכתוב לכם שאני אישית נדבקתי לכורסא.
בעלילה הזו יש מסלול חיים של שני אנשים: "נופלים" ו"מתרוממים" ובמקרה שלנו זה נכון לגבי שני הפרסונות: עו"ד גואידו גואריירי ועבדו תיאם כל אחד מהם בנתיב שלו.
בעמוד 240 יש פתגם שאהבתי: "לפני שאתה אוהב מישהו למד ללכת על פני השלג בלי להותיר עקבות".
אהבתי את הפירושים שהסניגור נתן למילה "ודאי" וצירופיה (עמוד 260). הסניגור הזה תותח! הוא ידע לשלב כל מיני פתגמים יפים ואמיתיים לאירוע לדוגמא: פתגם סיני-"שני שלישים ממה שאנו רואים נמצא מאחורי העיניים שלנו"... כמה שזה נכון גם בחיי היום יום.
ישנה התרכזות רבה מסביב לראיות והאם הראיות אכן הינן השערה ודאית? הוא מאושש את התיאוריה שטוענת שאם יש תיאורה שמוצאת חן בעינינו ואנו מרוצים ממנה, אנו נוטים לבחון את המציאות על פיה (ראו עמוד 267) ... תפיסת המציאות שלנו מושפעת על ידי התיאוריות שבחרנו כפי שאיינשטיין טען: "התיאוריה מכתיבה את מושא ההתבוננות שלנו... "
אין ספק שעו"ד גואידו, הינו עו"ד משכמו ומעלה. הוא ידע למרכז את המושבעים והשופט בדמגוגיה ורטוריקה שלובה. הוא גרר אותם וגרם להם להאמין כיצד אופן ניהול החקירה יכול להשפיע על תשובות הנחקר (ניסוח השאלה, נימת הקול, טון הדיבור וקצב).
אם הייתי תסריטאית ומפיקת סרטים, מהספר הנוכחי הייתי עושה סרט נפלא וממנה לשחקן ראשי את ריצ'רד גיר. המשחק הזה תפור עליו... אולי ישמעו אותי שם בהוליווד ויקבלו את ההמלצה שלי.... 
אני ממליצה על הספר בחום רב ובמיוחד לקהל הקוראים ואוהבי הדרמות המשפטיות... תיהנו!
לי יניני

עו"ד איטלקי, סנגור המייצג נאשמים בפלילים, נשכר לייצג מהגר עבודה אפריקאי, רוכל שמוכר פריטים בחופי הים בערי נופש. החשד הוא שהרוכל חטף ורצח ילד בן 9 והשליך גופתו לבאר. עורך הדין נמצא בתקופת משבר אישי בחייו, משבר שמשפיע גם על ביאותו וגם על יכולתו המקצועית.
ראיות נסיבתיות רבות כנגד החשוד - מורה מסנגל ואדם משכיל, וכן עדות הממקמת אותו המקום ובזמן, נראות מספיקות כדי להרשיעו ועורך הדין מייצג לכאורה תיק אבוד. למרות האפשרות להודות ולקבל משפט מהיר וגזר דין מופחת, מחליט החשוד להאבק על חפותו כנגד כל הסיכויים. העו"ד מנסה לשכנעו שאין זה לטובתו אבל כשהוא מתעקש מנסה כמיטב יכולתו להצילו ממאסר עולם קשה. כל זאת כמעט ללא תמורה כספית על עבודתו.
ספר מעניין וטוב החושף את שיטת המשפט הפלילי באיטליה ומראה כי גם בין בני אדם בעלי רקע שונה ישנם חיבורים ויכול להיווצר אמון עמוק.

גואידו גואריירי,עורך דין צעיר ותוסס מהעיר בארי שבדרום איטליה, נשכר לייצג לקוח שהסיכוי להוציאו זכאי קלוש ביותר.מדובר במהגר עבודה אפריקאי ,רוכל חופים מפוקפק ,המואשם ברציחתו של ילד מקומי בן תשע והשלכת גופתו לבאר .התביעה טענה שיש הוכחות כבדות נגד החשוד,בין היתר על סמך עדותו של בעל בית קפה על החוף שבו התרחש הפשע.
גואידו –בחור בשנות ארבעים לחייו , מחוספס וציני ,מתמודד ,בדיוק באותה התקופה, עם משבר קשה בחייו האישיים ( גירושין שלא ביוזמתו) ,מנסה לשלב בין הקריירה הנוסקת לבין ניהול חיים חברתיים תקינים...מכור ליין ואוכל משובח, מתאמן באגרוף וגם לא פוסח על מפגשי אהבהבים מזדמנים..לכאורה לפנינו יאפי איטלקי מצוי ,אך במהרה אנו למדים שהקנקן לא מעיד על תוכנו...הבחור ניחן בעולמו הפנימי העשיר, בעל מידות וחוש צדק מחודד , נרדף על ידי מצפונו ופועל לרוב על פיו..
זו ההתוודעות הראשונה שלי למותחן האיטלקי העכשווי! גנריקו קרופיליו "מביא את זה בגדול",במסורת אירופאית קלאסית וניצב למעשה באותה שורה עם יו נסבו הנורבגי ויו לורי הבריטי ..
הספר "התלבש לי כמו כפפה ליד " על היום הסגריר ביותר של השנה,במהלכו הצלחתי לסיימו ואף ללקק אצבעות ולחייך בסופו...הכתיבה סוחפת ומרתקת, התכנים סופר- אקטואליים (גם לארצנו ..), בייחוד הנושא של זכויות המהגרים מן העולם השלישי ויחסם של המקומיים לקיומו של הנטע הזר בקרבם.. בין היתר ,קסם לי מאוד ההעדר החנפנות והחנחון של הסופר כלפי הקורא בכל הנוגע ל "תעשיית המשפט והצדק " האיטלקית (אוניברסאלית בהרבה מובנים להחריד! ). אך בכל זאת ולמרות הכל ישנם מקרים נדירים בהם פרקליט פלוני יוצא חוצץ מול מערכת משפט המסואבת ,מתעלה מעל הציניות הנהוגה ,במטרה להשיג בסופו של דבר מידת צדק ראוייה בהחלט ( גם אם זה עלול לעלות לו במחיר ההפסד האישי והמקצועי..).
כפי שאמרתי קודם – קריאה מהנה ביותר, תענוג צרוף של ממש!
יש לציין לשבח את התרגום המשובח של אלון אלטרס..

היי . הספר טוב קליל נחמד קצת חוסר בעלילה אבל בסה"כ ספר סבבה . כזה לשבת איתו עם כוס קפה כשמשעמם . אבל אל תתנו למשולש הצהוב בצד להטעות אותכ . זה לא ספר מתח בכלל . יותרנותן דגש על החיים האישיים של הדמות הראשית ופחות מתמקד במשפט ובאסיר . תהנו :)

בזבוז של זמן...

נ.ב
הספר הזה מותחן כמו שאני צנצנת

- זה ספר מתח מצויין!(מירה ז.)
- ספר טיסה קריא.(אלדה ע.)