ספר נפלא לדעתי ומומלץ לחובבי אנתרופולוגיה סינית ורומנטיקה, מתאר סוגים שונים של אהבות בתרבות סין על רקע אופרה טרגית רומנטית שבוארה על ידי שלוש נשים בתקופת הפריחה במאה ה 16.
אהבת גבר לאשה, אהבת אישה לכתב ולידע (בתקופות שהנשים היו נחותות בתרבות הקונפוציאניות ורגלי ילדות נקשרו ) ואהבה לטבע ולמסורת רוחות האבות שהיא חלק מהאמונה הדתית בסין.
בנסיעותיי בסין, ראיתי מקדשים מקסימים עם שלטי אזכור שמות האבות ומנחות אוכל בעבור הרוחות, כאשר בחג ניקוי המצבות הנערך פעם בשנה, הכינו המקומיים גזירי ניירות בצבע כסף ושרפו אותם בעבור רוחות האבות. לאחר קריאת הספר, הדברים מתבהרים.
ואיך כל זה קשור? ובכן, סיפור האהבה בספר מתמקד באהבה גדולה שלא מומשה מסיבות מסורתיות או ביד המקרה. יש כאן אלמנטים של סיפור רומיאו ויוליה, אך עם עומק עלילה שונה ועמוק יותר, מאחר ומתוארת בצורה יפה האמונה הסינית בחיים לאחר המוות. את הספר תאהבו או תשנאו.. אם תעברו רבע ספר בהצלחה, לא תרצו לעזוב, ותקראו שוב לחוות את מה שלא הבנתם בהתחלה.

מה אפשר לומר על ליסה סי??
ספריה הם המראה שלי על סין בכלל וכל התרבות הסינית בפרט,
ובכל זאת, אדמונית מאוהבת בילבל וריתק אותי גם יחד,
היו קטעים שחזרתי וקראתי אותם שוב רק כדי להיות בטוחה שהבנתי כמו שצריך, מעט קשה להיכנס אל תוך הספר, בייחוד מכיוון שיש בו מושגים שהם לא מוכרים אבל אחרי שטובלים את כפות הרגליים, שאר הגוף נמשך לבד.
הספר הכניס אותי עמוק כ"כ שהתהלכתי בין הדמויות, מדהים כמה שתרבות שונה יכולה להפוך לבת בית במהלך קריאה של ספר.
זהו ספר שהוא גם קסם, על אהבה שנמצאת מעבר לחיים, בין הצללים.
זהו ספר על אהבה כמוטיב יחיד, לא אהבה לגבר או לאישה אלא אהבה כמושג, הרצון לחוות ולהרגיש.
קראתי את הספר לפני זמן רב, הרבה ספרים עברו לי בידיים אך ישנם כאלה שמשאירים רושם, חותם, חיוך צופן סוד בכל פעם שמביטים על הכריכה, וזה בדיוק מה שקורה לי עם "אדמונית מאוהבת".

אדמונית מאוהבת הוא ספר... מוזר. ולקפדנים שביננו - בלתי שגרתי. שלא תטעו, מדובר בספר שבעיניי הוא יחסית טוב; גם עכשיו, שבועות אחרי הקריאה, אני נזכרת בו באנחה פנימית רומנטית ובתחושה הנעימה שלאחר קריאת ספר מרגש ומעניין כאחד. ועדיין, נדמה לי שמעולם לא קראתי ספר שרובו ככולו עוסק ומסופר מעולם המתים המרוחק, ובפרט מימד הרוחות הסיני שהיה חדש לי לחלוטין.
נראה שרוב הספר עוסק באותו מימד, במנהגים ובאמונות הסיניים לגביו; זהו לא רק רומן עלילתי אלא גם סוג של אנציקלופדיה לאותן אמונות ולאותו עולם. קורותיהן של הדמויות נקבעות על פיו ללא פשרות, על פי חוקיות שבה גם רגע קטן של שכחה מצד אם שכולה ואכולת צער יכול לגרום לחורבן הבת המתה בעולם שמעבר. מצד אחד זהו עולם מעניין, ומצד שני ההתמקדות בו כמעט החל מן ההתחלה לא תואמת את הציפיות שיוצר התקציר על גב הספר, ופעמים רבות היא גם מבלבלת, בלתי אמינה והזויה בעליל (למרות שמדובר באדפטציה לסיפור חיים לכאורה אמיתי) וקשה לעיכול. בסופו של דבר התחושה היא שיכול היה להיווצר פה סיפור אהבה יפהפה ללא מיתות וגלגולים מיותרים, אך בנסיונה להשאר נאמנה לסיפור האמיתי עליו מבוסס הספר, ליסה סי היתה חייבת ליצור בדיוק את אותם מפנים בעלילה שהציקו לי כ"כ, למרות שבמפתיע היא עשתה זאת בצורה שלרוב היתה די טובה, שגרמה לי להמשיך ולקרוא למרות תחושת האכזבה המסויימת, ושהפכה סיפור חצי מורבידי חצי מעוות לרומן מרגש אמיתי...
ההתחלה מרגשת, הנושא מעניין והכתיבה עושה עם הסיפור האמיתי פלאים על אף החמצות פה ושם ועל אף העלילה הבעייתית... ספר יחסית מיוחד שעומד בפני עצמו ושקשה לי אפילו לשייך אותו לספרות פולקלור. מי שיקרא אותו עלול לכאוב עם הגיבורה בעת שטרגדיות שונות ומשונות פוקדות אותה לאורך כל הסיפור, אך אולי גם ינשום לרווחה לאור סגירת המעגל בסוף. מומלץ לקוראים בעלי ראש פתוח...

ליסה סי סופרת מצויינת.
הספר כתוב מצויין.
קשה מאד להכנס לסיפור - שני שליש מהספר בגוף ראשון של רוח שלא ברור מה יכולה לעשות ומה לא.
כל החוויה של הרוח הרעבה זרה לנו כמערביים וקשה לנו להבין אותה בסיפור.
משהו בכלל שמע פעם על חתונת רוחות , או נקודה על אבן לשחרור הרוח.

ממליץ למרות ובגלל הפער התרבותי העצום.

לאחר שקראתי את סיפור כתוב במניפה ידעתי למה לצפות. אמנם הסגנון דומה, אדמונית מאוהבת הוא ספר דמיוני, לטעמי דמיוני מדי.
אין מחלוקת כי ליסה סי יודעת לגרום לקוראיה לשקוע בהרהורים בנוגע לסיפור ומה שמסתתר בעצם מאחוריו. זכויות הנשים, הפמיניזם והרגש מתבלנים את הספר היטב.
הספר לטעמי מעט משעממם מרוב תאורים והסברים על האופרה וההתפלספות האין סופית.
מצד שני הספר משכיל מאוד בכל הנוגע לסין ולתרבות המזרח הרחוק שנראית כלקוחה מעולם דמיוני אחר.
לסיכום, אמנם דעתי חלוקה מאוד לגבי הספר כי יחד עם הרבה טוב שהפקתי מן הקריאה היו הרבה קטעים הזויים ומשעממים. לכן הציון הוא בסדר ולא מעבר.

צריך להבהיר למי שבא (או באה, יותר נכון..) לקרוא את הספר הזה:
זה ספר על העולם אחרי המוות אצל הסינים. הכל רוחות ומתים ותיאורים הזויים למדי. אחרי סיפור כתוב במניפה המדהים, מגיע הספר הזה וכ"כ מאכזב- אפילו מבחינת כתיבה, שלא לדבר על עלילה.
ספויילר
אחרי שהגיבורה בפרק השני בערך הורסת את הזדמנות חייה, היא מתה וכל שאר הספר עסוק בחרטה שלה אי שם "למעלה".
באמת מיותר.

אכזבה. אחרי "סיפור כתוב במניפה" ו"נערות שנחאי" התאכזבתי ביותר, בעיני, אדמונית הוא סתם ספר רע.