לכבוד יום כיפור עם כל הצומות וחשבונות הנפש שאיימו לבקר אותי, החלטתי להקדים רפואה למכה ולברוח אל בשביס וארצות הפרא שלו. בספר תאוות בשביס מתאר כוחות נפש פראיים המשתלטים על דמויותיו ולוקחים אותם למקומות שלא חשבו כי קיימים בהם. לא תמיד זה במובן הגיאוגרפי ,אם כי ווארשה עדיין במרכז העיניינים, אבל חשתי כאילו בשביס מבקש לחזק את הטיעון שלו ולכן,מיקום הסיפורים מתפרש על מספר יערים ביבשות שונות : הוא מזכיר את תל- אביב, ליסבון, וגם לבואנוס- איירס מגיע הכבוד להיות עיר תאומה לווארשה כמייצגת נאמנה את תאוות תושביה.
תופעה מעניינת ששמתי לב אליה , התיאור של ארגנטינה ותושביה הזכיר מאוד את עולמו של מרקס, עם הביצות, המכשפות ומגיפות שמעטרות את חיי התושבים כאילו היו חלק מתכונות האופי שלהם.
התאוות בדומה לשדים בספריו האחרים, מביאות את הדמויות לשינוי הזהות שלהם לחלוטין ולקבלה מוחלטת את החזרה לשורשים הפראיים שלהם.
יחד עם זאת הכל נראה טבעי אצלולדוגמה, יש לך אשה משוגעת, לך תברא לך שדה ותנעל איתה במערה עד שכרון חושים. מההתרשמות שלי התאווה הגדולה היא להיות מוערך ואהוב וכל האמצעים כשרים ולי אין מילת ביקורת אחת להגיד על צורך בסיסי כזה.
היופי בספר זה הן מספר פנינים שבשביס שזר בפי הדמויות ששופכים אור על טיבו כאדם, באחד הסיפורים מעריצה שלו מגיעה לפתח ביתו, היא מזדהה בדרך שובת לב:" ..נכדה רבה של קלנדב מצד אמי. ומצד אבי מוצאי מהרפתקנים"..
מעריצה נוספת( יש לו בשפע ) מחמיאה לו כך: " אויבים רבים לך אבל גם ידידים רבים. אני אחת ממליצי היושר שלך..מה אין הללו אומרים! שאתה סנוב, ציניקן, מיזאנטרופ, מסתתגר. אבל אני..מגינה עליך כלביאה! כשבעלה חוזר הביתה התגובה המתבקשת שלו היא: " קראתי כל מילה שכתבת. בבקשה אל תפתה את פרל שלי..."
לצערי בשביס הלך לעולמו, למזלי הוא השאיר לי מזכרות או אבני דרך, תלוי איך מתסכלים על זה.

את בשביס זינגר סופר היידיש זוכה פרס נובל, נדמה לי שאין אפילו צורך להציג... בקובץ זה של סיפורים שלו יש מבחר מאוד מגוון של סיפורים שמעורבים בהם יחסי גברים ונשים שקרו לו לדבריו אישית, במהלך חייו בין אם בפולין ובין אם באמריקה. אצל בשביס זינגר לעולם אינך יכול לדעת גם אם הוא מספר את הסיפור בגוף ראשון מה אמת אצלו ומה בדיה מוחלטת אבל את הסיפור הוא מספר בכאלו פרטי-פרטים עד שבהכרח אני מאמין לו... ויש גם כמה סיפורים שאינם מתיימרים להיות אוטוביוגרפיים אלא מראש ברור שזו יצירת הדמיון. בסיפורים רבים יש יסוד אל-טבעי וזה רק הופך את הסיפור למרתק אף יותר...
הספר שברשותי בכריכה קשה הודפס ב-1983 כלומר הוא די ישן ולפניו היו מהדורות נוספות שיצאו עוד בשנות השבעים הוא תורגם דווקא מאנגלית ולמרות שהתרגום מדויק מן הסתם, העברית שלו מיושנת למדי. למשל "נערה שחמתית" (כשהוא מתכוון ל"שחומה") "למטה מאמרת החצאית" (כשהוא מתכוון ל"מתחת לאמרת החצאית") וכך הלאה... (שתי הדוגמאות מעמוד 66) ועם זאת מדובר בסיפורים נהדרים שמאוד מאוד נהניתי לקרוא אותם.

אהבתי מאוד, קשה לי לתאר את החווייה של לקרוא אותו. אולי תהייה מתמדת, האם מדובר במציאות או דמיון, כשברור שאף אחד מהם ושניהם. זה בעצם ספר זיכרונות של בשביס, המורכב ממעין סיפורים קצרים, שכל אחד מהם מתאר איזו אפיזודה מחייו, כולל שיחות, סיפורי אנשים שהוא פגש ועוד פנינים. הרגשתי שזכיתי בהצצה נדירה לעולם הבוהמה, התרבות וההשכלה של תחילת המאה ה- 20. מסעות, הפלגות צבעוניות, שיחות מרתקות על דת ופילוסופיה, אדונים וגברות וסיפור על לילית אשת השטן. בין כולם עוברות תאוות הבשר והרוח כחוט השני.

נהניתי (מדי פ.)