• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הזקן השתגע

הזקן השתגע

מאת אביבית משמרי

הביקורת של ערה

תמונה של ערה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הזקן השתגע

הזקן השתגע

מאת אביבית משמרי

הביקורת של ערה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ערה
הוצאה לאור:חרגול
שנת הוצאה:2013
קטגוריה:ספרות
הקודמת
On The Road
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 12 שנים

“ברגע הראשון כשמסיימים לקרוא את הספר ההגדרה הראשונה שעולה בראש היא דיסאוטופיה. מדינת ישראל נמצאת במצ”

2/2
ביקורות על הזקן השתגע
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

הספר אקטואלי בצורה מצמררת עבורי,ממש בימים אלה הכרתי מקרוב אנשים שהספיקו לעזוב את ישראל לפני שיקרו בה הארועים המתוארים בספר,וכשהם יגיעו-כבר אי אפשר יהיה להימלט. אני יודעת שזה נשמע אניגמטי מעט,אבל מי שקרא את הספר יבין.מבחינת התוכן-הספר הוא תחזית קודרת או סוג של מדע בדיוני,תלוי בעמדה הפוליטית/חברתית של הקורא.מבחינה ספרותית-אהבתי מאד את צורת הכתיבה של משמרי,שמשלבת נקודות מבט ושימושי שפה מגוונים,שסוחפים את הקורא,גם אם לעתים בצורה שרירותית מעט,מאתר ארועים אחד למשנהו,כשבהדרגה ניטווים החוטים המקשרים בין הארועים השונים.הדמויות אמנן סטראוטיפיות,אך זה תפקידן בספר כזה,שלא מתאר עלילה שעל הקורא להזדהות ולהיסחף איתה,אלא נותן הרגשה שמה שמתואר הוא אחד מכמה אפשרויות,ואולי הוא יותר אזהרה ואזעקת הקוראים לשים לב ,להתכונן או להילחם כנגד או להימלט.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של עולם
עולם
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של רץ
רץ
תמונה של POLLO
POLLO
תמונה של גלית
גלית
תמונה של יפעת
יפעת
תמונה של אנקה
אנקה
7קוראים|גיל ממוצע55|57%נשים

על המבקרת

תמונה של ערה

ערה

חברה מזה 17 שנים
38 ביקורות•2 נבחרות•160 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של ערה
ערה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות38
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה160
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת20ספרות מקורית11ספרות קלה - רומנים3

דיון על הביקורת

2 תגובות
יפעת
יפעת•לפני 12 שנים

אביבית משמרי כותבת נפלא!

אנקה
אנקה•לפני 12 שנים

ספרים אפוקליטיים מטבעם נוטים לדכא אותי לכן, אין להם מקום בתפריט שלי.

אל תקחי אותם ברצינות יתר. הרי ידוע שהנבואה ניתנה לשוטים.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של ערה

המינה ליזה

המינה ליזה

אורלי קסטל-בלום

מתחיל 'נורמלי' ולאט לאט גולש למחוזות שמשלבים דמיון במציאות,ברמה סבירה,משם 'הידרדרות' מוחלטת לעולמות מקבילים,אפשריים או לא. האם זה הפן הפנימי הנסתר של עקרת בית משועממת? האם זה הרצון לעולם עשיר יותר מזה הנגלה לעין? הרצון להאמין שיש יותר ממה שאנחנו מכירים טוב מידי? ככל שהכותבת גלשה יותר,אני נשארתי מאחור במידה רבה,פחות מחוברת וגם פחות מתענינת לדעת מה יקרה...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ערה
בריחה

בריחה

אליס מונרו

לקח לי זמן לכתוב על הספר.סיימתי לקרוא אותו לפני כשבועיים,ובניגוד להרגלי לא התנפלתי על המקלדת עם רשמי הטריים,לטוב או לרע.נהניתי מאד מקריאת הספר,כשאני מנסה לברר לעצמי מה מהנה אותי כל כך. שפת הכתיבה פשוטה וענינית,לא מרגשת ומרשימה כשלעצמה,אבל הפשטות והצניעות של השפה מעבירות את העלילות בצורה חלקה וזורמת,גם כשהארועים הזויים במיקצת ופחות ריאליסטיים,זה עובר טוב. הדמויות מתוארות היטב ואמינות,מורכבות במידה ומאפשרות הזדהות.
קראתי את ביקורתו של אלון ולא הבנתי לגמרי את ענין ה'ספרות נשים',האם מדובר בסיפור על נשים? וסיפור על גבר,כל גבר,הוא 'ספרות גברית'? וסיפור על גברים ונשים גם יחד,מה יהיה עליו? נראה לי מוזר ליהנות או לא מספר בגלל שמסופר בו על נשים או גברים,בגלל בסיווג המיותר לספרות כזאת או אחרת.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ערה
תפוחים מן המדבר (כתר)

תפוחים מן המדבר (כתר)

סביון ליברכט

למרבה הפלא,זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר של סביון ליברכט,ומכיון שזה סיפרה הראשון,אני מניחה שהבאים אחריו טובים יותר.ליברכט יודעת לספר סיפור,יש לה רעיונות מענינים ושפה עשירה ומרתקת,אז למה בכל זאת כתבתי מה שכתבתי למעלה? בגלל הסופים,כל סוף סיפור התאכזבתי מחדש מהתמוססות הסיפור היפה לתוך המובן מאליו,ללא אמירה ברורה,מעבר למה שתיאר הסיפור עצמו ושקל היה להזדהות איתו.אבל הרי לא רק לשם כך כותבים סיפור,לא כן? לא המשכתי לקרוא את כל הסיפורים,מעבר לשני שלישים של הספר,לא יכולתי להרשות לעצמי עוד אכבות...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ערה
מים לפילים (עטיפת הסרט)

מים לפילים (עטיפת הסרט)

שרה גרואן

ספר שכיף לקרוא אותו.התיאורים מוצלחים,ממש שומעים את הקולות ומריחים את הריחות,ויש הרבה ריחות בקרקס. היחסים בין אנשי הקרקס סוערים ואינטנסיביים במיוחד כי מדובר בטיפוסים חריגים בדרך כלל ובמיקרו קוסמוס שהכל בו מרוכז ויצרי.יש גם את מערכות היחסים בין בעלי החיים לאנשים שמטפלים בהם או מופיעים אתם. הכל קיצבי ורהוט,כשמידי פעם אתנחתות של ביקורים בבית האבות בו מתגורר גיבור הספר,שהיום הוא קשיש סיעודי.יכול להיות ששני העולמות השונים כל כך זה מזה מחוברים בתפרים קצת גסים,אבל בסך הכל חווית קריאה מקסימה ומומלצת.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ערה
סיפור בלשי

סיפור בלשי

אימרה קרטס

שני סיפורים,שונים זה מזה וגם דומים.הראשון,שגם נקרא 'סיפור בלשי',מוגדר ע"י המספר עצמו כ'סיפור פשוט...גם מרתיח דם'.סיפור על משטר אימים שבו מנגנון שיפוט ומשטרה מושחתים,אכזריים,דורסניים,כמו משטרים אחדים שמוכרים לנו גם היום.הסיפור של הנידון למוות אכן עובר מסלול נפתל עד הגיעו לסופו המפתיע,בצורה המזכירה סיפור בלשי ,אך בעצם נותן הרגשה של אירוניה מרה,מרה מידי.
הסיפור השני-'התארחות',גם הוא שמו אירוני,בהתחשב באורח הלא קרוא עליו מסופר,אורח שמסתובב במדינה ומנסה לאסוף מידע,לא ברור על מה ולמה,אך מסתבר שכשעומדים מול נציג המשטר,כל משטר,מיד נכנסים לעמדת מיגננה וצורך לרצות,גם כשאין מה להסתיר וממה לחשוש.כמו שאומר ה'אורח'-'כי ממה היתה חרדתנו המתמדת ניזונה,לולא הרגשנו את עצמנו מעט שותפים ברוע האוניברסלי'.
ולסיום מתגלה אמת מענינת לאורח -'זאת חיפש איפוא?לקיומו המוטל בספק ביקש להשיג עדות מוצקה?אמנם,כן.'
דומני שזה חלק מההסבר של אימרה קרטס לרוע של מישטרים מסוימים,וסוד הצלחתם ע"י הפיכת ההתעללות בחלשים מושא בעל משמעות לחייהם של המתעללים. מאד עוכר שלוה אך כתוב מצוין ושומר על מתח לכל אורכו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ערה
קצב התמוססות הקרחונים

קצב התמוססות הקרחונים

יזהר הר-לב

התחלתי לקרוא את הספר באקראי בהמתנה לטיסה בשדה התעופה,ודי מה ר הבנתי שנסחפתי להרפתחה מרתקת ,מהורהרת,מפתיעה.
נראה לי שכל הספר מסתובב סביב הנסיון של הגיבור להבין איך אפשר לחיות בעולמנו הנוכחי,שיש בו חציית גבולות בכל התחומים כמעט.חיי נישואין מעוררים בו מחשבות כפירה על מונוגמיה,העולם הוירטואלי של בנו נראה מציאותי לא פחות מ'עולם המציאות' שלנו,להיות מובטל זה מצב שיש בוכמעט רק יתרונות,בניגוד למקובל בחברה.יש תיאור יפה בעמוד 91 -'יש משהו מהפנט בצלחת לבנה המלאה עד גדותיה בחלב.קשה לקבוע היכן השולים,איפה בדיוק עובר קו הגבול שמפריד בין נוזל ומוצק.לבן נוגע בלבן,...'.גם נגה,אשתו של הגיבור מחפשת ופורצת גבולות.היא מציירת לבן על לבן,'חתול לבן בשלג'.בכלל יש בכתיבתו של הר-לב משהו סוחף,פיוטי ופילוסופי לעיתים. הוא שולח לאשתו מסרים בצורת שירי הייקו סתמיים.והדאגה מכל מה שמתרחש סביבנו בעולם,כל מה שלא בשליטתנו אבל עלול לחרוץ את גורלנו,שיכולה להיות מוסברת גם בתאונת הדרכים בה ניספו הוריו של דניאל,ובעקבותיה נסע להודו ושם הרגיש חופשי באמת,מישהו שהבין ש'הקריירה שלי תהיה לשאוף אויר ולנשוף אותו.המשפחה החדשה שלי תורכב מכל מי שאפגוש בדרך.מקום המגורים שלי יהיה העולם'. בעצם כולנו פוגשים אנשים בדרך ומצרפים אותם ל'משפחה' שלנו,כל אחד מאיתנו חי בחלק של העולם,ורובנו לא מרגישים חפשיים.דניאל ונגה ונומי מחפשים את החופש ואת מקומם בעולם,כל אחד בדרכו,איך להיות חופשי ובכל זאת קשור בעבותות אהבה ואחריות למישהו אחר ולמוסכמות של עבודה ופרנסה וכו'.דניאל רוצה לנסוע לאלסקה,עם המשפחה,נגה חוזרת לחיות כנערה צעירה,לזמן מה,ונומי בורח למשחקי המחשב.
ואז נומי נפל ואושפז והוריו מצאו את עצמם שוב ביחד ליד מיטתו. אין לאף אחד מושג מה יקרה איתם בהמשך. אני חשבתי שנומי לא יפול,שיצליח לעוף ולרחף למקומות המופלאים שביקר בהם במשחק המחשב.ואולי הוריו יצטרפו אליו למעוף אל המקום הלא קיים בו ירגישו חפשיים ומאושרים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ערה
עין החתול [מהדורת 2011]

עין החתול [מהדורת 2011]

מרגרט אטווד

כהרגלי,קראתי כמה ביקורות שנכתבו על הספר,ולשמחתי הטריה ביותר היתה של אלון דה-אלפרט שביקורותיו מרתקות כמו ספר טוב.
כמעט חשבתי שאין לי מה להוסיף,אבל בכל זאת יש,ברמה כללית יותר,כי כולם כבר נכנסו לעובי הסיפור,ליסורי הילדות וההתבגרות,שאמורים להכין אותנו להתמודד עם יסורי הבגרות,אבל אז מסתבר שהם לא הפרומו אלא הדבר עצמו במלוא עוצמתו.
עין חתול כחולה יש לחתולים סיאמיים,ומרגרט אטווד היא מעין חתול סיאמי, לפי תמונתה בגב הספר-שיער כסף ועיני תכלת בוהקות. עין החתול רואה גם בחושך,ואכן הכותבת רואה הרבה,מבטה חודר ומפשיט את הסובבים אותה ממסיכות ותחפושות. כל חשיפה גוררת כאב גדול של אבדן תמימות ואמון,אבל אלה החיים...
שני הסיפורים המקבילים,של העבר וההווה מסופרים בזמן הווה,מה שממחיש לנו כקוראים שמבחינתה הילדות חיה וסוערת בתוכה כל החיים באותה מידה.כך היא גם מחפשת את 'חברת' הילדות קורדיליה,שמאושפזת במוסד לפגועי נפש. האם כדי להיות רע ואכזר צריך להיות חולה נפש? אין אנשים נורמלים שהם אכזריים ומשפילים אחרים? אין לי תשובה לזה.
המצב הזה,של הילדות הקשה שנוכחת בהווה הבוגר מעיק ומכביד מאד,והמבספר מבקשת 'תוציאי אותי מכאן,קורדיליה.אני לכודה.אני לא רוצה להיות בת 9 לנצח'. גם בציוריה העבר משתלב בהווה כל הזמן. לאורך כל הספר והחיים-נוכחות זוג ההורים יוצאי הדופן לתקופתם,ולדעתי-הם יצרו את הסיכוי היחיד לגדול ולצאת אדם יצירתי ומאושר עבור בתם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ערה
מפגש עם חוליית הבריונים

מפגש עם חוליית הבריונים

ג'ניפר איגן

ספר שהוא מסע ברכבת שדים שעוברת בנופים שונים זה מזה בקיצוניות,מתפתלת בפראות ומטלטלת את נוסעיה מצד לצד,וגם כשנדמה להם שהגיעו לאיזה מישור רגוע,זה לזמן קצר מאד,ומיד מגיע המדרון הבא והסיבוב המסוכן שאין לדעת מה מסתתר מאחוריו. כל זה לא אומר כלום על מה הספר,אבל זו ההרגשה שיש כשקוראים אותו,וכמו שהספר מדבר הרבה על הרס עצמי ועל פיגעי הזמן,גם אנחנו נסחפים בטלטלות ולא חסים על עצמנו. כל זה מלווה במוזיקת רוק שמזכירה לנו את הריגושים של שנות נעורינו,כשהמוזיקה היוותה חלק חשוב מהווייתנו.הספר כתוב בשפה עכשוית,פיוטית,פרטנית ועוד גווני גוונים,בהתאם לדמות המתוארת ולסיטואציה. חוויית קריאה אמיתית.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ערה
הדוח של ברודק

הדוח של ברודק

פיליפ קלודל

שוב כהרגלי קראתי חלק מהביקורות שכבר נכתבו על הספר,בעיקר כדי לא לחזור בפעם המי יודע כמה על המובן מאליו,יחסית,שאפשר לומר על הספר.בין הרבה דברים שנאמרו ע"י מי שאהבו את הספר,על הרוע האנושי,מקורותיו ותוצאותיו הנוראות,הספר הזה הוא גם,ואולי בעיקר,על הכתיבה כאמצעי ביטוי,כאמצעי דיווח וכדרך לשמר זכרונות. ברודק מעיד על עצמו שקל לו לכתוב יותר מאשר לדבר,מה שנכון לגבי רבים מאיתנו. חייו נסובים סביב כתיבה,אמנם דוחות על הטבע סביבו,משהו שנראה מופרך כל כך בתוך הסביבה והמנטליות של האנשים סביבו.מה שמשמר את מעמדו כשונה לאורך כל חייו. השמדת הדוח ניראית כצעד סביר בהתאם לנסיבות,אבל מדוע בכלל התבקש ברודק לכתוב את הדוח? מה חשבו שיקרה במהלך חקירותיו ואיסוף העדויות שיעשה לצורך הכתיבה? למי זה יביא תועלת? האם האמינו הפושעים שהדוח יספק להם הצדקה ומחילה? אלו שאלות שנשארו פתוחות,וטוב שכך. אמשיך לתהות עליהן ואולי אגיע גם לתשובות בעתיד. ספר קשה לקריאה גם בגלל הסגנון וגם בגלל תאורי אלימות קשים שאינם חסים על הקורא. ספר מדהים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ערה

ביקורות נוספות על "הזקן השתגע"

הזקן השתגע

הזקן השתגע

אביבית משמרי

ברגע הראשון כשמסיימים לקרוא את הספר ההגדרה הראשונה שעולה בראש היא דיסאוטופיה.
מדינת ישראל נמצאת במצב שחצי מאוכלוסייתה הם דתיים וחרדים והחצי השני הם חילונים. שליש מהאוכלוסיה ברחו מהארץ ואלה שנשארו מפחדים שכל רגע שהעזעקה בה' הידיעה תושמע וזה יהיה הסוף של כולנו,  ומעל הכל במדינה שולט ראש ממשלה דתי ואיתו מפלגות דתיות וחרדיות. כמה ימים לפני חג הפורים, עולה שר לשעבר בממשלת ישראל שבדיוק קם מתרדמת ובאמצע נאומו, הוא מתסיס את החילונים לצאת כנגד הדתיים כי נמאס! נמאס מגזילת האדמות, מהמצב שאליה המדינה הגיעה, כי בסופו של דבר אנחנו סמכנו עליהם והם ירקו לנו בפנים. וכך מתחילה לה מלחמת אחים, שעוד לא נראתה כמותה מאז הקמת המדינה.  

וכן גם עכשיו כשאתם קוראים את התיאור שלמעלה אני בטוח שזה נראה מאוד דיסאוטופי, אבל אם לרגע נוריד את התיאורים החיצוניים של מצב המדינה בספר, ונתמקד בשנאה, באפשרות שכל רגע יוכלה לפרוץ מלחמת אחים, התיאור של עוד כמה שנים יכול להיהפך בקלות לעניין של כמה ימים.  

למי שעדין לא שם לב אנחנו כחברה נופלים מאוד בקלות למקום של שנאה. בעשורים האחרונים השנאה שלנו הייתה מופנית כלפי הערבים, אהבנו לשנוא אותם והשנאה הזאת איחדה אותנו בימים קשים.
אבל בשנתיים האחרונות יש אופנה חדשה בעיר, עיקר השנאה שלנו הופנתה כלפי החברה החרדית. התחלנו לחפש אותם בכל מקום, עם זה לעלות בכוונה על קווי מהדרין בלבוש לא צנוע כדי לחפש את אותו אחד שאפשר יהיה לריב איתו, האשמנו אותם בכך שהצבא לא מתפקד כי הם לא שם, והתחלנו במלחמת גיוס, על כל מעשה רע שחרדי עשה העיתונות הדגישה והזכירה לנו פעם אחר פעם, שחרדי עשה את המעשה. שחכנו כבר שזאת קבוצה מסוימת, התחלנו להכליל הכל, בעיניי רוב החילונים כל מי שלובש שחור ולבן, הוא מאותה קבוצה מרשעת שעוד תוביל לחורבן המדינה.  
דוגמה שמראה איך הפערים בין החברה החילונית לדתית הולכים וגדלים:  שנה שעברה כשהשתתפתי בשיחות בין מכיניסטים חילונים לישיבות ואולפנות היה אפשר לראות איך הרעל הזה חילחל גם לדור הצעיר. רוב השיחות היו בנויות על סטיגמות והתלהמויות שלא הובילו לשום מקום. נכון, נוצרו שמה קשרים טובים, אבל הקשרים נוצרו ברגע שכל צד אמר שבנוגע לנושאים המהותיים -  אתה טועה אבל אין לי כוח להתווכח, הרי ברור שאני הוא הצד הצודק.  
וכך השנאה שאף אחד עוד לא יודע מהיכן התחילה, התפשטה לה כמו מחלה ברחבי המדינה. עכשיו תחזרו למעלה, לאותו תיאור, המצב באמת נראה לכם דיסאוטופי? או שמישהו כאן מנסה להציב לנו מראה לפני שיהיה מאוחר מדי?  

הסופרת מציגה לנו את ימי הפורענויות מעיניהן של מספר דמויות, וכל זאת ע"י מספר כל יודע, שמוסיף את דעתו למתרחש. אביבית מצליחה ליצור מציאות מצמררת ומצחיקה בו זמנית. מרגעים של זעזוע אנחנו עוברים למצב של צחוק עד דמעות, מרגעי חיבור והזדהות אנחנו עוברים לרגעים של ניכור. כל הדברים האלו עוזרים לנו להסתכל על התמונה הכוללת, כדי שנזכור שכרגע זאת המציאות שאנחנו מתקרבים אליה, ובנתיים זה לא נראה כאילו מישהו מנסה ללחוץ על הבלמים ולמנוע מאיתנו להגיע לשם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•On The Road