ספר ההמשך השני לטעמי קצת פחות טוב מהראשון.
קשה להתייחס בלי לעשות ספויילרים.
המשך עלילת חייו של הארי קליפטון מתוארת בספר הזה החל מהרגע בו הוא בעצם מואשם בפשע שלא ביצע בגלל החלפת הזהויות שהוא עושה בסוף הספר הקודם.
כל הספר אנחנו מחכים בעצם למשהו גדול שיקרה... הרי יש פה תהליך חיפוש אחרי הארי.
כאשר הדבר הכי גדול בספר סוף סוף קורה אבל הוא מתואר כלאחר יד יש פה לטעמי חיסרון גדול.

הוא עדיין ספר מעניין וקריא מאוד. שיטת חלוקת הפרקים עדיין מעיינת..כל פעם הסיפור מוצג מנקודת מבט של מישהו אחר והכל מתחבר יפה.
חבל שישנן התפתחותיות משמעותיות בעלילה שכמעט לא קיבלו התייחסות ועברו ממש מהר וחלק בתוך הסיפור עצמו בעוד שעלילות משנה אחרות לגמרי קיבלו עמודים על עמודים של מלל...
לטעמי זה החיסרון היחידי בספר! אה וגם זה שעדיין אני חייבת להמשיך לספר השלישי כי שוב נגמר במתח :-)

(תודה לאיתי שדירבן אותי שכדאי לקרוא)

אחד הדברים שמשמחים אותי כשאני כמה בבוקר מעבר לציוץ הציפורים זה לשלוף את הספר מעל השידה ולהתכרבל עם עוד כמה דפים לפני "שטירוף" היום מתחיל לו. וארצ'ר כותב כל כך יפה שאין ולו רגע דל בכל העלילה . הספר קליל זורם ומותח מספיק בכדי לסיים את הספר ביום וחצי.
זהו חלק שני מתוך סידרה בת חמישה ספרים. ואילו היו כותבים שזו סידרה יתכן שמעולם לא הייתי מגיעה לקרוא אותה. כנראה טריק של משהו שם. אני לא אוהבת שמשאירים אותי במתח מקריאת ספר אחד למשנהו וגורמים לי לקנות את כל החמישה בבת אחת. אך זה נדמה שהספר כל כך קליל ונמצא אצל כל אדם שני שאני מכירה ולכן לא הייתי צריכה לקנות את הסידרה הספר פשוט עובר מאחד לשני .

על העלילה:

העלילה היא כל כך "קין והבל" אבל במובן הטוב שלה, לא הרג וציד אלא מחלוקת אמתית ודיון האם
כל בעל תואר אצולה יכול להחליט מי יירש אותו? , או שממשיכים את המסורת עתיקת יומין של בן בכור מקבל את התואר הנכסף.
האם שני אחים אוהבים יכולים לוותר אחד לשני כשמגיעים ליידי מחלוקות על ממון או על תואר סר הנכסף. או שחייבים להשתמש "בנזיד עדשים" ולערום קשיים ובכך להביא לאובדן האמון בעצם רעיון הירושה ועם הזמן ,באופן בלתי נמנע כל המערך יקרוס על ראשי "כבוד הלורדים".

יש בעלילה מספר פעמים של התרגשות גמורה כשנניח "הרע" מפסיד "לטוב" וכמו בכל משחק כשהטובים מנצחים אני נוהמת בקול עם חיוך "יששש".

לא כבד קליל "וכייפי

ההמשך של הספר ימים יגידו.
אם אספר לכם שסיימתי אותו ביממה ,זה יכול להעיד שהסופר יודע לכתוב?
אז ג'פרי ארצ'יר סופר נפלא,סגנון הכתיבה שלו סוחף,סוג של סופרים,שהעלילה
ואופן הכתיבה שלהם סוחף ,לא יכלתי להרפות מהספר עד המליה האחרונה,ממתינה לספר
האחרון של הסידרה בכליון עיניים.ממליצה בחום .

-לא אמורים להיות בביקורת קלקלנים גלויים, אולי כמה סמויים. בכל מקרה, אם אתם אלרגיים בצורה חמורה לקלקלנים, אתם יכולים לדלג על הביקורת בלי שאני אכעס. זה בסדר.-

ברגע שקיבלתי את ההודעה בדואר האלקטרוני מהספריה שהספר הזה הגיע אמרתי "יש!" והלכתי להגיד לאמא שחייבים ללכת בדחיפות לספריה. היא תכננה לקחת אותי אתמול, אבל בסוף זה לא יצא ואבא לקח אותי. כשחזרתי הביתה אכלתי ארוחת ערב והודעתי להורים שלי שבמשך ארבע השעות הקרובות אין להם ילדה. התיישבתי בכורסה הירוקה, הכי נוחה בסלון, השתתקתי והתחלתי לקרוא. עצרתי רק להסתכל מדי כמה דקות על התכנית שההורים שלי ראו (היה שם אוכל שנראה ממש מעולה וטעים, מה אתם רוצים ממני?).

כן, אני יודעת שלא כתבתי ביקורת על "ימים יגידו", אבל אני מרשה לעצמי לדלג. אולי אני אקרא אותו שוב עוד פעם בקרוב ואז יהיה לי רעיון לביקורת.
המסקנה העיקרית שלי באמצע הספר הייתה שהאנשים שם מסבכים את עצמם ביותר מדי צרות.
כשהלכתי להפסקת מחשב וסקייפ די ארוכה (היי, אנג'ל. אני במקביל בסקייפ איתה. וחוץ מזה היא הזכירה אותי בביקורת האחרונה שלה רק כי ביקשתי, אז זה יפה מצידה) המסקנה שלי הייתה שיש שם הרבה אנשים שמסתבכים, ובחורה אחת חכמה, נחושה ועל הדרך גם יפה שמצילה את כולם מהתסבוכות הנוראיות שהם מייצרים בעצמם. זה גם נראה לי כמו תקציר לא רע של הספר.

סיימתי לקרוא את הספר בערך באחת עשרה בלילה וחזרתי לקטעים נבחרים ממנו למחרת. הספר יצא רק השנה, אז הייתי בטוחה שלא יצא עדיין ספר המשך, גם לא באנגלית, והלכתי למחשב מוכנה לחלוטין לקלל את, ובכן, אני לא יודעת את מי בדיוק, אבל הייתי מוכנה לקלל. קראתי לידידי הטוב גוגל, ותוך כמה שניות גיליתי שיש ספר המשך באנגלית! ועוד יש לו מהדורה אלקטרונית לקינדל!

בכל אופן, נהניתי לקרוא את הספר. וכמו שהסברתי לאבא בדרך לספריה:
"על הכריכה של "ימים יגידו" כתוב שאם היה פרס נובל למספרי סיפורים, ארצ'ר היה זוכה. עכשיו, אני חושבת לעצמי, למה פרס נובל למספרי סיפורים? הרי פרס לספרות דווקא יש. אז אני אסביר לך למה: הכתיבה לא מדהימה, אבל האופן שבו הסיפור מתגלגל והעלילה מתקדמת פשוט מפתה אותך להמשיך לקרוא."
ועוד אמרתי לאבא: "אנשים קוראים שני דברים: שטויות, ועל צרות של אחרים. אני קוראת בעיקר ספרים שמספרים על הסוג השני."

כמו שהסברתי, "חטאי האב" הוא ספר מרתק ומושך, שפשוט אי אפשר להניח מהיד, אבל הוא לא מדהים ולא כל משפט בו הוא אמנות.

אני בטוחה שאם אחשוב על זה עוד קצת גם אגלה בו כמה פגמים, אבל כרגע אני חושבת שהיה ממש כיף לקרוא אותו. אה, נזכרתי במשהו שרציתי לכתוב: אני ממש מחבבת את דמויות הנשים של ארצ'ר, שפועלות למען עצמן. אני מחבבת במיוחד את אמה, אהובתו של הארי, שבלי לקלקל יותר מדי אפשר להגיד שהיא לוחמת בלתי נלאית. אני פחות מחבבת את אמא של הארי, מייסי, כי היא גם בנתה בעצמה את הקריירה שלה בעשר אצבעות ואני מעריכה אותה על זה, אבל היא כל פעם מופתעת מחדש מהעובדה שגברים רוצים לצאת איתה. זה כבר לא אמין. אני מחבבת גם כמה דמויות נשיות נוספות שמופיעות בספר, מאותן הסיבות בערך.

אם קראתם את "ימים יגידו" ואהבתם אותו, אני לא צריכה להגיד לכם לקרוא את הספר הזה כי בטח כבר קראתם אותו.
אם אתם אוהבים סיפורים בנויים היטב שמסופרים בצורה קולחת ומעניינת, אבל לא מחפשים יצירות מופת, אתם יכולים לקרוא בכיף את הספרים "ימים יגידו" ו"חטאי האב", הם ספרים טובים להעביר איתם כמה שעות.
וואו, אני באמת חייבת להשיג את השלישי.

ספר מצויין המשך ל"ימים יגידו" מותח, קל להבנה מזכיר קצת את טטיאנה ואלכסנדר בתוכן (ולא אגלה לכם מדוע) ,,,,
מאד נהנתי ממנו רק חבל שצריך לחכות לחלק השלישי שעדיין לא יצא....

ובכן, סיימתי את הספר וקצת קשה לי לכתוב עליו ביקורת ראשית כי קראתי אותו מתחילתו ועד סופו ולא דילגתי מצד שני להגיד שהוא היה וואו?
ממש לא אבל הוא קריא והוא סוג של רומן בינוני לא יותר ולהעביר זמן בשביל ניקוי ראש הוא סבבה לא יותר מזה ועל זה נאמר אפשר לקרוא ממש לא חייבים.
חג שבועות שמח לכל חברי סימניה.

הקדמתי לפגישה ולא היה לי מה לעשות, נכנסתי לחנות ספרים סמוכה ולקחתי לידי את "חטאי האב" של
ג'פרי ארצ'ר.התחלתי לקרוא אותו ורק באמצע התברר לי שזה המשך של הספר "ימים יגידו", ממש לא
הפריע.
הסיפור נפתח כאשר הארי יורד מהאוניה ונאשם ברצח.
עורך דין מושחת ושופט מחמיר זורקים אותו לבית סוהר ל 6 שנים. שם הוא מכיר חבר אירי
שמנחה אותו בבית הסוהר וזה רק ההתחלה. ספר מצוין וקריא להפליא.

קראתי את התרגום לעברית אחרי שקראתי את המקור לפני כמה חודשים.
הספר עצמו מעולה, המשך מרתק ל"ימים יגידו" הראשון וגם הוא, כמו קודמו, משאיר את הקורא עם טעם של עוד.
ג'פרי ארצ'ר מצליח, שוב, לרתק אותי משך כל הספר עד סופו בקריאה חסרת נשימה ועם דמויות כל כך נהדרות וציוריות.
לצערי, ולצער מי שקורא רק בעברית, התרגום לעברית לוקה בחסר ויש בו כמה שגיאות מזעזעות וצורמות שמי שקרא את המקור מבחין בהן מיד. חבל שמודן לא משקיעים קצת יותר בתרגום ובהגהה שלאחר תרגום לפני שחרור הספר לחנויות.

הארי מתחיל את דרכו בארה"ב, לאחר ששרד מהטבעת האניה בה עבד. בניסיון להסתיר את עצמו הוא החליף את שמו והתחזה לקצין מהאניה שלא שרד את ההטבעה, אך בכך הוא סיבך את עצמו במשהו גדול מבלי דעת.
התוצאות של החלפת השם וההתחזות, וכמו כן יועץ רע שכביכול מסייע להארי אך למעשה טומן לו פח מביאים אותו למצבים קשים ומורכבים. הארי ממשיך להתקל באנשים טובים שמסייעים לו ובאנשים רעים המחפשים את רעתו ומתנכלים לו, אך למרות כל אלה הוא שורד ומצליח להתקדם.
בינתיים גם אמה מתקדמת, לאחר שהארי עזב היא ממשיכה את חייה ובמקביל לא מתייאשת מלנסות למצוא את הארי למרות שכל הסיכויים נגדה.
ואילו הוגו, אביה ההולל של אמה, ממשיך במעשיו ולמרות שאביו והמשפחה מנתקים עמו קשר הוא לא לומד לקח ולא משנה את דרכיו, מנסה לחרוש רע, לפגוע, להזיק, ואף אם נראה שלעיתים זה מצליח בידו, יש תוצאות לכל המעשים.
המלחמה באירופה מתרחבת, ארה"ב נכנסת למעגל הלחימה אף היא, והארי וג'יילס נמצאים בתוך כל הבלאגן העולמי.
ספר המשך צפוי, טוב, ולעיתים עם ספינים מפתיעים...