הסתכלתי על 3 הספרים האחרונים שקראתי, שלושתם בצורה זו או אחרת קשורים לצרפת. בקיצור אני בתקופה הצרפתית שלי.
הפעם זהו ספר של אלפונס דודה "ספו".
קראתי וחשבתי לעצמי איזה כיף להיות גבר באופן כללי ואיזה כיף היה להיות גבר צרפתי פריזאי בתחילת המאה ה-19. כן, מה רע? אפשר לחיות ולבלות, אפשר לקחת מאהבת צעירה, לשחק בה וכשתאבד את הטריות שלה או שסתם כבר לא מסתדר אפשר לזרוק אותה ולקחת חדשה. דרך אגב גם אם אתה נשוי עדיין מותר לך לעשות את כל זה בצד. בעיני הציבור תראה גיבור, בעיני עצמך תראה פילנטרופ שלוקח בחורה צעירה מהרחוב ונותן לה קצת חום וקצת כסף, מראה לה את עולם הזוהר. אגב גם אם אתה לא שווה בעצמך מי יודע מה, נגיד משפחה שלך שבאה האמנם משושלת רצינית אך עומדת בפני פשיטת רגל ויש בה כמה טיפוסים מפוקפקים עדיין תחשב בעיני החברה ועצמך בתור אדם הגון לעומת הקורטיזנה שבחרת לחיות לצידה.
בספר יש שתי דמויות מרכזיות ז'אן בחור צעיר צעצע לשושלת מכובדת מפרובאנס ופאני קורטיזנה לשעבר מבוגרת ממנו בכמה שנים. ז'אן ופאני מתהאבים אך למרות הרגש החזק שמרגישים אחד כלפי השני לעולם לא יהיו שווים. כל יום גם בימים המאושפרים ביותר שלהם ז'אן מזכיר לפאני שהקשר זמני ויום אחד יקום ויעזוב. יתחתן עם אישה ממעמד המתאים ללא "עבר" ויסע לעבוד ולפתח את הקריירה. למרות האהבה הגדולה של ז'אן אל פאני לעולם לא יוכל להתגבר על הסתיגמות של החברה ושל המשפחה.
הסופר אלפונס דודה ראוי להערכה בעיני על שהעלה את הנושא הזה ויצא כנגד התופעה. ספרו ריגש אותי מאוד.
טוב, נמאס מהתקופה הצרפתית, אני חוזרת לתקופה הבריטית שלי....יעלה ביי
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
