נניח ואתם נוסעים לסיציליה ובא לכם פתאום קצת ככה לברר על המאפיה. מה תעשו? תבררו היכן המפקדה שלהם? תעצרו אחד שנראה כמוהם ותגידו: אחי, מה נשמע? אפשר להצטרף? מובן שלא תזכו לחזור לישראל.
יעקב רז, פרופסור החוקר ומלמד זן ובודהיזם ויש לו משכן בתל אביב כמו גם בטוקיו, חשב לחקור את היאקוזה, המאפיה היפנית. פניות אחדות ובירורים אחדים הביאו אותו לפגישה עם ראש אחת המשפחות הגדולות בטוקיו, ב-1983. ביפן יש כבוד לפרופסורים והסקרנות ההדדית פעלה. אלה הבינו שמחקרו אקדמי וסקרונותו לגביהם טהורה ואמיתית. מכאן היתה הדרך קצרה לתת לו גישה מלאה למפגשים שלהם, לחקור מה שרצה והיכן שרצה. תגידו נו, מחקר. עוד מחקר. אבל מה עושים שזה נמשך עשר שנים, לבו נכבש במעשיהם, עולם שלם של חוקים נוקשים נפרש בפניו והוא נכבש בקסמיהם, בלבושם המוקפד, בקעקועי כלל הגוף המרהיבים שלהם, במשקפי השמש השחורים גם בלילה, והם רק רוצים להתפרנס תוך שהם מקפידים לא לפגוע באנשים שומרי חוק. מה כן? הם מתעסקים בהימורים, בזנות, בעבודות למיניהן ואף נכנסים לעבודות חוקיות כמו גם אותם שווקים המוקמים בן לילה בפסטיבלים למיניהם. הם לא מרשים להשתמש בסמים בינם לבין עצמם. לפעמים הם עושים עבודת בילוש ומוצאים פוליטיקאים סורחים או מנהלי חברות מושחתים וסוחטים אותם. צדק צריך להיעשות.
ועדיין זה נשמע יבש.
אלא שבאחד מאותם דוכני מזון בשליטת היאקוזה, ויש המוני דוכני מזון מהירים כאלה, רז מכיר את יוקי, איש הספר והשירה, נשמתם נקשרת עד שיום אחד יוקי נעלם מסיבה עלומה ולאורך כל הספר רז מבקש לשוב ולפגוש אותו. ככל שמתארכת הדרך וגדל ה"מחקר", השמועות על יוקי מתחילות בהיותו אשף פיננסי שיחדש את כוחה של היאקוזה ויאחד אותה עם ראש הנחש הסיני. אבל גם כשיוקי נמצא לכאורה, רז לא מצליח ממש לפגוש אותו.
בינתיים האויאבון, הבוס, של טוקיו וצפון יפן נפטר ויורשו, קנג'י, זה שחברותו עם רז אמיצה, בכלא. היציאה מהכלה מתרחשת לפנות בוקר כדי שעשרות רכבי הפאר לא יפריעו לחיי שומרי החוק. רז גם שם ומאות אנשים הגיעו לראות את האויאבון החדש.
וכך, עשור של הסתובבות בין רגלי חברי היאקוזה בחופשיות מלאה, נפרשות לפנינו בכתיבה אמיצה. פעם אחת בגד בו יצרו של רז והוא דיבר עם עיתונאי אחר, שמיד התקשר לבתו של האויאבון ושאל אותה מה היא חושבת על אביה מהיאקוזה. עד מהרה קיבל רז גלויה שחורה, שזו החרמה לשנה, אבל איכשהו סלחו לו. הוא פשוט היה חביב עליהם מאוד...
כך למד רז לימד אותנו על יקום מקביל ליקום בו אנשים קמים בבוקר לעמל יומם, נמצאים זמן רב מדי בפקקים, חוזרים בערב לילדים צווחניים וחושבים שהם חיים חיים ראויים. שיחשבו שוב.

ספר מעולה. הצצה מעניינת ונדירה לעולם סגור ומסקרן, אם יש טיסה ליפן באופק - ממליץ לקורא לפני/במהלך/אחרי החזרה.
חבל שלא ארוך יותר. יכולתי לקרוא 4 כאלה.

ספר מרתק המבוסס על מחקר של מספר שנים שערך פרופ' יעקב רז בקרב היאקוזה של טוקיו.
חברי היאקוזה איפשרו למחבר גישה לבחון את חייהם ומנהגיהם.
פרופ' רז זכור לי כאחד המרצים המרתקים ביותר באונ' ת"א בתחום יפן. תמיד הפתיע בשפע הידע שלו, היה מופיע להרצאות ללא מחברות או קלסרים, פשוט עומד ושופך ידע ללא סוף.

ספר מעולה, פשוט תענוג צרוף, שכשהגעתי לדף האחרון שלו הצטערתי שאין עוד.

יעקב רז הצליח לכתוב כספר סיפורי, את חוויתו האוטוביוגרפית כמי שהתקבל כאורח כבוד וזכה ללוות "משפחת" יאקוזה במשך כמה שנים.

הוא מודה שהוא אולי התחיל את מסעו באופן אמביוולנטי כחוקר, אך עם ההכירות המעמיקה את הנפשות הפועלות - פיתח יחסי ידידות ורגש כלפיהם, לטוב ולרע.

אני התאהבתי בספר, ממלץ ביותר!

ספר מעולה. עלילה סוחפת עם כי הסוף היה מעט לא לטעמי. בנוסף לדמויות המפותחות, האווירה השונה והקריאה הבאמת רציפה (מומלץ, אחרת אפשר להתחיל להתבלבל בין שמות הדמויות. אה! יש גם מילון מושגים בסוף הספר פלוס קטעי שירה ואיורים מצויינים) באמת אפשר ללמוד המון מהספר על התרבות היפנית. משהו שלא היה לי איתו מגע קודם לכן.

עולם שניגלה רק לעתים רחוקות מוצג בספרו של יעקוב
רז בצורה ייחודית ובעלת סנטימנט רב לדמויות המדוברות.
ספר לא ארוך המציג הרבה על עולם הכל כך רחוק מההוויה הישראלית

ספר מדהים-מהיפים שקראתי. העלילה כול הזמן זורמת-אין קטע משעמם.
יעקוב רז פרופסור שהכיר שנים את יפן התחיל לרצות להכיר את יפן הפחות יפה ונקיה-מאחורי הקלעים. לאחר מספר שנים הוא
נפגש עם דמות מהיאקוזה שמדבר עם הבוס שלו וזה מסכים-וזה די נדיר. ישראלים אגב הצליחו לחדור גם לארגון הסודי של הנינגות בהם-דורון נבון- כשאף זר אחר לא חדר לשם(בשנות ה70). יעקוב מכיר גם בחור ברחוב -יוקי והם מתחברים ואז יוקי נעלם לפתע ויעקוב בחיפוש מתמיד אחריו. מאוד אהבתי את סוף הספר-כשיוקי כותב לו-כשלתי בגלגול זה אחי. גם אני מרגיש כך לעיתים.
חבל שאין ספר המשך.
רוב החברה האלה נכנסים ליאקוזה-בעקבות השפלות בילדות. החברה היפנית מאוד תחרותית ומי שאין לו ציונים מספיק גבוהים-או לו ממעמד מסוים-די אכל אותה. עם השנאה הם מחליטים לפנות נגד החברה לעולם הפשע-רק שבסופו של דבר זה רק יפגע בהם.
ספר כתוב היטב ומומלץ

אחי, היאקוזה – יעקב רז

"אם שתיית הקערית הזו
אתה, גוטו קנג'י , הקובון הבכיר
של אויאמה אויאבון המנוח
מקבל בזאת את תפקיד האויאבון
של משפחת קיוקוטו קאי
אנא, שתה!
אביר קר רוח,
לטש את גבריותך!"
(מתוך: "אחי, היאקוזה" / יעקב רז)


מעט מאוד ספרים מצליחים לגרום לי להרגיש אחרת לאחר קריאתם. "אחי, היאקוזה" הוא ספר שגרם לי לחשוב ולהרגיש אחרת.
"אנשי הקצוות" של יפן, הנמצאים מחוץ לתחומי הקונסנזוס, השולחים את ידם בכל אותם הדברים שאף אדם הגון לא יעז, דווקא הם אלו שכל כך דברו אל לבי.
לא, אינני תומך בפשע. אינני מקבל את "משלח ידם". אך יחד אם זאת אינני יכול שלא לחוש הבנה עמוקה ואף הזדהות כלפי הנורמות הפנימיות המאפיינות קבוצה זו כפי שמציג הספר.

"אנשי הקצוות", כל אותם הדחויים מהחברה, כל אותם אילו שמטעמים שונים נפלטו, הורחקו או שגורלם בגד בהם ונדחקו לשוליים. הם אלה המוצאים את המשפחה האמיתית דווקא בקרב משפחות היאקוזה (משפחות הפשע של יפן). המקום היחיד שלא שופט אותם או מחטט בעברם. עכשיו הם שווים בין שווים. הם מצאו את המשפחה שלא הייתה להם מעולם.
הקורא חווה קונפליקט דרמטי מול היכולת האכזרית לענות, להשפיל, ואף להרוג עבור כסף ואזורי שליטה וכנגדה הנאמנות המוחלטת והאין סופית, נאמנות עד דם ואף עד מוות לאותם הקודים – ה"גירי". נאמנות שלמרות האכזריות אי אפשר שלא להביט עליה בהערצה. הרוע המוחלט מול הטוב והאנושי. שני צידיו של המטבע באותו הארגון המיצגים את הטוב ואת הרע.

יעקב רז לוקח את הקורא למסע מרתק לתוככי עולמם באמצעות תאור מרתק ואמין של מערכות היחסים הפנימיות בתוך הארגון ובין הארגונים השונים: אזורי שליטה, מעמדות, תרבות, התנהגות, וכמובן סנקציות נוקבות על הסוטים מדרך ה- "אויאבון" הרי הוא המנהיג ראש המשפחה.
הספר מצייד אותנו, הקוראים, במילון מונחים המסביר את המושגים והקודים המשמשים את היאקוזה. אותם המילים המתארות את החברות, האחריות ההדדית, ההשתייכות שהחברה הנורמטיבית איננה מספקת.
הקורא נחשף לעולמם של אנשים אלה, הנגזר מכורח המציאות הכלכלית של יפן. הקפיטליזם הטהור הנמהל בתרבות יפן העתיקה יוצרים יחד מציאות לא פשוטה, המובילה לזרועות היאקוזה המחבקות. היאקוזה אף הוא משתנה. הקודים העתיקים מתחלפים. "האויאבונים" נאלצים להשתנות ולהסתגל למציאות חדשה.
בנימה אישית אני חייב להודות כי לאחר שקראתי על "אנשי הקצוות" של יפן לא יכולתי שלא לראות לנגד עיני את "אנשי הקצוות" של ישראל.
וכך, למרות שהספר עוסק בתקופה ותרבות מובהקים ומובחנים היסטורית, קריאה חכמה בו יכולה ללמד אותנו גם על עצמנו: איך לנהוג, ממה להימנע על מנת למנוע את "שלוחותיה" של "תרבות קצוות" (שוליים), אצלנו, בישראל.

קרא, התרשם וממליץ בחום: י.מ.ה.

תסתכלו עליהם מביטים בכם מהכריכה האחורית. לא מהחבורה שהייתם רוצים להתקל בה ברכבת התחתית (אם הייתה כזו בארץ).
אבל העולם אשלייתי הוא. כך גורסות רוב אסכולות הבודהיזם, ומראה יכול להטעות. ואין מקום שבו זה נכון יותר מהעולם המדהים, המרתק והמרגש של הפשע היפני המאורגן.
זה סיפור, שהוא קודם כל סיפור על חברות. חברות (ותרשו לי להניח בגסות) לא חוויתם אף פעם בחייכם. אולי גם לא תחוו.
הכתיבה של רז היא כמו שיר הייקו, כמו ריבוע קומיקס יפני. כל כך מעט אבל אומר כל כך הרבה.

ספר מדהים. מדהים. מדהים. עולם של כבוד, אחווה והבנה, שרק יפנים יכולים ליצור.