תובנה ראשונה ולא חדשה: אם יש לך חלום -תגשים אותו ,במיוחד כאשר אתה צעיר וחסר שורשי התברגנות .
תובנה שניה ולא חדשה: תעז -תצליח .
תובנה שלישית ולא חדשה :אני אוהבת לקרוא /לדעת כל מחשבה /תיאוריה שקוראים תיגר על החשיבה המקובלת .
כשהייתי באוסלו הלכתי לבקר במוזיאון "קון טיקי".מה שראיתי שם הצית את סקרנותי לדעת יותר אודות המסע המופלא הזה . ומכיוון ובסיפריה בדימונה -תמיד אפשר למצוא את מה שהנני מחפשת כולל "ענתיקות"-מצאתי את הספר היחיד הזה שתורגם עד כה לעברית והוא "ענתיקה" מ-1995.
זהו ספרו של תור היירדאל זואולוג / ביולוג נוורבגי שהגיע למסקנה אקדמית/אנתרופולוגית ברבע הראשון של המאה הקודמת -כי מקורם של תושבי פוליניזיה הינו מאמריקה הדרומית ולא מאסיה ,כמו כן אבות אבותיהם הנו מהאדם בעל עור חיוור {לבן} וזקן ארוך שבשל אילוצי-מלחמה וכיבוש ביבשת הדרומית נאלצו לנדוד מהיבשת לאיי-פוליניזיה .
התאוריה המקובלת אז והיום מדברת על הגירה בשלבים מיבשת אסיה. על פיה הפולינזים יישבו קבוצת איים אחרי קבוצת איים במרכז ודרום האוקיינוס השקט בגלי הגירה ממערב למזרח.
כלומר איי מרכז ודרום האוקיינוס השקט, המצויים במרחק 10,000 ק"מ מחופי אסיה, יושבו על ידי תושבים מאסיה שעשו את כל הדרך כנגד הרוח!
היירדאל הציע תאוריה חלופית, על פיה מקורם של הפולינזים בעם ממוצא גזע לבן שחי באזור אגם טיטיקקה שבבוליביה, עם שבנה את העיר טיוואנאקו ושהובס על ידי שבטים אינדיאנים שקדמו לאינקה. על פי אגדות האינקה עמד בראש העם הלבן אל בשם "ויראקוצ'ה" . היירדאל חקר ומצא כי שם זה אינו שמו המקורי. השם המקורי של מלך השמש, שליטם של "האנשים הלבנים", היה "קון טיקי" ופירושו "טיקי השמש". לא היה ספק בלבו שהמנהיג האל טיקי, אשר לדברי האינקה גורש מפרו אל הים על ידי אבות אבותיהם, זהה היה עם טיקי בן-השמש אשר יושבי איי-פוליניזיה ראו בו את אבי גזעם.
נדבך נוסף לתיאוריה שלו שהפסלים באיי -פסחא הם עפ"י דיוקונאם של הילידים הלבנים: עור לבן וזקן ארוך כמו שמסופר כהיסטוריה סיפורית שעובר מאב לבן באיים הללו.
השערתו זאת של היירדאל- נפסלה בבוז בכל מערכות האקדמיה.משכך החליט לערוך מסע שחזור של אפשרות ההגירה עפי התיאוריה שלו.
הספר מתאר את ה"לפני" ו"תוך כדי" המאמצים והפעולות להוציא לפועל את המסע הזה ,תיאורים מרתקים בפני עצמם ,וכמובן את המסע עצמו.
בצוות היו ששה אנשים חסרי ניסיון ימי,היירדאל הנוורבגי ,עוד ארבעה נוורבגים ושבדי אחד.כולם היו חסרי ניסיון ימי בעברם וזאת במכוון -כדי שלא יטענו אחר כך שהמסע אינו משקף את היכולות הימיות הדלות שהיו לאינדיאנים.
מבנה הרפסודה שנבנה היה העתק של הרפסודות העתיקות בפרו: תשע קורות מעץ הבלזה -יבשים !!!!{והיה לכך חשיבות מכרעת כי היובש מנע מהרפסודה לטבוע בים -בניגוד לעצות ולאזהרות אחרות שנאמרו לו קודם למסע}שנקשרו יחד בחבלים קלועים. ללא כל חיבורי מתכת למיניהם !!!,על הרצפה הונחו לוחות בלזה שהיו משוחררים ואפשרו תנועת שיוט והפלגה ועליהם מחצלות קנים. באמצעיתה של הרפסודה נבנה תא קטן עשוי במבוק ומכוסה עלי בננות. על הרפסודה הועמסו הציוד אלחוטי ליצירת קשר חיצוני ,סקסטנט -מכשיר מכני-אופטי למדידת זוויות, המשמש בעיקר לצורכי ניווט. , מזון ומים שהיו אמורים להספיק לארבעה חודשים של שהייה בים{המים החלו להתעפש אחרי חודשיים} לרפסודה היה תורן ומפרש מרובע שעליו צוייר דיוקנו האגדתי של "קון טיקי", השם שקיבלה הרפסודה.
על פי מהירות הרוח וההשערה לגבי מהירות הרפסודה, הניח היירדאל כי יעשו את המסע בן ה-8,000 ק"מ ב-97 יום מפרו-לאחד האיים הפוליניזיים.
ב-28 באפריל 1947 הפליגה הרפסודה מפרו אל מרחבי האוקיינוס השקט .
לצוות היה סדר יום קבוע, שכלל תורנות היגוי והכנת הארוחות, וביניהן היו חופשיים לעסוק בתחביביהם: קריאה, ציור ונגינה. הרפסודה שמרה על קשר אלחוטי קבוע עם חובבי רדיו בעולם שעקבו בעניין רב אחרי מסעם. היה ברפסודה מזון משומר ומים למשך כל תקופת המסע החזויה, אך מהר למדי התברר שאין בהם צורך. הים סביבם היה עשיר בדגה. היירדאל-ניהל יומן כתיבה מדוקדק אודות קורות המסע ,קווי רוחב ,אורך, כיווני סופות ורוחות וזרמי -מים שהתמודדו עימם ,בחינת מיני דגים והתנהגויות שלא היו מוכרים .
קרוב לפולינזיה עברה הרפסודה בשלום שתי סערות עזות.ביום ה-93 למסע עברה הרפסודה ליד חלוץ האיים של קבוצת טואמוטו "פוקה פוקה", אולם האי היה מחוץ ליכולתם לנווט אליו את הרפסודה. שלושה ימים אחר כך התקרבה ה"קון- טיקי" לאי הבא "אנגאטאו" ותושבים מקומיים הגיעו אליהם עם סירות ושוב לא ניתן היה לכוון את הרפסודה אל הפתח הצר בשונית האלמוגים, והצוות נאלץ לוותר ולהמשיך הלאה.
ב-7 באוגוסט 1947, ביום ה-101 למסע, נסחפה הרפסודה ישירות אל שונית האלמוגים של האי "רארויה" ההיתקלות בשונית גרמה נזק ניכר לרפסודה והיא נשארה תקועה עליה אבל הצוות הצליח להגיע בשלום לאי האלמוגים שבתוך הלגונה שיצרה השונית, ובכך הסתיים בשלום המסע שהתחיל שלושה חודשים קודם לכן בחופי אמריקה הדרומית.
במסע הזה הצליח היירדאל להוכיח כי הילידים היו מסוגלים, עקרונית, לעבור בשלום את המרחק העצום שבין יבשת אמריקה הדרומית לאיי-פוליניזיה.דהיינו ממזרח למערב !!הספר מסתיים במילותיו של היירדאל :
"המרחק איננו הגורם הקובע!! במקרה של הגירה בין יבשתית. קובעת !!במקרה זה העובדה כי -לרוח ולזרם כוון כללי אחד יומם ולילה במשך כל תקופות השנה!!. הרוחות הקבועות וזרמי קו המשווה של האוקיינוס השקט פונים מערבה בגלל סיבובו של כדור הארץ, וסיבוב זה לא השתנה במשך תולדות האנושות".
כיום יודעים לציין בברור מבחינה גנטיים שמקורם של תושבי פוליניזיה בכל זאת הוא אסיאתי.ומכאן שהשערות של היירדאל אינה נכונה ,אבל זה אינו שולל את האפשרות שאכן היה ביכולותיהם של הילידים להגיע מיבשת אמריקה הדרומית.
הספר מרתק בתוכנו ובמהלך קריאתו.התרגום של שמואל אילון מ-1995 -עושה את רישומיו בתרגום כבד ,במילים גבוהות לעיתים עד גיחוך ,למרות זאת -הרגשתי שאני נמצאת במנהרת זמן ותקופה היסטורים אחרים כיאה לאופיו של הספר וזה העניק לי הרגשת קריאה אחרת ומיוחדת.
אז כיצד שתי "התובנות הפילוסופיות" שציינתי בהתחלה מוצאות את עצמן בספר ?
הראשונה -שלבחור צעיר נוורבגי -תור היירדאל-בשנות העשרים לחייו היה - חלום להוכיח לאנשי האקדמיה היבשים ויבשושיים כי ניתן היה לבצע מסע הגירה בתקופה הפרה-היסטורית מפרו לפולינזיה באוקיינוס השקט -ממזרח למערב !!,ובכך לחזק את ההשערה כי איי פולינזיה יושבו במקור על ידי מהגרים מאמריקה הדרומית.
השנייה -היה לו חלום -ומשהעז -הצליח - והוגשם במסע ימי מרתק שלא שוחזר עד ימינו .
ואני אומרת -יש תקופות בחייו של אדם שאם הוא לא מגשים או מנסה להגשים את חלומותיו באותם זמנים -אח"כ החיים סוחפים אותו לחופים אחרים בורגניים ,מקושרים,כובלים,והכי גרוע חסרי נחת והחמצה.
התובנה השלישית - אין כמו חשיבה חדישה לעשות את החיים למעניינים ומרגשים יותר.
הזיכרון החד ביותר שישאר עימי הוא דיוקנו המרשים של מלך השמש "קון- טיקי" על גבי המפרש מרובע אותו ראיתי במוזיאון באוסלו הקרירה.
