אין ספויילרים, לשם שינוי :P

כשאני בוחנת ספרים לקנייה, אני חושבת שכדאי לי להשתיק את החלק במוח שלי שאומר שעיצוב הכריכה יפהפה. לא. אסור לו להסתובב בחנות הספרים. הוא טעה חמש פעמים בפעם האחרונה.
העיצוב באמת יפה, אבל כל כך לא מתאים למה שהספר והכתיבה מבטאים.

דבר ראשון ברשימה הארוכה למדי של דברים שהתאכזבתי מהם:
לא מספרים כלום על עברו של בן. הוא דמות קצת פחות ראשית מלונג, אני מניחה, אבל כל סופר חייב להכיר בעובדה שמאוד קשה להתחבר לדרקון בהשוואה לבן אדם.
למה לבן אין משפחה? למה הוא גר בין ארגזים? איך לעזאזל הוא לא מופתע מהדרקון והיצור הפרוותי המדבר שמופיעים משום מקום? רקע? משהו? כלום? אני לא יודעת כלום על הדמות היחידה שהצלחתי לחבב?
הממ... טוב, אולי לא היחידה.
גם פרוות גופרית די בסדר, למרות שהדבר היחיד שאכפת לה ממנו הוא הדרקון ופטריות. היא שונאת את כולם, ולמרות שעברה מסע שלם עם בן אנוש היא לא הצליחה להתחבר אליו אפילו קצת.
וגם- דמויות כמו שרפת סרפדים הצליחו לאכזב אותי בנוסף לכל שאר הדברים. ציפיתי לנבל מדהים. בכל זאת, דרקון. במקום משהו באמת גדול ומצמרר, שפועל לא רק מתוך שעמום או הרגל, קיבלנו יצור זהוב ומגודל שמזכיר את גרגמל ביכולת שלו בתור זומם תוכניות או יצור משכיל כלשהו.

העלילה מעניינת, גם אם לא כל כך מקורית. מה שבעיקר הרס לי את חווית הקריאה היה הצפיות של מה שהולך לקרות. עוד לפני אמצע הספר גילו לקוראים באופן מפורש יותר מדי מי ינצח בסוף ומי הבוגד. כל פעם שנעצרו היה קל לצפות לאירועים הבאים, שלא ממש היה להם קשר למה שקרה בשאר המסע.
יחד עם כל זה, הסופרת סירבה להראות לנו שיחות כלשהן. לא שיחות נפש. לא שיחות בכלל. לא גילוי מרתק על מה שקרה פעם, או תכונת אופי מפתיעה, או אפילו מחשבות של פחד וייאוש.
כ-ל-ו-ם.
הייתי צריכה להכריח את עצמי לקרוא בשלב מסוים, וגם מזה התייאשתי כשגיליתי מחדש את הארי פוטר.

בסך הכל, אם מסתכלים על הספר ממרחק גדול יותר ופחות מעמיק אפשר לאהוב את הספר. דמויות כמו בן, לונג ופרוות גופרית הן דמויות טובות שפשוט חסר להן עומק; והמסע יכל להיות מעניין יותר אם לא היו מתארים אותו באופן כללי כל כך.
אולי אתם תצליחו לאהוב את הספר יותר ממני.

~סוף~

ספר מעולה.
ספר קליל ספר של קיץ או של זמן לחוץ.

סיימתי לקרוא אותו בזמן שהייתי בלחץ לקראת מבחן חיצוני של מה"ט. סיימתי כבר לפני שבוע אבל השבוע הלחוץ שהייתי בו לא היה לי זמן לכתוב ביקורת.

הספר לדעתי אפשר לחלק אותו ל-2. מצד אחד ספר פנטזיה שאפשר לקרוא וליהנות ממנו, מצד שני יש גם סיפור מסביב.
אנחנו בני האדם לפעמים בלשון המעטה חושבים שאנחנו יצורים עליונים ושום דבר לא חכם מאיתנו. ואז ברקע יש יצורים שאנחנו חושבים שהם יצורים מיסטיים או אגדות אבל הם קיימים, הם מסתתרים מאיתנו בני האדם אך כשהם מרגישים שאולי השטח שלהם עומד להיהרס הם מחפשים מקום חדש.

זה מה שקורה לדרקון, ללונג הדרקון שחי לדעתי באזורי אירלנד עם דרקונים אחרים ושדונים שאוכלים פטריות.
על מנת להציל את שאר הדרקונים הוא מחליט לצאת למסע ארוך לאיזור ההימליה בשביל למצוא את הדרקונים בעמק "פאתי שמיים",
למרות האזהרות, והדרך הקשה הוא יוצא פוגש עכברוש שנותן לו מפה שהוא אמור להגיע עד להימליה וכן ילד אמיתי שהוא ילד רחוב שאין לו מה להפסיד ויוצא אתם להרפתקה.
בדרך מגלה מדוע הדרקונים מתחבאים ב"פאתי שמיים" על דרקון הזהב ועל הנבואה.

אני ממליצה על הספר, לא רק לילדים גם למבוגרים שבנינו שיראו איך אנחנו נראים בעיני יצורים שונים ואיך אנחנו רוצים לתפוס ולנתח אותם.
מומלץ ותיהנו מהקיץ.

אזהרת ספויילרים


טוב, זה אחד הספרים המעטים שקיימים בעולם שאני מצטערת שקראתי.
ואין הרבה כאלה.
למעשה, זה פחות או יותר היחיד.

הדבר שאני אתחיל ממנו הוא הדמויות. היה לעולן המוןןןןן פוטנציאל אבל הסופרת לא עשתה אתו כלום.

בן: דמות מסתורית, אף אחד לא יודע מניין הגיע ומאיפה, מה הסיפור חיים שלו, ותכלס, למרות שהוא אמור להיות רוכב הדרקונים, הוא פשוט לא עושה כלום, ממש כלום בעלילה. הוא לא עזר בשום דרך להמשך המסע (חוץ מהחלק של הגני). הדבר היחיד שאני יודעת עליו זה שהוא מובך ומופתע הרבה.

לונג: דרקון כסוף ו...ו...ו...וזהו בערך. אין הרבה לכתוב עליו.

פרוות גופרית: שדונית שנראית כמו חתול, כועסת ועצבנית כול הזמן, חושבת רק על פטריות ועל לונג ובמפתיע, הדמות האהובה עליי בספר. אבל ממש הפריע לי שהיא כול הזמן רוטנת ונוהמת. ברצינות, אין משפט אחד שהיא אומרת רגיל.

שרפת שירפדים: אני אצטט את מגדת העתידות- "ציפיתי לנבל מדהים. בכל זאת, דרקון. במקום משהו באמת גדול ומצמרר, שפועל לא רק מתוך שעמום או הרגל, קיבלנו יצור זהוב ומגודל שמזכיר את גרגמל ביכולת שלו בתור זומם תוכניות או יצור משכיל כלשהו." #קרדיט מגדת עתידות

כול שאר הדמויות רדודות כמו הראשיות ואין הרבה להוסיף עליהן.

נעבור לעלילה: העלילה לא מקורית במיוחד, ואם אני אספר למשהו את מהלך הדברים והאירועים זה ישמע מעניין אבל בקריאה זה לא. הספר עצמו היה צפוי מאוד. גם אין הרבה שיחות בין הדמויות על דברים רגילים, על מחשבות, על כלום בעצם. אף אחד לא הראה פחד בכלל חוץ מרגל עכביש.
אני לא אהבתי במיוחד את הספר ולא ממליצה עליו.
-שירה-

הספר די טוב אבל הרבה פחות התחברתי אליו מלב של דיו.הוא לא יותר מספר הרפתקאות חביב בלי ערך מוסף או מסר . וזה די מצער אותי שאני כותבת ביקורת לא הכי טובה בגלל שמאוד אהבתי את הסופרת ואת לב של דיו,אבל בהשוואה ללב של דיו הוא הרבה פחות טוב.

אחלה ספר, אבל הוא הכי פחות טוב של הסופרת