צחות בדיחותא דקידושין - יהודה סומו.




לפני זמן לא רב, נחשפתי לגמרי במקרה, לספרות חולין עברית שנכתבה לפני תקופת התחייה שהבולט בעוררותה הוא אליעזר בן יהודה. הספר היה 'עלילות האביר אמדיש די גאולה' והוא למעשה התרגום העברי הראשון (1541)לרומן. הדבר העלה בי שאלות רבות. הראשונה הייתה, מהו אם כך הרומן העברי הראשון? 'אהבת ציון' מאת אברהם מאפו(1850). וכך, שאלה גילגלה שאלה, ולאט לאט התחלתי להחשף לעולם הספרות העברית החילונית שקדם לפעמים במאות שנים לתחייתה החוזרת של העברית כשפת יום יום. זהו עולם מרתק שרבים לא מודעים אליו, אשר מוכיח כי העברית לא עצרה לרגע מלפעום והצליחה לשמור על גחלת בוערת באש התמיד.
יהודה סומו (1527-1592) היה יהודי איטלקי ממאנטובה שחי בתקופה של תור זהב ליהדות האזור. הפריחה של הקהילה היהודית הוציאה אנשי אמנות ורוח שיצירותיהם ידועות ומהדהדות עד היום. אחד מהם הוא שלמה די רוסי, מלחין שכתב מזמורים רבים בעברית מתוך המקורות ומוסיקה לקהילה היהודית לעריכת תפילות.
יהודה סומו, איש תיאטרון כתב בערך ב 1550 את 'צחות בדיחותא דקידושין' שהוא המחזה העברי הראשון או לפחות הקדום ביותר בשפה העברית ששרד. ידוע שהיו עוד מחזות שהוא כתב בעברית, אך הן הושמדו לעד בשריפה הגדולה של 1904 בספריית טורינו.
מעבר למחזות, כתב סומו חיבור חשוב מאוד בשם "שיחות בענין ההצגות על הבמה" שנחשב עד היום פורץ דרך וחלקים ממנו יושמו רק מאות בשנים אחריו, החל מחיתוך דיבור של שחקנים, תנועות, הבעה, תלבושות ותפאורה כדי ליצור אווירה ומצב רוח בקרב הקהל.
שפתו של סומו לא פשוטה לקריאה, אבל גם לא בילתי אפשרית. למעשה זה אחד החלקים המרתקים ביותר עבורי, שכן המחזה עצמו כמחזה, העונה להגדרה של קומדיה, הוא לא מן המוצלחים ביותר שקראתי.
מלבד המחזה יש בספר עוד שלושה נספחים.
האחד: 'שתי שיחות בין תינוק אומנת והורים', מין דוגמאות ראשונות של ספרות לנוער בשפה העברית.
השני: 'מראות הצובאות', הוא מאמר על אומנות הכתיבה הבנוי מפתגמים מעוררי מחשבה שכנראה נכתבו לתלמידיו.
אתן דוגמא קטנה לפתגם שכזה: "גדול כח הכתב והמכתב הנעשה כהוגן וכשורה, יען כי לא בלבד יכבד את בעליו הן בעודם חיים, כי אך אחרי מותם יגדיל כבודם ויאדיר שמם וזכרם לטובה ולברכה, לתהילה, לשם ולתפארת".
השלישי: שיר בשם 'מגן נשים' שהיה חלק מפולמוס ארוך שנים שהחל בשיר של עמנואל הרומי לגבי טבען של הנשים. סומו צודד בהן וכתב שיר שחציו בעברית וחציו באיטלקית, כששורה כך ואחרת כך, אותו הקדיש לחנה מריאיטי מב"ת אשת המפואר כמ"ה ראובן סלם יצ"ו.
יש לי ספרים נוספים ברישמה של סיפורת חולין עברית שלפני תקופת התחייה, אך במידה ויש לכם עוד מקורות לספרות חולין עברית שכזו, אשמח לקבל את ידיעותכם והמלצותיכם.

משאיר קישור ליצירה של שלמה רוסי לפויט אדון עולם:

https://www.youtube.com/watch?v=lOmUEOpC6QA