אני אוהב לקרוא ספרים שמכניסים אותי לקרביים של ארה"ב, והספר הזה הוא כזה ממש.

מחבר הספר, אריק לארסון, בחר בשני סיפורים מרתקים שהתרחשו במקביל, באותו זמן ובאותו מיקום - שיקגו, 1893, על אף שאין קשר ישיר ביניהם.
לארסון מספר את שניהם לסירוגין, והתוצאה נפלאה.

סיפור אחד עוסק במעשה הקמתו של "היריד העולמי" בשיקגו. היריד שנדד בין מדינות היה הזדמנות להציג לראווה את מיטב הישגיה של המדינה הנבחרת ואף להבליט את מחמדיה של העיר שתיבחר לארח אותו. העיר שיקגו התחרתה בעיר ניו יורק וזכתה.
מה תעשה שיקגו עם הזכייה המפתיעה?
כיצד תוכל העיר הקרה, המלוכלכת והמסריחה מתעשיית הבשר הנרחבת שבה להאפיל על ניו יורק, ויתרה על זאת - על פריז בה הוצג ביריד העולמי האחרון מגדל אייפל?!
לשם כך גויסו מיטב האדריכלים והמהנדסים, ותיקים וחדשים, יצרו חזון לתפארת ומימשו אותו.
נעשה ביריד שימוש רב בחידושים טכניים רבים שהקהל הרב שבא בשעריו כלל לא לא היה מודע להם: חידושים הנדסיים, חידושים בתחום טיהור המים והובלתם באמצעות משאבות, תחנות כוח חשמליות, שימוש מסיבי בנורות חשמל, גלגל ענק ועוד ועוד.
תחום אדריכלי חדש שהיה אז בחיתוליו בא לידי ביטוי מרהיב - אדריכלות נוף.
אף פעם לא חשבתי מה זה אומר "אדריכלות נוף", והספר מסביר וממחיש באופן מרשים מהו התחום הזה.

ההשלכות של היריד בתחום המראה של בנייני הציבור ברחבי ארה"ב - תחנות רכבת, ספריות, בתי משפט, בנייני ממשל - היה דרמטי:
בנייה לגובה, מראה ניאו-קלאסי (חשבו על עמודי הענק בכניסה להרבה בנייני ממשל בתי משפט וכו' שתמיד רואים בסרטים / סדרות טלוויזיה).

ובמקביל לכל זה, התרחש בעיר שיקגו סיפור מזוויע ברמות בלתי נתפסות.
באותה העת ממש, בסמיכות רבה למיקום היריד העולמי, פעל באין מפריע לאורך תקופה ארוכה פסיכופת רצחני מהזן השטני ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
נמצאו ממצאים חד משמעיים לתשעה מעשי רצח שהוא ביצע, אך ברור לחלוטין כי מספר קורבנותיו הגיע לעשרות רבות.

לארסון מספר את שני הסיפורים לסירוגין באופן מרתק להפתיע - כתיבתו דרמטית, קולחת, שוטפת.

לחובבי ז'אנר רומן המתח הדוקו-היסטורי - קריאה מומלצת ביותר.

בתור קוראת קבועה למדי של ספרי מתח, בלש ואימה, אני חייבת לומר שמעולם לא התחברתי לתת הסוגה של הרוצח הפסיכופט, בוודאי לו לאלה שבהן הרוצח הפסיכופט מכשף את כולם בקיסמו ותוך כדי כך רוצח בסדרתיות עשרות אנשים. זה טריק די מוכר, והופך להיות פתרון קלישאתי למדי למתח ואימה, כי באמת מה יותר מאיש לא אנושי שרוחש מזימות ומערים על כולם סתם בשביל הכיף שלו. אלא שאני מתקשה להאמין שאדם כזה קיים, ואז אין אמינות לספר. טוב, חוסר אמינות זה חלק מהז'אנר, ועדיין השעיית האימון שנדרשה היתה גבוהה מדי.

עד עכשיו.

"השטן" מתייחס לאדם בעל הרבה זהויות בדויות, שהידועה ביניהם היא הנרי הולמס. בסוף המאה התשע עשרה אותו הולמס הגיע לשיקגו ועל פי המסופר היה רוצח סדרתי שמספר הקורבנות שלו לא ידוע. בספר מונים תשעה ודאיים, כולל ארבעה ילדים, ויש הערכות של עשרות קורבנות עד 200. ועל פי המסופר אותו הולמס עונה על הגדרת הפיסכופת חסר האמפתיה שרוצח לצורך ההנאה שבעצם הרצח וללא שום רווח נוסף. לשאלה איך פושע כזה היה יכול לצמוח, איך הוא מצא את הקורבנות ואיך אנשים לא חשדו משלב הכותב סיפור שלא מאוד קשור, והוא כרוך למאפייני העיר שיקגו במאה התשע עשרה בכלל, ובזמן יריד קולומבוס שהתקיים בה בשנת 1893 בפרט.

"העיר הלבנה" הוא תיאור היריד, משום שהוא היווה אנטי תזה לעיר עצמה שהיתה שחורה, מצחינה, מלוכלכת, מלאה צואת סוסים, מים מזוהמים, וצחנת בתי מטבחיים. ואיכשהו אותה שיקגו היתה מעוניינת לקיים את היריד אצלה ושמה על הכף את כל המשאבים ואת כל הכוח. בין השאר הפרוייקט כלל בחירה של אדריכלים לביצוע יוצא דופן, כולל אדריכל נוף שקיבל את המשימה הבלתי אפשרית לייצר מראה טבעי כאילו נוצר בעשרות שנים ולבצע את זה באדמה חולית השוכנת על בוץ ובשנים שיש בהן חורף הרסני. האיזור נקרא "העיר הלבנה" מתוך בחירה די מקרית לצבוע את כל המבנים הגרנדיוזים של דוכני התערוכות השונות בצבע לבן. היריד נוצר בתנאים בלתי אפשריים והקמתו לוותה בהמון דרמות, תקלות ותאונות. אבל לבסוף כשהוא נפתח (חלקו באיחור וחלק אפילו באיחור רב) הוא היה מרשים, הביא לשיקגו מבקרים רבים, וגם חוויות ראשוניות כמו תאורת חשמל בזרם חילופין, נסיעה בגלגל ענק, והמצאות רבות.

במציאות כזאת של עיר לא מסודרת, כוחות משטרה שונים ורבים שלא פועלים במאוחד, הרבה מבקרים שמגיעים מקצווי ארצות הברית, ושם "פרוע" שהוריד מהרבה נשים מגננות מתוך מחשבה ש"ככה זה כאן", ותקשורת מקוטעת המבוססת בעיקר על מכתבים שמגיעים לעיתים רחוקות ומעט מאוד על קשרי אלחוט שהיו בחיתוליהם, הרבה פשע שגשג, וכך גם הפושע הולמס, וזה מה שמתואר בספר. הספר הוא ספר תיעודי, עם עשרות עמודים של הערות ביבליוגרפיות ורשימת מקורות ענפה, וגם תמונות משולבות.

שני הסיפורים האלה אינם מאוד קשורים זה לזה אלא בבחירה של הכותב. עם זאת ההתייחסות לפרטי הפרטים של הפוליטיקה והטכניקה והלוגיסטיקה בבניית היריד מהווים מעין בילד אפ שיוצר את המתח בסיפור של הולמס. אני אוהבת אדריכלות ולכן זה עניין אותי, אבל גם יכולה להבין את מי שלא. על פניו לפחות לפי הפרשנות בספר הזה, רוצח סדרתי פסיכופת שעושה זאת למען שום מניע נראה לעין, זה דבר שקיים.

עם כל חוות הדעת על הספר (המובאות בעמודים הראשונים של הספר) חשבתי שיהיה יותר סוחף.
היה מעניין לקרוא על אפיזודה, אירוע אמיתי (הכל עם אסמכתאות) על אתגרי הקמת יריד ענקי ומרשים תוך זמן קצר שאכן התרחש בשיקגו בעבר.
ובין לבין יש סיפור נוסף על רוצח סדרתי שפעל בסמוך (חששתי שהתיאורים יהיו מזוויעים אך זה ניתן היה לקריאה).
הספר מעניין אבל כאמור לא סוחף כפי שחשבתי
תחושה של סיקור עיתונאי על אירוע שהיה פעם
אולי ידבר יותר לאדריכלים והעובדים בתחום הארכיטקטורה. או למתעניינים ברוצחים סדרתיים..
(רוב משקל הספר על הקמת היריד).

אחד הספרים הגורמים לי להפסיק להתייחס לביקורות הקוראים, עם כל הכבוד העלילה מקרטעת קרובה יותר לדו"ח או פירוט עובדות היסטוריות, מתח זה לא. אימצתי את ביקורות הקוראים בפועל לא נעים לי אבל אין שום קשר. המתח התנדף אפילו דמות הנוכל והפושע דומה לכל איש מכירות ופרסום מצוי (נכון הם לא הורגים אף אחד). היה קשה לי לסיים אותו אם הייתי רותה רומן החסטורי הייתי ממליץ על הסופרת טוכמן והיא הפכה עובדות היסטוריות לעליה מושכת מה שחסר ברומן זה.

דוקו-מתח. זה בודאי היה האיפיון, לו הספר הזה היה סרט. אבל זה בכלל לא ספר מתח - למרות פרס ה"אדגר" לספרות מתח בו זכה. אם הייתי צריכה לאפיין אותו - ואני חושבת שהוא סוג לעצמו - הייתי אומרת שהוא ספר שמחליף מכונת זמן: הוא מאפשר לנו לבקר בעבר ולהבין די הרבה דברים על ההווה.

שיקאגו זכתה אחרי קרב צמוד ועיקש להקים את היריד העולמי לזכר קולומבוס ב1893. הסיפור המרתק על הקמת היריד בעיר כה תזזיתית ונובו-רישית מתאר לא רק פיסת היסטוריה, הוא מתאר את הטבע האנושי - בגלוי וללא כיסוי. שיקאגו של אותה תקופה היתה עיר תוססת, שעיקר תעשייתה על בתי מטבחיים ותעשיית הבשר, מדממת, מסריחה ומלוכלכת. היריד שקם היה כל מה שהיפוכה: עיר לבנה, נאו-קלאסית, אלגנטית, חלומם שהתגשם של אדריכלים מגודלי-אגו, שהמוני בני אדם הגיעו אליה מרחבי ארה"ב ואירופה, שסיפקה את הרעב המתמשך של בני אדם לשעשועים אם לא ללחם...כל זאת באווירה של משבר כלכלי הולך ומחריף, פשיטות רגל והתאבדויות. במקביל החייה לארסון את דמותו המזוויעה של הנרי הולמס שהיה כנראה הרוצח הסידרתי המתועד הראשון, שפעל בעיר באותה תקופה והיה אחד הפסיכופתים שתאור מעשיו ובעיקר חוסר החשדנות של קורבנותיו (ושל הרשויות) מדהימים אותנו היום.

הספר כתוב על בסיס תחקיר מעמיק ויסודי, כולל תמונות, ציטוט ממכתבים, ראיונות, יומנים, מאמרים וספרים. הוא מעלה לנגד עינינו התנהלות אנושית שניתן להבינה, ובונה את הדמויות הראשיות בקפדנות רבה. הספר כתוב היטב, מרתק לכל אורכו ומאפשר להיכנס לתקופה ולהיות שם. מי שאוהב סיפורים מבוססים על מקרים שהיו - ומעריך אמינות וניתוח, יאהב את הספר הזה. ולמרות שאני בדרך כלל לא אוהבת סיפורים דוקומנטריים - אהבתי אותו מאד.

ספר מצויין , כתוב טוב שילוב של היסטוריה ופיקנטריה מהמאה ה 19 מתאר בעיקר את הקמת יריד הקולמביאני הראשון שהתקיים בשיקגו ושציין את גילוי אמריקה וברקע את סיפורו של הרוצח הסדרתי האורבני
ממליץ בחום