יום הזיכרון הוא יום שתמיד יש לו שני צדדים, מצד אחד כאב ומצד שני גם תקווה.
יש משהו מאחד ביום הזה, שבנוסף על היותו תזכורת למחיר של החיים במדינה הזו - הוא גם עוצר אותנו ליממה ומאפשר להתנהג שונה מבדר"כ, לחשוב יותר לעומק ולהיזכר בדברים שחשובים לכולנו...
כמו למשל השפה העברית. לפעמים אנחנו כל-כך רגילים לעברית כשפה האולטימטיבית לדבר, לכתוב, לקרוא, להתלונן בה ועליה, לאהוב ולשנוא... וכן גם לכתוב ביקורת באתר זה שרובו מורכב מאוהבי ספרים עבריים(!)
ומרוב שמשתמשים בשפה הזו, ומרוב שאין לנו מילה בשפה אחרת שחודרת אל עורקינו ואל נשמתנו (כמו ששרה קורין בביצוע הידוע ל"אין לי ארץ אחרת")...
אנחנו שוכחים שזה פלא: המעבר משיחות ביידיש ושימוש בעברית רק בהקשרים דתיים - ומבליל שפות שהגיעו איתנו משלל הגלויות ולא הייתה בו אחידות ותקשורת זורמת... לפיתוח ושימור העברית כשפה חיה וקיימת, מתחדשת (וגם בועטת כשצריך!)

בחרתי לכתוב ביקורת על הספר שיש לי אותו כבר זמן רב והיה שייך לאבי, גם כדי לפרגן לפועלו של אבשלום קור, מי שבמשך שנים הנחה את חידון התנ"ך המזוהה כל-כך עם יום העצמאות.
בניגוד לנושאים אחרים הנחשבים חנונים/סאחים/ארכאיים ולא מגייסים קהל מתעניינים גדול - יש משהו בפלפולים על העברית שיכול לחבר גם צעירים - כמו למשל דורין מנדל, שהיא יוטיוברית של האקדמיה ללשון העברית.

הסרטונים המצחיקים על עצמה כמי שמקפידה על כל דיוקי השפה העברית, למול ההמון הרואה בכך "טרחנות" - מלמד וגם משעשע!
היא מצרה על הדחף שלה להיצמד להחלטות האקדמיה ללשון ואיך זה גורם לה להיות מנודה חברתית בסיטואציות שונות - התעקשות למצוא ערים כנעניות כשמשחקים בארץ עיר, תיקון השפה של בנות אחרות כשהולכים לים (מה הניקוד הנכון של קונכיה???)
ואפילו דו קרב עם אסף אשתר על התואר הנכסף: מי מביניהם הבקיא יותר בעברית?!

למרות שאבשלום חולק על החלטות האקדמיה בנושאים מסוימים, הספר מביא תוכן דומה לתכני האקדמיה ללשון העברית. תכנים מקיפים על התפתחות המילים העבריות משורשן, מתקופתן ומהבעיות הלשוניות שבאו לפתור.
הכול מובא בהומור הייחודי של אבשלום ומלווה באיורים שנונים המבוססים על משחקי מילים.

אין מילים להבהיר את חשיבות העבודה על מפעל העברית גם בימינו!
ככל שהעולם נהיה גלובלי יותר והדור החדש כבר צורך את המידע שלו בקלות ונעזר בתרגומים אוטומטיים, כך העברית נאלצת להתחדש בקצב מהיר הרבה יותר, ואבשלום - וכן גם אנשי האקדמיה - נאלצים להתחדש ולהציע חלופות לבעיות בתרגום האוטומטי למשל.
מוצרים ומקומות שלא קיימים בארץ, גילויים טכנולוגיים, מערכות יחסים חדשות - פתאום צובעים גם את מה שהכרנו באור חדש, ומעלים שאלות כמו: איך אנחנו קוראים לבני משפחה "חדשים" שמבקשים הכרה עקב שינויים באורח החיים? הלחמים? ווריאציות על מילים כמו אחיין או סבתא? או שבכלל להמציא מילה חדשה???

וזו התרומה דווקא של הדור הצעיר לתחום שהתרגלנו לחשוב עליו כשמרני ומעונב, ויתרונו של אבשלום הוא שאינו שוקט על השמרים אך גם יודע לתת מקום של כבוד לאקדמיה ללשון גם אם הוא חולק עליה. ומפנה את הבמה למנחים חדשים לחידון התנ"ך.

"אבשלום קור - מיסודם של שרה ושלמה קור" - כך נפתח הספר "יופי של עברית", וכבר בפתיחה אנחנו מקבלים דוגמא להומור האופייני של אבשלום קור, וזאת עוד בטרם התחלנו בקריאת הספר.

אם שמות הפרקים הבאים נראים לכם מסקרנים, יתכן שהספר בשבילכם:

- תינוק יוצא "דופן" - נולד בניתוח קיסרי
- משפחת כהן ובנותיה
- שמשון סימפסון והסמבטיון
- 100=20
- אשכול של ענווים
- תינוקות שאינם יונקים
- "מתי מספר" הם אנשים חיים
- אורגד: אור - זה גם לילה; יש "ביש" ויש "חיש"

בספר, הכולל עוד פרקים לא מעטים, מוביל אותנו אבשלום קור יד ביד בנפתולי וגלגולי השפה העברית, תוך השוואה לארמית, יוונית, לטינית, צרפתית ואנגלית. מי שמכיר את תוכניות הרדיו שלו יחוש בקריאת הספר כמו היה מאזין לתוכניתו.
הספר בנוי בשיטה של לקיחת מילה וחקירת אופן היווצרותה, לעיתים תוך מתן משמעות שונה מהמצופה, ובמקרים רבים תוך הסתמכות על המקרא והגמרא.

בחלק מהמקרים יש התייחסות רבה לעניינים שמעניינים אולי מגזרים מאוד ספציפיים ונראים קצת מייגעים בעיני אחרים, כגון: מקור שם המשפחה כהן על הסתעפויותיו השונות, או התפלפלויות שונות על משמעות ראשי התיבות ס"ט ויש עוד כמה מקרים "מוגבלי מגזר" שכאלה.

לעומת זאת, במקרים רבים אחרים קור מתייחס למשמעות ודרך ההיווצרות של מילים וביטויים המעניינים את חובבי הלשון שבינינו. קור חידש לי בעניינים רבים כגון משמעות הביטוי "בית השפתותיים" , מקור המילה "וידאו", המשמעות המקורית של הביטוי "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", משמעות הביטוי "שנוי במחלוקת", משמעות מעניינת למילים 'קיץ' ו-'אביב' ותופעות שונות בעברית שלא הכרתי.

בעיני הקורא המודרני, משפט כגון "זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלים" (זכריה ח' ט“ו) נראה לא הגיוני, אך הוא מוסבר ומנומק היטב בספר.

קור מתבל את הסבריו בהומור, כגון בפירוש לקוד הצופן שנשאל בליל הכלולות - "מצא או מוצא" (התשובה בעמוד 26).

הספר מיועד לבלשנים, לאוהבי חפר (לא חיים), למעריצי אבשלום קור ולמי שאין בליבו חשש מכמות גדולה של הפניות לתקופת המקרא ולתקופת המשנה, לתנ"ך ולגמרא.